תבואות השדה חלק ד פא

א"ש הכא בס"ד דלא ניחא לי' לומר בדשיל"מ סד"ר לחומרא והיינו כמ"ש משום דאפילו ספיקא דאוריתא רק מדרבנן לחומרא לא מחמרינ' כ"כ בדשי"ל לומר אפילו בסד"ר לחומרא וכיון דס"ל ספיקא דאורית' מה"ת לקולא שפיר הקשה אמאי ספיקא אי נולדה ביו"ט אסורה הא הו''ל סד"ר ול"ל דיש כאן חזקת איסור לומר השתא הי' דנולדה משום חזקת מעוברת דהא חזקת מעוברת איתרע לה כיון שנולדה בפנינו וחזקה דאיתרע ל''ש חזקה וא"כ הו"ל סד"ר בעלמא ואמאי אסור ופריך שפיר ודו"ק:

ובהכי יש לקיים נמי מה שהעלה הצל"ח במס' פסחים בסוגיא דר' חנינא סגה"כ באות ק"ח דהא דאמרינ' בדשיל"מ סד"ר נמי לחומרא היא רק היכא שאין כאן חזקה להיתר, משא"כ היכא שיש חזקה להיתר ל"א סד"ר לחומרא אפילו בדשיל"מ ולכאור' קשה הא הכא אליבא דרב אשי דמתרץ אליבא דר"י ור"י מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה והיה להביצה חזקת היתר במעי עמו ואפ"ה לא אמרינ' סד"ר לקולא בדשיל"מ, ולפימ"ש א"ש דרב אשי דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ איכא נגד חזקת היתר של הביצה חזקת איסור ג"כ חזקת מעוברת של תרנגולת ועכשיו נולדה ולכך מחמרינ' בדשיל"מ, משא"כ בדבר שיש לו חזקת היתר גרידא גם בדשיל"מ אמרינ' סד"ר לקולא ודו"ק היטב ועי' בפתחי תשובה ביו"ד סימן ק"י ס"ק ט'. הרמב"ן במלחמות במס' פסחים כ''ט ע"ב כתב דר' יוחנן דס"ל חמץ בזמנו בטל לא ס"ל ע"כ דדשיל''מ ל"ב דהא חמץ בפסח הו"ל דשיל"מ, והקשה הצל"ח בשם בנו הגאון ז"ל כאן בסוגיא דא"כ קשי' לר"י מהך בריתא דספיקא אסורה דהא איהו ג"כ ס''ל משום משקי' שזבו והו"ל סדר ולדידי' ליכא לשנויי כרב אשי משום דשיל"מ כיון דלא ס"ל הך דדשיל"מ ובספק טריפה נמי ליכא לאוקמא דקשיא אמאי אם נתערבה באלף לא בטל ור"י ס"ל את שדרכו למנות, ועי' במהר"ש בביאור באות ג' דהא דפריך הגמרא אלא לר"י דאמר את שדרכו למנות מאי איכא למימר היינו משום דלר"י דאמור משום מקשים שזבו קשי' קושיית הגמרא מ"ט ספיקא אסורה, ונ"ל עפ"י מ"ש לעיל דלכאור' י"ל כאן בספק נולדה ביו"ט איכא חזקת איסור חזקת מעוברת של התרנגולת וא"כ א"ש דאסיר אע"ג דהוי סד"ר כיון שיש חזקת איסור ואע"ג דחזקת מעוברת איתרע לה כיון שנולדה עכשיו מ"מ רב אסי דהי' תלמידו דר"י ס"ל במס' כריתו' ריש פרק ספק אכל חתיכה אחת שנינו ומסתמא גם ר' יוחנן רבו ס"ל הכי ומאן דס"ל חתיכה אחת ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא כמ"ש הפר"ח ביו"ד סימן ק"י בכללי ס"ס וכיון דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה, וא"כ איכא חזקת איסור בספק נולדה ביו"ט חזקת מעוברת של התרנגולת רק דמ"מ פריך הגמרא שפיר גם לר"י, דהנה לעיל כחברי דנגד חזקת איסור איכא ג"כ חזקת היתר של הביצה שה תה מותרת במעי אמה כיון דבעומדת לאכילה מיירי רק אם מהני חזקת היתר של הביצה מה שהיתה מותרת במעי אמה תליא בהא, אי אמרינן מחזיקי' מאיסור לאיסור דהיינו מאיסור אבמ"ה לאיסור טרפות ה"נ מהני חזקת היתר של הביצה שהיתה במעי אמה על עכשיו שנולדה כבר אמנם אי אין מחזיקי' מאיסור לאיסור ה"נ לא מהני חזקת היתר של הביצה במעי אמה דכמו דאין מחזיקי' מאיסור לאיסור ה"כ אין מחזיקי' מהיתר להיתר והך ביצה כבר יצאה מחזקת היתר שהיה לה במעי אמה כיון שכבר נולדה. והנה הבינת אדם בשער רוב וחזקה סימן כ"ו העלה דמאן דס"ל בהמה בחייה לאברי' עומדת, ס"ל מחזיקינ' מאיסור לאיסור, דהיינו מאיסור אמה"ח לאיסור טריפה, ומאן דס"ל לאו לאברים עומדת ס"ל אין מחזיקי' מאיסור לאיסור, והנה במס' חולין ק"ג ע"א איתא בגמרא תרי לישנא אליבא דר"י אי ס"ל לאברי' עומדת או לאו לאברים עומדת וא"כ אפש"ל דסוגיא דהכא אזלא אי ס"ל לר"י לאברים עומדת וא"כ ס"ל מחזיקי' מאיסור לאיסור וה"נ מהיתר להיתר ופריך שפיר אמאי ספיקא אסורה, ול"ל משום חזקת מעוברת דהא נגד זה איכא חזקת היתר של הביצה שהיתה מותרת במעי אמה אמנם לפי האמת אפש"ל כהך לישנא במס' חולין שם דר"י ס"ל לאו לאברים עומדת וא"כ ליכא חזקת היתר להביצה דכמו דאין מחזיקי' מאיסור לאיסור ה"נ אין מחזיקי' מהיתר להיתר, וא"כ ליכא רק חזקה לאיסורא דהיינו חזקת מעוברת, וא"ש מה דקתני וספיקי אסור משום דאיכא חזקת איסור ובאתחזק איסורא ל"א סד"ר לקולא ודו"ק:

(דף ד' ע"א) בגמרא רב אשי אמר לעולם ספק יו"ט ספק חול הוי דשיל''מ וכל דשיל"מ אפילו בדרבנ' לא בטל וכתב שם רש"י דכי היכא דבביטולה מחמרינ' בספיקא נמי מחמריני', והנה לעיל הבאתי דברי המפורשי' דגם בס"ד ס"ל לגמרא דדשיל"מ אפילו בדרבנ' לא בטל רק דלא היה ס"ל דסד"ר לחומרא בדשיל"מ ורב אשי חדש לן דגם סד"ר לקולא לא אמרינ' בדשיל"מ ויל"ד דא"כ עיקר חידושא דרב אשי חסר מן הספר כיון דגם המקשן היה ס"ל דדשיל"מ אפילו בדרבנ' לא בטל ורב אשי לא הוסיף רק דל"א סדר"ל בדשיל"מ א"כ היה לו לרב אשי לומר בדשיל"מ ספיקא דרבנ' נמי לחומרא ומה שפרש"י כי היכא דמחמרינ' בביטולה, ה"נ בספיקא זה העיקר חסר מדברי רב אשי אשר ע"כ נ"ל דגם הגמרא בס"ד לא ס"ל כלל לחלק בין ספיקא דרבני לעניין ביטול בדרבנ' ואי הוי ס"ל דדשיל"מ לא בטל אפילו בדרבנ' הוי ידע נמי דגם ספיקא אסורה מטעם עד שתאכלנו באיסור ולא כמ"ש המופורשי' דבס"ד הוי ס"ל דשיל"מ הי' משום מב"מ ולכך לא שייך כלל בספיקא דהרי רש"י גם בס"ד דגמרא הביא הטעם משום עד שתאכלנו באיסור עי' רש"י ד"ה אפילו באלף א"מ דגמרא היה ס"ל דבדשיל"מ לא מחמרינ' רק חדא חומרא דהיינו ביצה שאסור מה"ת משום הכנה אע"ג דמה"ד היה לבטול כשאר איסורי' דהא לא ס"ל דביצה הוי דבר שבמניין מ"מ החמירו רבנן כיון דהוי דשיל"מ לא בטל, משא"כ אם עיקר האיסור איני רק מדרבנ' כל כמה דלא מצינו להדיא בבריתא או במשנה שיחמירו חכמים משום דשיל"מ אין סברא להחמיר כ"כ ומהך בריתא דאחד ביצה שנולדה בשבת אין מוכח כלל שהחמירו חז"ל אפילו בדרבנ' בדשיל"מ דהתם הביצה אסור' מה"ת משום הכנה לסברת המקשן, ומשו"ה כיון דהמקשן היה ס"ל דאין סברא כלל לאסור דשיל"מ בדרבנ' לעניין ביטול ממילא ליכא סברא נמי לומר ספיקא דרבנ' לחומרא בדשיל"מ, והא דלא מקשה מואם נתערבה באלף אמאי ל"ב כמה שהקשה הצל"ח ועי' בספר בינה לעתים על הלכ' יו"ט להר"מ פ"א הלכ' כ' אין זה זה קושי' כ"כ דדרך להקשות מרישא דבריתא אם יש לו להקשות ולא מסיפא כל היכא שיש לו קושי' מרישא דבריתא רק בס"ד לא ס"ל כלל שיחמירו בדשיל"מ כ"כ לא לעניין ביטול בדרבנ' בעלמא ולא בספיקא, אמנם רב אשי לשיטתו שפיר יש לו הוכחה ממשנה מפורש דדשיל"מ אפילו בדרבנ' לא בטול וממילא אין קושי' כלל אמאי ספיקו אסור דזה ס"ל לכ"ע לסברא פשוטה דאם מחמרינ' בביטול אפילו בדרבנ' ה"נ בספיקא דבין בביטול בין בספיקא שייך עד שתאכלנו באיסור והנה במס' ביצה ל"ט ע"א משני רב אשי הא דמים ומלח אינ' בטלים לגבי עיסה הי' משום דשיל"מ והתם לכ"ע ליכא רק איסור דרבנ' וא"כ ממילא כיון דיש לנו ראיה לרב אשי לשיטתו דדשיל"מ בדרבנ' נמי לא בטל ממילא פשיטא דספיקא נמי אסור דחד טעמא הי' משום עד שתאכלנו כמ"ש רש"י דאין חילוק בין לעניין ביטול בין לעניין ספיקא רק דהמקשן לא נחית