תבואות השדה חלק ד פב

לזה שיש חומרא כ"ב בדשיל"מ לומר דאפילו בדרבנ' לא בטל [ומתני' דלקמן ל"ז ס"ל כשנויי דאביי ורבא שם ולא משום דשיל"מ כרב אשי] אמנם לרב אשי לשיטתו דכבר מוכח ממתני' דהתם דבדשיל"מ אפילו בדרבנ' לא בטל א"ש נמי מה דמחמרינ' אפילו בספיקא וא"כ א"ש דעיקר מילתא דרב אשי הוא רק לומר דדשיל"מ אפילו בדרבנ' לא בטל מה שלא היה ס"ל להמקשן כלל וממילא הה"ד דספיקא נמי להחמיר בדשיל"מ וא"כ לא חסר כלום מדברי רב אשי דסברת המקשן לא היה רק שאין להחמיר כ"כ בדשיל"מ והה"ד בספיקא נמי:

וראיה ברורה לדברינו דהמקשן לא היה ס"ל דשיל"מ בדרבנ' לא בטל, דהנה בסמוך ד' ע"ב אמרינ' בגמרא ורב אשי דאמר כל דשיל"מ אפילו בדרבנ' ל"ב וכן הר"ף שם הביא ואע"ג דקיי"ל כרב אשי דכל דשיל"מ אפילו בדרבנ' ל"ב, והנה אי נימא כסברת המפורשי' דסתמא דגמרא נמי ס"ל דשיל"מ ל"ב בדרבנ' נמי רק דלא ניחא לי' לאסור אפילו בספיקא דרבנ' בדשיל"מ, א"כ מהו קאמר הגמרא לרב אשי כיון דאין שום חולק על זה א''מ כמ"ש דכ"ע ס"ל דאין לחלק בין ביטול בדרבנ' בדשיל"מ ובין ספיקא רק דגמרא ס"ל דלא מחמרינ' כ"כ בדשיל"מ לומר דאפילו בדרבנ' אינו בטל והה"ד דלא מחמרינ' בספיקא ומתני' דמס' ביצה במים ומלח שם ל"ו ע"א נמי לא ס"ל הטעם משום דשיל"מ רק רב אשי חדש לן דדשיל"מ בדרבנ' נמי לא בטל והה"ד דמחמרינ' בספיקא ולכך קאמר הגמרא דף ד' ע"ב ולרב אשי דאמר כל דשיל"מ אפילו בדרבנ' לא בטל משום דאינך אמוראי דלא ס"ל במס' ביצה ל"ח ע"ב הטעם משום דשיל"מ לא ס"ל כלל להחמיר בדשיל"מ דלא בטל אפילו בדרבנ' והה"ד דבספיקא דרבנ' נמי אין להחמיר להנהו אמוראי, וא"ש נמי מה דקשה לכאור' מנ"ל לרב אשי דדשיל"מ אפילו בדרבנ' לא בטל ולפימ"ש א"ש דרב אשי לשיטתו הוכיח דאפילו בדרב' לא בטל ממתני' דמס' ביצה ל"ז דמים ומלח אינ' בטלים לגבי עיסה וא"כ הה"ד בספיקא כמי וא"ש הכל ודו"ק:

ובעניין ס"ס בדשיל"מ עי' במג"א סימן תקי"ג ס"ק ד' שכתב דלכאורא דברי המחבר בש"ע סותרים א"ז דשם הביא מקודם אם נתערב אינו בטל ואח"כ כתב דספיקא אסור' משמע הא אם ספיקא נתערב אינו אסור דהוי ס"ס ומשמע דס"ס מותר בדשיל"מ נמי וביו"ד סימן ק"ב דספק אם נולדה ביו"ט ונתערבה באחרות אסורה משמע דלא מהני ס"ס להתיר בדשיל"מ וכתב דביו"ד מיירי ביו"ט לאחר השבת דאסור מה"ת ביצה שנולדה משום הכנה ולכך לא מהני ס"ס להתיר, אמנם, שם באו"ח מיירי ביו"ט דעלמא דאינו אסור רק מדרבנ' לכך מותר בספיק' ונתערבה דבאיסור דרבנ' מהני ס"ס להתיר אפילו בדשיל"מ [וא"כ מוכח דאפילו ספק אחד בגופא וספק אחד בתערובו' נמי מהני להתיר ס"ס בדרבנ' בדשיל"מ] ועי' עוד לעניין ס"ס בדשיל"מ בט"ז יו"ד סימן ק"י ס"ק י"א ובש"כ שם ס"ק נ"ו ובפר"ח יו"ד סימן ק"י ס"ק מ"ג העלה להלכה כרשב"א דאפילו בדאוריתא מהני ס"ס בדשיל"מ כרשב"א ועי' פלתי שם ס"ק כ"ח ובספר מנחת כהן בשער תערובו' חלק שלישי סוף פרק י"א וכבר האריכו בזה הפוסקים ובמס' מנחות ס"ח ע"ב אמרינן דר"פ ור"ה ברי' דר"י אכלו חדש באורת' דשתסר מה' שבסר משום דחדש בחו"ל דרבנ' ולספיק' דרבנ' לא חיישינן אלמא דס"ל דלא אמרינן סד"ר לחומרא אפילו בדשיל"מ דהא חדש הוי דשיל"מ ועי' פר"ח יו"ד סימן ק"ב ס"ק א' והיינו דר"פ לא ס"ל הכא כרב אשי דסד"ר לחומרא בדשיל"מ ועי' ברמ"א ביו"ד סימן רצ"ג דמתיר נמי ס"ס בחדש אלמא דס"ל דס"ס מהני בדשיל"מ נמי עי"ש בש"כ ס"ק ד' וביו"ד סימן ק"י סעיף ח' הביא הרמ"א בשם יש אומרים דאין להתיר דשיל"מ בס"ס ובש"כ שם ס"ק כ"ו מחלק דס"ס ע"י תערובות אין להתיר בדשיל"מ, משא''צ ס"ס בגופא מותר אפילו בדשיל"מ כמו ספק מוכן ביו''ט שני דמותר בש"ע או"ח סימן תצ"ז סעיף ד' ועי' במג"א שם ס"ק ד' ואין להאריך כאן יותר ועי' שעה"מ פ"א מהלכו' יו"ט הלכה כ' ובהגה' טעם המלך שם בגמרא רב אשי אמר לעולם ספק יו"ט ספק חול, ולכאור' יל"ד כיון דברית' קתני שבת וי"ט אמאי נקט רב אשי רק ספק יו"ט וכה"ג מדקדק בצלח על מ"ש רש"י ד"ה וספיקא קס"ד ספק נולדה ביו"ט אמאי לא נקט שבת ולפימ"ש לעיל א"ש דמשבת באמת לא קשי' כלל גם מעיקרא אמאי ספיקא אסורה דאיכא חזקת איסור חזקת מעוברת של התרנגולת ושפיר אסור, אע"ג דלא הוי רק ספיקא דרבנן כיון דאתחזק איסורא רק מיו"ט שפיר קשי' לי' דאכא חזקת היתר ג"כ מה שהיתה מותרת במעי אנו משא"כ בשבת מעולם לא היתה מותרת במעי אמה בשבת ולא היה על הביצה שם היתר במעי אמה בשבת ושפיר אסורה משום חזקת איסור ולכך לא היה קשה לי' רק מיו"ט ומשו"ה נקט רב אשי לעולם ספק יו"ט:

ברש"י ד"ה אגב אמה אם אוכלים את אמה היום תאכל אף הי' לכאור' יש להסתפק האיך הדין אם התרנגולת נפסלה בשחיטה דהביצה שנולדה אינ' אסורה משום טריפה בכה"ג הא ברמ"א יו"ד סימן פ"ו סעיף ג' אם גם בכה"ג הביצה מותרת ביו"ט, ולכאור' י"ל עפ"י מ"ש לעיל ב' ע"ב בגמרא ד"ה והתניא דאמאי יהי' מותרת הביצה. משום בריר' הי' הביצה הוי דשיל"מ ובדשיל"מ ל"א סד"ר לקולא רק משום דהתרנגולת מותרת כיון שנשחטה כבר אפשר שתתקלקל ולא הוי דשיל"מ ולכך גם הביצה מותרת, וא"כ אם התרנגולת נפסלה בשחיטה דאין אוכלין התרנגולת בלא"ה גם הביצה אסורה באמת דלא אמרינן בריר' משום דהוי דשיל"מ ולכך כתב רש"י אם אוכלים את אמה היום, כלומר אבל אם התרנגולת נפסלה בשחיטה גם הביצה אסור' ביו"ט דלא אמרינן בריר' בדשיל"מ רק מ"מ אחר העיון קצת אי אפש"ל הכי דהא אליבא דאביי קיימנ' ואביי ל"ל סבר' רב אשי דבדשיל"מ לא אמרינן סד"ר לקולא ול"ל דרש"י נקט הלכת' דבעינן דווקא שהתרנגולת תהי' מותרת לאכילה דהא לפסק הלכה לא שייך הך דינא כלל דהא קיי"ל הכנה דרבה וא"כ אפילו בתרנגולת העומדת לאכילה הביצה אסורא ומשו"ה לא הביא בש"ע או"ח סימן תקי"ב כלל הך דינא בלקח סתם וצ"ל דמ"ש רש"י אם אוכלים אמה היום היא לאו דווקא וצ"ע:

בתוס' ד"ה נימא קסבר רב הקשו דלמא הטעם משום מגו דאתקצי לביה"ש של יו"ט ואתקצי לכולא יומא ולכאור' צ"ע אמאי יהי' אסור ביה"ש הא בין אי הטעם משום הבנה כמסקנא דגמרא, או משום פיהנ"ש או משום מוקצה אינו אסור אפילו בשבת גופא רק מדרבנ' וא"כ ביה"ש הו"ל סד"ר ואמאי יהי' אסור, וצ"ל דתוס' ס"ל דביה"ש הו"ל כאתחזק איסורא ולא אמרינן סד"ר לקולא ועי' פר"ח יו"ד בכללי ס"ס סימן ק"י שכתב נמי דביה"ש הוי איקבע איסור' והקשו התוס' שפיר:

ובמה שמחלקי התוס' דבמוקצה מחמת מצוה אמרינ' גם מוקצה לשעבר ובמוקצה מחמת איסור לא אמרינ' מוקצה לשעבר, כפי הנראה מהר"ן והרשב"א משמע דס"ל מוקצה מחמת מצוה חמיר, אמנם בפשיטות ג"כ יש לחלק דמוקצה מחמת מצוה כיון דגם ביה"ש יש עליו חיוב לאכול בסוכה הרי אתקצי גם לביה"ש למצוה ולא הוי בגדר מוקצה מחמת יום שעבר כיון דהוא מקצה הנויי סוכה גם לאותו שעה ממש, משא"כ מוקצה מחמת איסור דהיא ממילא לא חשיב מוקצה כיון שהי' רק מחמת יום שעבר ועי' באמרי אש לאו"ח סימן ל"ט ד"ה ולפי"ז מבואר משמע כדברינו ודו"ק: