תבואות השדה חלק ד פו

דמאיסורא פרשי אינשי, וא"ש החילוק בין שאר איסורי דרבנן לשמן חניכה ולא קשה על המחבר ודו"ק:

וראיתי להגאון בעל חתס"ו ז"ל (בספר תורת משה פרשת וישב) שכתב ג"כ דבנ"ח יש לחוש שיתן מתחלה שמן יותר מכשיעור ויתנה שלאחר שדלק כשיעור יכבנה וירויח שאם יכבה קודם הזמן כבר היא מעורב ועומד בהיתר ואח"כ יוסיף עליו, ולפימ"ש א"צ לכל הדוחק הזה רק דכאן בנ"ח כיון שאיני אסור מחמת עצמו לא חמירא לי' ולא בדיל מיני' ויבטלנו בידים ולכך אסיר אפיל להוסיף כמ"ש ודו"ק:

בגמרא עצים שנשרו מן הדקל דעת הר"נ והרשב"א דמיירי שהיה שם עצים של היתר רק שלא היה רוב לכך מרבה שיהי' רוב ועכ"פ אין ניכרי' עצי איסור בפ"ע דאם היו ניכרי' לא שייך ביטול, ואפשר דאפילו מחצה של היתר לא הי' בתנור דאם היה שם מחצה עכ"פ הו"ל סד"ר ולקולא כמ"ש לעיל, ופריך והא קא מהפך באיסור' ומשני כי קאנהפך בהתירא קמהפך והיינו דגם עצי איסור נעשו היתר דאיסור נהפך להיות היתר וכן כתב בספר ראש יוסף, והנה הא דמשני בדרבנן מבטלי' לכאור' קשה הא לעיל ג' ע"ב כתב המהרש"א בשם תוספ' ישנים דמוקצה חמיר והוי כעין דאורית' ולכך לא פריך על ר"נ מ"ט ספיק' אסורה, וא"כ אמאי מקילינן הכא לעניין לבטל לכתחלא (ועי' פלתי סימן צ"ט ס"ק י' שהרגיש בזה) ובשו"ת מהרי"א לאו"ח סימן קע"ה רוצה לחלק דביו"ט לא הוי מוקצה חמיר כעין דאוריתא ולכך פרש"י אבל בדרבנ' כגון מוקצה ''דהכא'' כלומר ביו"ט ולע"ד נראה כיון דכל השקלא וטריא לא קאי רק לעניין איסור טלטול דהפת מותר בלא''ה דמוקצה אינו אסור בהנאה ולא אמרי' יש שבח עצי מוקצה כמ"ש התוס' להדיא מס' ע"א ס"ו ע"ב ד"ה אמר רבא ועי' במג"א סימן שכ"ה ס"ק ט' ועי' בספר מחה"ש סימן תק"ז ס"ק ג' מ"ש בזה, והנה לכאור' קשה אמאי אמרינ' בדרבנ' מבטלי' לכתחלא והא כל דתקון דרבנ' כעין דאורית' תקון ועי' בספר ברוך טעם שרוצה לומר דע"י תערובות לא אסרו כלל אכן נ"ל דעד כאן לא אמרינ' כל דתקון רבנ' כעין דאורית' רק בדבר ששייך איסור כזה מה"ת כמו כל איסורי אכילה דרבנ', משא"כ מה שאינו רק לעניין טלטול ואיסור טלטול לא מצינו כלל בתורה לא שייך לומר דהוי כעין דאורית', וראיה לזה ממה שמצאתי בספר הליכות עולם דף ס"ו ע"ב בכללי הגמרא להכי כי אמרינ' כל דתקון רבנ' וכו' במילתא דאית לי' עיקר מה"ת אבל במילת' דל"ל עיקר מה"ת לא וטלטול ל"ל עיקר מה"ת ועי' מס' גיטין ס"ה ע"א, וא"כ א"ש דבשלמא לעיל גבי ביצה ספק נולדה ביו"ט דהנ"מ לעניין אכילה הגם שאסור בטלטול ג"כ היינו רק משום שאסור באכילה ממילא אסור בטלטול אבל עיקר האיסור הי' איסור אכילה שפיר אמרינ' דהוי כעין דאורית' משא"כ הכא דלא שייך כלל לעניין אכילה דבלא"ה הפת מותר בהנאה אפילו אם היה נאפה בעצי מוקצה גרידא ואין נ"מ רק לעניין טלטול העצים בזה אמרינן שפיר דמבטלי' לכתחלא וזה כוונ' רש"י במ"ש כגון מוקצה ''דהכא'' כלומר דאין נ"מ רק לענין טלטול ודו"ק:

והנה גם לדעת היש"ש דמוקי לה בליכא עצים כלל בתנור וס"ל דאפילו לערב בידים מותר היינו שלאחר שיתערבו יהי' בספק עכ"פ והוי דומיא דחלת חו"ל דמותר לערב בידים במס' בכורות כ"ז ע"א נמי צ"ל דהכא הטעם משום דמקלי איסורא ולכך מותר לערב בידים, כלומר בגוונא שנפלו מעצמן לתוך התנור שלא היה שם עצים כלל דבלא"ה לא משכחת לערבן בידים דהא אסורים בטלטול וצ"ל נמי כיון דאיני אסור מחמת גופו דמוקצה לא הוי איסורא מחמת גופו כמ"ש בגמר' מס' פסחים מ"ח ע"א לכך מותר לערבן אפילו אם לא היה שם עצים כלל, וא"כ ה"נ י"ל לדידן היינו לדעת הר"נ שהיה שם עצים משו"ה מותר להוסיף לכתחלא כיון דאין נ"מ לעניין אכילה רק לעניין טלטול וא"כ מה דמשני בתר הכי הכא מקלי קלי איסורא מעיקרא נמי צריך לחלק בין מקלי איסורא לשאר איסורי וזהו דעת הרא"ש ורמ"א ביו"ד סימן צ"ט דשום איסור דרבנ' אין לבטול לכתחלא רק היכא דמקלי איסורא דלא הוי כעין דאורית' כמ"ש ודו"ק:

אמנם הרמב"ם פט"ו מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ז ס"ל דכל איסורי דרבנ' אפילו בשר עוף בחלב מותר להוסיף עליו ועי' שו"ת זכרון יוסף ליו"ד סימן כ"ו שתמה דא"כ קשה קושית התוס' ד"ה ותנן מעגול של דבילה דלא הוי רק דרבני וא"כ יוסיף עליו ויבטל ותירוץ התוס' לחלק בין דבר שעיקרו מה"ת לא שייך להרמב"ם דבשר עוף בחלב ג"כ עיקרו מה"ת ואולי ס"ל להרמב"ם דמוקצה הוי ג"כ כעין דאוריתא ואפיה מותר לבטל לכך ס"ל בכל איסורי דרבנ' מותר להוסיף ולבטל, ובעגיל של דבילה אפשר דמיירי שאין לו להוסיף שאין לו עוד של חולין יותר ועי' שו"ת מהרלב"ח סימן פ"ח שכתב חידוש להרמב''ם שאפילו ממין האיסור גופא ומותר להוסיף, ויותר י"ל בטעמו של הרמב"ם דמותר להוסיף על כל איסורי דרבנ', דהנה לדעת הרמב"ם דס"ל דכל איסורי דרבנ' הוי כעין דאורית' מלא תסור א"כ קשה אמאי יהיה מותר לבטל איסור דרבנ' וצ"ל כמ"ש בספר ברוך טעם בשער התערובות פרק ה' דבתערובות לא גזרו רבנן כלל ושפיר ס"ל דבכל איסור דרבנ' מותר לבטל ודו"ק:

הרשב"א במס' שבת כ"ט ע"א כתב דהא דאמרינ' התם מרבה עליהם עצים מוכנים לאו מתורת ביטול נגעו בה דדבר שניכר איני בטל רק שלא יטלטל בידים כי היכא דנהוי טלטול מן הצד בשבר כלי והנה שם לא פריך נמי הגמר' והא אין מבטלי' איסור לכתחלא דשם הוי היתר לגמרי קודם שנשרף רק אח"כ נעשה איסור, וא"כ כי מרבה עצים עדיין הוא היתר ל"ש אין מבטלי' איסור לכתחלא דהא עכשיו ליכא איסור משא"כ הכא דתיכף הוי איסור כשנשרו לתוך התנור פריך שפיר והא קמבטל איסור לכתחלא וא"כ משמע מדברי הרשב"א דכל שאיני אסור עדיין לא מקרי מבטל איסור לכתחלא ועי' בט"ז או"ח סימן תנ"ג ס"ק ב' לעניין טחינת החטים קודם פסח ועי' בספר מנחת יעקב כלל ס' ס"ק א' ועי' בצ"צ סימן פ' משמע דאפילו עדיין היתר הי' עכשיו מ"מ כיון שאח"כ יהיו אסור אין לבטל לכתחלא והצל"ח בסוגיא רמז עליו בכאן וא"כ קשה לכאורא מדברי הרשב"א הנ"ל שכתב דכאן לא שייך ביטול כלל, ונראה דיש לחלק דהכא גבי עצים כיון שאח"כ ישרפו ולא יהיו בעין ועכשיו כל זמן שהי' עדיין כלי עדיין היתר הוא ואח"כ יהיו נשרף לא שייך אין מבטלי' איסור לכתחלא, משא"כ גבי חטים באו"ח סימן תנ"ג דאח"כ יהי' אסור ויהי' שם בעין בתוך התערובות משו"ה אינו מתיר הט"ז שם רק משום שאינו מכוין לבטלם שאינו טוחן כדי לבטלם וכן בהך דצ"צ אח"כ כשיבא לכלל לאכלו עם בשר יהי' שם החלב עדיין בעין בתוך היין לכך אסור אע"ג שעכשיו עדיין היתר הי' ואינו דומה לעצים שאח"כ כשיבאו לכלל איסור נשרפי' וא"צ להרבות עצים רק שלא יטלטלם אח"כ כשיהי' שבר כלי והוי רק כמי שעושה תקנה שלא יבא לידי איסור דאין זה בגדר מבטל איסור ועי' היטב בצל"ח ואין להאריך יותר בזה:

עוד נ"ל בישוב דברי הרא"ש ושאר פוסקים דס"ל דכל איסור דרבנ' אין מבטלין לכתחלא רק היכא דמקלי אסורא אע"ג דגמרא לא משני הא דמקלי איסורא רק מכח הקושי' דהוי דשיל"מ דהני פוסקי' ס"ל דהפירוש בגמרא הי' כך, דהנה הצל"ח הקשה לפי מאי דגרסי' במס' שבת כ"ט ע"א אמר ר' מתנה אמר רב א"כ קשי' בפשיטות הא רב ס"ל מב"מ לא בטל ואיך יתבטלו העצים