תבואות השדה חלק ד פג

בתוס' ד"ה אלא בהכנה הקשו הא כשנולדה בשבת נגמרת בחול וא"כ אמאי יהי' אסור ביו"ט שלאחריו כלומר דזהו הוי כמו גזיר' לגזיר' כיון דבשבת גופא לא היתה אסורה רק מדרבנ' אטו שבת שלאחר יו"ט ותירצו דמה שנולדה בשבת זה גופא הכנה מקרי ועוד תירצו כיון דאם היתה נולדה ביו"ט היתה אסורה א"כ כשמתיר אותה אם נולדה בשבת הרי שבת הכין ליו"ט וכן תירץ גם הר"נ והנה לכאור' איכא נ"מ בין תירוץ הראשון לתירוץ השני דלתירוץ הראשון דלידה נמי הוי הכנה אסורה מה"ת ביו"ט לאחר שבת כשנולדה בשבת, אמנם לתירוץ השני כיון שרק מדרבנ' אסורה בשבת א"כ גם ביו"ט שלאחריו אינו אסור רק מדרב' ועי' בראש יוסף שהביא ג"כ בשם הר"נ דאינו אסור רק מדרבנ' ועי' ביש"ש סימן ג' שכתב שנראה לו דוחק שזהו ג"כ יהיה נקרא הכנה מה שלא היה אסור בשבת רק מדרבנ' והראש יוסף כתב דכיון דנדרבנ' היתה אסורה בשבת מקרי הכנה גם מה"ת ליו"ט דהא עכ"פ לא היה ראוי ומה בכך שלא היה אסור רק מדרבנ' מ"מ הכנה ד"ת מקריא ולכאור' י"ל דתליא בהא דאי אמרינ' דהתורה הקפידה שיהי' הכנה דוקא מיום חול דהיינו שיזמין בפה א"כ כל שלא היה ראוי בשבת אפילו רק מדרבנן עכ"פ הכנה לא הוי משא"כ אי הו"א דהכנה דאסרה התורה הי' רק משום דבדבר שלא היה בעולם הוי כמו אסח דעתי' מיני' א"כ מכיון שהביצה היתה בעולם בשבת ולא היתה אסורה רק מדרבנן בשבת גופי' ממילא אינו אסורה ביו"ט, ואפשר שזהו כוונת רש"י ד"ה הכנה דרבה וז"ל דאמר הכנה בידי שמים מתסרא דסעודת שבת בעי הזמנה מיום חול מגזירת הכתוב עכ"ל, כלומר דס"ל דבעינן הזמנה בידים ולא רק משום דאסח דעתי' מיני' וכיון דבעינן הזמנה ממש א"כ אפילו אי לא היתה אסורה בשבת רק מדרבנן מ"מ אין ההכנה בידים יוכל לחול עליו ושפיר אסירה ביו"ט מה"ת:

והנה לעיל ב' ע"ב בתוס' ד"ה והיה ביום הששי ס"ל דהכנה לא שייכא רק בדבר חדש שלא היה בעולם כלל כמו ביצה, אמנם מדברי הרי"ף שכתב בסמוך בהא דר"י גבי עצים שנשרו מן הדקל בשבת דאסורים ביו"ט משום הכנה כיון דאם היו נושרים ביו"ט היו אסירים משום נולד או משום שמא יעלה ויתלוש ממילא כי נשרו בשבת אם נתיר אותם ביו"ט הו"ל הכנה משבת ליו"ט עי' מהרש"א בתוס' ד"ה אלא בהכנה עכ"פ נראה דס"ל דגם בעצים שנשרו, אע"ג דלא הוי דבר חדש כמו ביצה שייך ג"כ הכנה וצ"ל דהרי"ף ס"ל דהטעם דבעינ' הכנה לאו משום דבלא הכנה אסח דעתי' מיני' דהא בעצים לפעמים לא שייך אסח דעתי' מיני' ובפרט לפימ"ש השטמ"ק דכבר התחילו לשבור מחול רק דהכנה בעי' שיזמין בפה ממש מבחול וא"כ אפילו בדבר שאינו דבר חדש לגמרי כמו ביצה עכ"פ כיון שלא הזמין אותם בפירוש בחול ולא היה יכול להזמינו בחול שהיו עדיין תלוים באילן, כי נשרו בשבת הו"ל הכנה משבת ליו"ט ועי' פנ"י בסמוך בגמרא אמר ר"י, וא"כ י"ל דמה שנאדו התוס' אח"כ מתירוץ הראשון ולא ניחא להו לומר דלידה חשוב הכנה הייני דס"ל כשיטתם דלעיל דהכנה לא שייך רק בדבר חדש א"כ כיון שהביצה כבר נגמרה מאתמול לא שייך בלידה הכנה ולכך נאדו מהך מהך תירוצא ותירצו דאי נימא דמותרת מחמת שנולדה בשבת הרי השבת הכינה ליו"ט:

והנה א''כ לפימ"ש היש"ש בסימן ג' להוכיח מדעת הרא"ש דס"ל נמי דלידת ביצה חשיב הכנה ס"ל להרא"ש נמי דאפילו במה שאינו דבר חדש לגמרי נמי חשיב הכנה והיינו כמ"ש דבעינ' שיזמין בפה ממש מבחול והלכך אע"ג שאינו דבר חדש מ"מ כיון שלא היה יכול להכינו ממש מבעוד יום אסור משום הכנה, משא"כ אי הו"א דהכנה דבעינ' היא רק שלא יסיח דעתו מן הדבר ההוא א"כ כל שאינו דבר חדש לגמרי לא שייך בי' היסח הדעת דעכ"פ לא אקציה בפירוש:

ולכאור' אפש"ל דהני פוסקי' דס"ל דהכנה שייך אפילו במה שאינו דבר חדש דהוכיחו זה מעצים שנשרו בשבת דאסיר ביו"ט וע"כ רק משום הכנה כמ"ש הרי"ף דהצלח הקשה באמת למה יאסור בנשרו בשבת הא אפילו בנשרו ביו"ט גופא אינו אסור רק משום גזיר', וא"כ כי נשרו בשבת הו"ל גזיר' לגזיר' ולכך הוכיחו דבנשרו בשבת אסור ביו"ט משום הכנה וכן כתב הפנ"י דעצים שנשרו בשבת אסורי' ביו"ט משום הכנה דאוריתא עכ"פ מוכח אפילו במה שאינו דבר חדש לגמרי כגון עצים מן הדקל נמי שייך הכנה, אמנם התוס' ס"ל דכה"ג גזרינ' גזיר' לגזיר' אטו נשרו ביו"ט דלר"י ע"כ בלא"ה לאו משום הכנה אסור דהא ר"י באמת לית לי' הכנה וע"כ דגזרינ' כה"ג ואין לדמות גזיר' חכמים זל"ז אבל הכנה לא שייך רק בדבר חדש לגמרי דאיני אסור משום הכנה רק במה שאסח דעתו מיני' והקצהו בפירוש והלכך כל שאיני דבר חדש לגמרי לא הוי כהקצהו בפירוש (ולקמן דף ו' ע"א גבי אפרוח שילד ביו"ט נבאר עוד בס"ד בדיני הכנה):

מ"מ בהא דאמרינ' דאי הלידה חשוב הכנה אסור ביו"ט שלאחריו מה"ת אין כן דעת המג"א בסימן תקי"ג ס"ק ח' ששם כתב דאע"ג דלידה חשיב הכנה מ"מ אינו אסור מה"ת דשבת לעצמו הכין עי"ש, והביא ראיה מספר החינוך סימן רצ"ח דלא משכחת הכנה דאורית' רק משבת אחר יו"ט או ביו"ט אחר שבת ועי' במנחת חינוך שם שכתב דעל ביצה שנולדה ביו"ט אחר השבת ואוכל אותה חייב מלקות כיון דאמרינ' בפסחי' מ"ז ע"ב דאזהרתי' מל"ת כל מלאכה, והנה לכאור' י"ל דע"כ ל"ל דלא הוי רק עשה בעלמא משום והכינו את אשר יביאו דא"כ לא היה צריך לנהוג בנשים דהו"ל מ"ע שהז"ג וע"כ דהתורה אחשבי' כשאר מלאכות והו"ל ל"ת מ"מ צ"ע אי שייך מלקות על אכילת ביצה שנולדה ביו"ט אחר השבת והמנ"ח שם ג"כ הניח בצ"ע וכבר יצאנו קצת מכוונתינו בזה החיבור:

ודע דאפילו אי אמרינ' דנולדה בשבת אסור' ביו"ט אע"ג שגם בשבת גופא איני אסורה רק מדרבנ' מ"מ הו"ל הכנה משבת ליו"ט, מ"מ בשני יו"ט של גליות לא שייך כלל לומר הכנה, דאע"ג דאתמול אסור היה מדרבנ' עכ"פ, וא"כ הוי כמו הכנה מיו"ט לחבירו, דכיון דאחד חול ממנ"פ לא שייך בי' שום הכנה רק מיו"ט לשבת או משבת ליו"ט דאפשר דיו"ט הי' יו"ט גמור ועי' בש"ע או"ח סימן תקי"ג סעיף ה' ורב אסי בסמוך דס"ל אפילו בשני יו"ט של גליות נולדה בזה אסורה בזה לאו משום הכנה רק דמספקא לי' אי קדושה אחת הי' כמ"ש בגמר' בסמוך ודו"ק:

(דף ד' ע"ב) בגמרא אמר ר' מתנה עצים שנשרו מן הדקל וכו וכל הסוגיא בסוגי' זו האריכו האחרונים בהרבה מקומות ואענה גם אני את חלקי בס"ד:

הרשב"א בתוה"א בית ד' שער ג' פסק להלכה דכל איסורא דרבנ' מותר לבטל ולהוסיף עליהם כפשט סוגיא דהכא דבדרבנן מבטלין איסור' לכתחלא וכן דעת הש"ע ביו"ד סימן צ"ט סעיף ו' (ומה שסותר עצמו באו"ח סימן תרע"ז דגבי שמן של נ"ח אוסר להוסיף עד ס' כבר האריכו בזה האחרוני' עיי' בש"כ שם ס"ק י"ט ובפלתי ובבינה לעתים על הלכות יו"ט פי"ב הלכה א' ונבאר בסמוך בס"ד,) אמנם הבדה"ב שם וכן הרא"ש חולק וס"ל דכיון דהכא מסקינ' דהכא מקולינ' טפי אפילו בדשיל''מ משום דמקלי איסורא א"כ גם לענין לבטל לכתחלא אמרינ' דווקא במקלי איסורא מותר לבטל הא בשער איסורי דרבנ' אסור לבטל, עי' היטב בבדה"ב שם שכתב וז"ל, וכיון דלא אשכחן