תבואות השדה חלק ד פ

דאיתרע שעה חזקה מוקמינ' שפיר אחזקת כשרות ומותר לשחוט ביו"ט כמו עוף שנדרס בסעיף ח' שם ואי אמרי' חזקה דאיתרע ל"ש חזקה אסור לשחוט כיון שנולדה ספק טריפות איתרע לה חזקת כשרות וא"כ י"ל כי דאשמעינ' אגב אורחא דאע"ג דהתרנגולת יש לה חזקת כשרות מ"מ הביצה אסורה דביצה לא היה לה חזקת כשרות מעולם כיון שנולדה מספק טריפה משא"כ התרנגולת מותר לסמוך לשחוט ביו"ט משום חזקת כשרות וכמו שמצינו במס' כתובות י"ג ע"ב לדברי המכשיר בה פוסל בבתה משים דהוולד לא היה לו חזקת כשרות ושם הארכנו בס"ד דכוותי' גבי ביצה עכ"פ א"ש דיש לו שייכות לעניין יו"ט נמי וכל זה אי נפרש דמיירי בתרנגולת ספק טריפה ולא כפרש"י, או אם נדחוק דרש"י מיירי נמי שהתרנגולת היה ספק טריפה ונבאר עוד בס"ד, ועיין בצלח שהבין נמי בפרש"י דמיירי שבתרנגולת נולד ספק טריפות, וא"כ מ"ש רש"י ולאו ביו"ט קאי הייני רק לעניין הביצה דאסורה לעולם ולא ביו"ט מ"מ עיקר דין דספיקא אסורה שייך נמי לעניין יו"ט וכמ"ש דהתרנגולת שנולדה בה ספק טריפה עומדת לאכילה ביו"ט נמי אם ישחטנה ותמצא כשירה כמו ברישא בעומדת לאכילה דספק טריפה מותר לשחוט ביו"ט מ"מ כל זמן שלא נשחטה התרנגולת הביצה אסורה לעולם ודו"ק:

הרמב"ם פ"א מהלכות יו"ט הלכה כ' לא הביא הדין דספיקא אסורה וכתב שם הה"מ שכיון שאין לה ביטול פשיטא שספיקא ותמה הלח"מ דהא חזינן דבס"ד לא ס"ל לגמר' הכי דאע"ג דלא בטל מ"מ בספיקו כיון שיש ספק אם יש כאן איסור כלל ס"ל לגמרא דראוי להקל וא"כ איך אפש"ל דהר"ם ס"ל לפשיטות כיון דאינו בטל הה"ד דספיקא אסור עד שלא הוצרך לכתבו כלל ועי' בספר באר יעקב ביו"ד סימן ק"י שכתב דרב אשי לא קאמר דבדשיל"מ אפילו סד"ר לחומרא רק אליבא דר' יוסף ור"י הוצרך לתרץ הכי, משא"כ לרבה דס"ל הבנה דאוריתא לא לא אמרינ' אפילו בדשיל"מ סד"ר לחומרא [וצ"ל היכא דהוי ספק אם נולדה ביו"ט או לא כיון דאסור מה"ת משום הכנה. הכנה פשיטא דספיקו אסור דספיקא דאוריתא וודאי לחומרא ועי' בצל"ח שכתב ג"כ דרב אשי לא אמרה רק לר' יוסף ולר"י אבל לשאר אמוראי אינו מוכרח דלא אמרינ' בדשיל"מ סד"ר לקולא ונ"ל להסביר דבריו הקדושים דהר"מ לשיטתו א"ש דלא ס"ל בדשיל"מ סד"ר לחומרא, דהנה הרשב"א בסוגי' ד"ה נתערבה באלף כתב דלדעת ר"ת דס"ל ס"ס בדשיל"מ מותר ואמאי אוסר רב אשי סד"ר בדשיל"מ הא ס"ס בדאורית' הוי כמו ספק בדרבנ' ותירץ וז"ל דהתם היינו טעמא דכיון דבספק אחד כנגדו בשל תורה אסור אלא דמשום שהי' בשל דבריהם הקלת בו להתיר בספק אחד וכל שיל"מ לא הקילו בו וא"כ עיקר הטעם מאן דס"ל בדשיל"מ לא אמרינ' סד"ר לקולא הי' רק משום שכנגדו אסור בדאוריתא החמירו נמי בדשיל"מ אפילו בדרבנן, אמנם כן י"ל דהיינו דווקא אם בדאורייתא ספיקא מה"ת לחומרא בדשיל"מ אסקינן חד דרגא לומר אפילו בדרבנ' ספיקא לחומרא משא"כ אם ספיקא אפילו בדאוריתא לקולא א"כ כי נחמיר בדרבנ' בספיקא נמי יהי' שני מדרגות להחמיר דהיינו מה שאסרו הך מילתא וגם בספיקא אפילו היה מה"ת לא היה אסור רק מדרבנ' וא"כ איך נימא דבדשיל"מ לאסור כילו האי אפילו בספיקא זה לא אמרינ' וא"כ י"ל דסתמא דגמרא היה ס"ל ספיקא מה"ת לקולא לכך לא היה ניחא לי' בס"ד לומר דבדשיל"מ החמירו אפילו בספיקא דרבנן דשני מדריגות א"צ להחמיר בדשיל"מ, אמנם רב אשי ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא וא"כ כי מחמירי' בדשיל"מ אפילו בספיקא דרבנן לא הוי רק כעין חד דרגא להחמיר בדרבנ' כמו בדאוריתא וזה שפיר מצינן בדשיל"מ וא"כ הר"מ לשיטתו דס"ל ספיקא דאוריתא מה"ת לקולא א"ש דלא ס"ל בדשיל"מ סד"ר לחומרא דשני מדריגות לא מחמירינ' בדשיל"מ ועי' פלתי סימן ק"ב ד"ה ובפלפול התלמידים ודו"ק:

ברש"י בד"ה אפילו בדרבנן וכי היכא דבביטילה מחמרינן מהאי טעמא בספיקא נמי מחמרינן מהאי טעמא, והנה מ"ש רש"י מהאי טעמא' ב' פעמים היא שפת יתר לכאורא, ונ"ל דהכה הפנ"י והצל"ח מדקדקים אי נימא דהא דדשיל"מ היא מטעם מב"מ כמ"ש הר"נ א"כ מאי שייך לומר בי' סד"ר לחומרא וכי משום דהוי מב"מ נחמיר בספיקא וכתב הצל"ח דבס"ד הוי ס"ל לגמרא באמת דהטעם משום מב"מ ולכך לא ס"ל להחמיר בסד"ר רק רב אשי חדש לן דהטעם הי' משום עד שתאכלנו באיסור ולכך ראוי להחמיר אפילו בסד''ר, אמנם קשה אפילו לס"ד איך נימא דהטעם משום מב"מ אי ס"ל דבדרבנן מב"מ בטל לכ"ע אפילו לר"י א"כ איך נימא כלל הטעם הכא משום מב"מ הא בדרבנ' מב"מ בטל, וצ"ל דרב אשי ס"ל באמת דבדרבנ' מב"מ בטל, וא"כ אי אפש"ל הטעם משום מב"מ וע"כ משום עד שתאכלנו באיסור וא"כ הה"ד דיש להחמיר בספיקו כך הי' סברת רב אשי אלו תוכן דברי הצל"ח עי"ש בד"ה וכל דשיל"מ וא"כ המקשן ס"ל דבדרבנ' נמי מב"מ לא בטל וא"כ הא דאמרינן נתערבה באלף אסורות שפיר ניחא לי' מטעם דלא בטול משום מב"מ ולכך לא קשי' לי' רק אמאי ספיקא אסורה, אמנם רב אשי ס"ל דבדרבנ' ל"א מב"מ לא בטל ועי' במס' חולין צ"ט ע"ב בתוס' ד"ה שאני ציר וברשב"א שם וא"כ הא דאמרינ' נתערבה באלף אסורות ע"כ לאו משום דלא בטל בדשיל"מ משום מב"מ רק משום עד שתאכלנו באיסור וא"כ ממילא כיון דרק משום האי טעמא אמרינ' אם נתערבה באלף אסורות ה"נ בספיקא דרבנ' ג"כ מחמרינ' בדשיל"מ כיון דהטעם היא משום עד שתאכלנו באיסור וזה כוונת רש"י במ"ש ב' פעמים ''מהאי טעמא'' ודו"ק ועי' בצל"ח בסוף הסוגיא בשם בנו הגאון ז"ל שכתב ג"כ כה"ג והנה לפימ"ש לעיל דהא דרב אשי דס"ל בדשיל"מ לא אמרינן סד"ר לקולא היינו רק אי ס"ל ספיקא מה"ת לחומרא, משא"כ אי ספיקא מה"ת לקולא ל"ל בדשיל"מ אפילו סד"ר לחומרא דאז הוי כמו שתי מדריגות לחומרא ושתי מדריגות לא מחמרינ' בדשיל"מ וכדמות ראיה לזה מצאתי בפלתי סימן ק"ב ס"ק א' בד"ה ובפלפול התלמודים עי"ש וא"כ הא דגמרא בס"ד לא היה ניחא לי' לתרץ דמשום דהוי דשיל"מ לא אמרינ' סד"ר לקולא הי' משום דס"ל דאפילו ספיקא דאוריתא רק מדרבנ' לחומרא א"כ לא מסתבר לי' דבדשיל"מ נחמיר אפילו בסד"ר יש לתרץ מה שהקשיתי לעיל מה פריך אלא לר"י ולר' יצחק הו"ל סד"ר והא הוי אתחזק איסורא דאמרינן השתא היא דנולדה דמקמינן להתרנגולת בחזקת מעוברת ועי' במרדכי פ' אין צדין שכתב נמי דאם יש ספק אם נולדה ביו"ט הוי חזקה לאיסור ועיין בצל"ח שהביא ג"כ הך דמרדכי ומתוס' מס' ב"מ ק' ע"א ד"ה הא מני סומכוס, ועי' בס' אמרי בינה מ"ש שם אמ"ו הגאון ר' מנחם ז"ל ולפי"ד א"ש דהנה החו"ד ביו"ד סימן ק"י הביא בפשיטות דלא שייך חזקת מעוברת משום דהוי חזקה העשויה להשתנות, אמנם י"ל דהיינו דווקא אי אמרינן חזקה דאיתרע ל"ש חזקה, וא"כ ה"כ כיון שהביצה נולדה לפנינו איתרע לה חזקה דמעיקרא שהיתה התרנגולת מעוברת ושפיר י"ל דנולדה מכבר וליכא חזקה לאיסור רק אי אמרינן חזקה דאיתרע שמה חזקה שפיר אכא חזק' איסור חזקת מעוברת והנה כבר כתבתי בכמה מקומות בספרי סבר' הגאון בס' דברי אמת דמאן דס"ל ספיק' דאוריתא מה"ת לקולא ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ושפיר ילפינ' מספק טומאה דטהור ברה"ר דל"ל התם משום חזקת טהרה דאיתרע לה חזקת טהרה וחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ