תבואות השדה חלק ד פה

א"ש דהתרצן מחלק מ"ט כה"ג לא מחמרינ' בדשיל"מ אפילו בספיקא ולכך קאמר דבשלמא היכא שהאיסור בעין לפנינו ויוכל להתברר שאסור היה חששו שלא לזלזל אפילו בדרבנ' כיון שיוכל להמתין עד למחר, משא"כ הכא מקלי קלי ובשום אופן לא יתברר אם טלטל האיסור או לא ושפיר אמרינ' סד"ר לקולא ודו"ק היטב כי הוא עמוק בס"ד ומתורצים כמה קושיות ודקדוקים:

עכ"פ מה דגמר' משני מקלי איסור' אין לו שום שייכות לעניין לבטל האיסור בידים, דבאמת היה קשה מאוד כיון דבשע' שמבטל האיסור אית' בעינ' בעולם וע"כ כמ"ש דהכא גם רב אשי מודה דלא אמרינ' סד"ר לחומרא אפילו בדשיל"מ וא"כ שפיר מותר לבטל האיסור ולעשות רוב אע"ג דמשום חומר' דדשיל"מ היה אסור עכ"פ לבטל בידים מ"מ הכא כיון דספיקא בעלמא נמי היה מותר, וא"כ כיון דאכא רובא ולהחמיר ברוב ג"כ מכח דהוי דשיל"מ הוי שני מדריגות להחמיר בדשיל"מ וזה לא אמרינ', כמ"ש לעיל, וכיון דמה דמשני אקלו איסורא הי' רק דמשו"ה אמרינ' בי' סד"ר לקולא אבל לא לעניין לבטל איסור לכתחלא אין לו שייכות כלל כמ"ש כיון דבשע' שמבטל עדיין לא אקלי איסורי וא"כ נכונים מאוד דברי הרשב"א בתוה"א והמחבר ביו"ד סימן צ"ט שלא חלקו כלל וס"ל דבכל איסור דרבנ' מותר להוסיף משום דהך מקלי איסורא באמת אין לו עניין כלל לעניין אי מבטלי' איסור בדרבנ' כמ"ש וקיי"ל כפשטא דגמר' דכל איסור דרבנ' מבטלין לכתחלא ושיטת שאר הפוסקי' נבאר עוד בס"ד:

והנה שיטת הרא"ש והברה"ב ורמ"א ביו"ד סימן צ"ט דשום איסורא דרבנ' אין מבטלי' רק היכא דמקלי איסורא, והנה היש"ש סימן ז' השיג עליהם דהא דמסקינ' מקלי קלי איסורא הוא רק משום קושי' הגמרא דהו"ל דשיל"מ וא"כ בשאר איסור' דרבנן מבטלי' אפילו היכא דלא מקלי איסור' (עי' בספר קרבן נתנאל באות כ"ב,) ונראה דהני פוסקי' ס"ל פירוש אחר בגמר', דהנה כבר הבאתי לעיל מה שהקשה בספר בינה לעתים מהו פריך הגמרא ולרב אשי הא לכאורא כ"ע ס"ל דבדרבנן אין מבטלין, ורב אשי לא חידש רק דל"א סד"ר לקולא בדשיל"מ וא"כ מהו פריך הכא על רב אשי דווקא, ונראה דהנה לכאורא צריך לעיי' מ"ט לא אמרינן בדשיל"מ סד"ר לקולא כיון דהטעם משום עד שתאכלנו באיסור, והנה לשיטת הפוסקים דבכל איסור דרבנ' לא גזרו כלל מעיקרא על הספק, (ובספרי תבואות השדה ח"א בסוגיא דמשיכה קונה הארכתי בזה עי"ש באות נ') וא"כ כיון דבספק ליכא שום איסור דרבנן לא תקנו על הספק א"כ לא שייך כלל עד שתאכלנו באיסור דהא בספיקא אין כאן שום איסור (ועי' בספר ברוך טעם בשער התערובות בדין דשיל"מ פ"ה שהקשה קושי' זו) ונ"ל עפ"י מה שראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סי' שפ"ד שכתב דבר חדש בהא דדשיל"מ ל"ב משום דכיון דאין האיסור חמור כל כך בעניו א"כ אם נימא דבטל חיישינ' שמא יבטלנו בידים לערוב האיסור בידים בהיתר ולכך אמרינן דלא בטל, ועי' בנו"ב מד"ת ליו"ד סימן מ"ה דלערב בידים אסור מה"ת באיסור דאוריתא לכ"ע, ומשו"ה החמירו לגמרי בדשיל"מ אפילו בספיקא ולא משום עד שתאכלנו באיסור רק משום הך גזירה, וא"כ הכי אזלא סוגיא דגמרא ה"מ בדאורית' אבל בדרבנ' מבטלין ולא חיישינן לדלמא יבטל בידים אי שרינן להוסיף ובידים אסור לבטל בדברבנן נמי, דבדרבנ' לא גזרינ' ולכך מותר להוסיף רק בדאוריתא משו"ה אסור להוסיף דלמא יבטל בידים וזה אסור בדאוריתא אבל בדרבנ' לא גזרו, והכא מיירי כשנפלו העצים לתוך התנור שהיה שם כבר עצים של היתר רק שלא היה רוב וכיון אפילו אם מבטל בידים אין כאן איסור דאוריתא התירו להוסיף אפילו לכתחלא כיון שיש שם כבר בתנור עצי היתר כמ"ש הר"נ ולא כהיש"ש בסימן ז' דמיירי אפילו אי ליכא עצים כלל של היתר ופריך לרב אשי דס"ל אפילו בדרבנ' דשיל"מ ל"ב והה"ד בספיקא לפי שנוייא דלעיל בגמר' וע"כ הטעם דחששו שמא יבטל בידים דמשום עד שתאכלנו באיסור לא שייך בספיקא דרבנ' כמ"ש דח"ל לא תקנו על הספק כלל וע"כ דס"ל דמשו"ה החמירו כל הני חומרות בדשיל"מ שלא יהי' הדבר קל בעניו לבטל בידים, וא"כ ס"ל ע"כ דאפילו בדרבנ' נמי חיישינ' להך גזירה שלא יבטל בידים וא"כ האיך שרי כאן להוסיף על האיסור, ומשני דע"כ לא חיישינן שמא יבטל בידים רק בדבר שנהנה מן האיסור כשהי' בעין דאז חיישינן שיבטלנו בידים כדי להנות ממנו משא"כ בדבר שאין הנאתו כ"כ רק לאחר שנתבער מן העולם לא חיישינ' שיבטלנו בידים כיון דאין זה הנאה מרובה כ"כ דנחוש שיבטל בידים ממש רק בדבר שראוי לאכילה ממש אכא למיחש טפי ועי' היטב במג"א סימן תק"ז ס"ק ג' וא"ש נמי מה שהקשו מה מהי הטעם דמקלא קלי על שעת ההיסק שאז האיסור עדיין בעין ולפימ"ש א"ש, כיון דעיקר קושית הגמרא היה רק לסברת רב אשי דיש לחוש דלמא יבטל ויערב בידים האיסור ממש וא"כ משני שפיר דבאיסור שאיני לאכילה ליכא חששא שיערבנו בידים רק במה שנהנה מגוף האיסור ממש אכא חששא שמא יבטל גוף האיסור ממש, ועי' בספר ברוך טעם בשער הנ"ל פ"ד שעמד ג"כ בזה דסברת מקלי קלי לא שייך לענין היתר טלטול עצים, ולפימ"ש א"ש דכל תירוץ הגמרא היא רק דבאיסור כזה אין לחוש שיבטלנו בידים כיון שאינו עומד ליהנות מגוף האיסור ממש (ובלא"ה צ"ל דבמקלא האיסור מקולי' טפי) וא"כ א"ש שיטת הפוסקי' דשום איסור דרבנן אין מבטלין רק במקלי איסורא כיון דמוכח משיטת הגמרא דס"ל דיש חשש שמא יבטל בידים האיסור ממש רק במקלי איסורא אמרינ' דאין לחוש וא"כ בכל איסור דרבנ' היכא שאוכל האיסור ממש כיון שהאיסור עצמו ראוי לאכילה אסור להוסיף עליו ולבטלו כדי שלא יבא לבטל האיסור בידים ממש ודו"ק:

ועפ"י הדברים האלו יש ליישב קצת דעת המחבר דביו"ד סימן צ"ט פסק דכל איסור דרבנ' מותר להוסיף עליו, ובאו"ח סימן תרע"ד פסק דבנותר משמן חנוכה אסור להוסיף ובמג"א שם ס"ק י"ב תירץ משום דהו"ל דשיל"מ דלשנה הבאה יהי' לו היתר למצותו ולכאור' אינו מובן דא"כ כי הו"ל דשיל"מ אפילו אם נפל מעיקרא לששים לא לבטל ועי' בבינה לעתים הלכה י"ט פ"ב הלכה י"א שמחלק דרק בתערובות יבש ביבש מותר להוסיף בדרבנ', משא"כ בלח דלא שייך דלמא זהו שאני אוכל היא ההיתר כיון שמעורב יחד אסיר להוסיף. ובפלתי סימן צ"ט ס"ק י' תירץ דמוקצה למציתו לכ"ע חמיר כעין דאוריתא ואסור להוסיף ובשמן חנוכה הוי מוקצה מחמת מצוה עי"ש אמנם לדברינו יש לתרץ בפשיטות דהמחבר ס"ל דוודאי אין לחוש דלמא יבטל בידים ממש האיסור דמכל איסורין הן דאוריתא הן דרבנ' מבדל בדלי אנשי ולא יבטל בידים אמנם היינו דווקא בשאר איסורי' הן דאורית' והן דרבנ' שפיר שייך דאינשי בדילי מיניהו ולא יערב האיסור בידים, משא"כ באיסור שהאיסור לא בא על החפץ הזה רק ע"י מעשיו כמו שמן חנוכה דרק ע"י מעשיו שהקצה אותו למצותו בא לו האיסור, בזה לא שייך בדילי מיני' וכה"ג כתב הש"כ ביו"ד סימן פ"ח ס"ק ב' דנדרים כיון שאינו אסור אלא מצד נדרו חשוב כבב"ח לעניין דלא בדילי אינשי מני', וא"כ ה"נ כיון שהאיסור אינו מצד עצמו רק ע"י הקצאתו למצוה לא בדילו מיני' וחיישינ' שמא יערבו ויבטלו בידים, משא"כ בשאר איסורין שאסורין מחמת עצמן לא חיישינן שיערבו בידים לבטל