תבואות השדה חלק ד עט

ואינו חל על איסור טריפה ולא היה לו להקשות על הצ"צ בזה עיי"ש בפרמ"ג פתיחה לשער התערובות חלק שלישי פרק ב' ד"ה אמנם כן מ"ש הצ"צ ואין להאריך יותר בזה, שוב ראיתי שבצ"צ גופא הרגיש שם בקושיית הפרמ"ג ותירץ שם באופן אחר משמע דדעת הצ"צ דאפ' אם אינו אסור משום נולד ביו"ט רק מדרבנן נמי הו"ל דשיל"מ בטריפה והוא פלא דאיך יחול איסור נולד ביו"ט שהוא רק מדרבנן לר' יוסף ולר' יצחק דהגמ' אזלי אליביהו על איסור טריפה שהוא דאוריתא ולמה הי' להם לחכמים לאסור ביצת טריפה שנולדה ביו"ט משום גזירת פירות הנושרים או משקים שזבי וע"י בש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק ג' גבי בב"ח בטומאה שכתב בשם הב"י שאין ענין לאוסרו מדרבנן מאחר שכבר אסור ועומד מה"ת בלא"ה וצ"ע בזה:

אמנם בעיקר דברי הצ"צ אי נימא אם אסור משום הכנה גם בביצת טריפה חל עליו איסור נולד ביו"ט ואינו בטילה יש לי מקום עיון כיון דעיקר איסור הכנה הי' רק שהתורה קפדה אפילו בהכנה דממילא מה שהוכן מיו"ט לשבת או משבת ליו"ט וא"כ לא שייך רק בביצת כשירה שאם היינו מתירין אותה הרי הוכנה בשבת או ביו"ט משא"כ בביצת טריפה שמיד בביאתה לעולם הרי לא הוכנה כלל כיון דאיסור עלה ממילא רמיא וא"כ כשנתערבה אח"כ מה שייך לומר דאיסור נולד חל בכולל על איסור טריפה שהרי לא הוכנה כלל מעולם וא"כ הסברא נותנת שתבטל שפיר כמו ביצה טריפה דעלמא אי לא אמרינן דהוי דבר שבמנין ולע"ד דברי הצ"צ צ"ע:

הרשב"א בתוה"א בית ד' שער א' כתב דלא מקרי דשיל"מ רק אם המתיר עתיד לבא בוודאי משא"כ בספק טריפה אע"ג שאפשר שתהי' מותרת לכשתחזיר דתטעון ביצים או לאחר י"ב חודש מ"מ כיון שאין המתיר עתיד לבא בוודאי לאו מקרי דשיל"מ והמחבר בש"ע יו"ד סי' ק"ב הביאו והקשה שם הש"ך ס"ק ד' למה הביא המחבר בשם יש מי שאומר הא בפירוש מוכח מדברי הגמ' דספק טריפה לא מקרי דשיל"מ, דבגמ' אמרינן להדי' אלא אי אמרת ספק טריפה דבר שאין לו מתירין הוא וזה רבות בשנים אשר אמרתי דהנה בצ"צ סי' ס"ט הקשה וכי מה ס"ד לומר דספק טריפה הוי דשיל"מ והא ממנ"פ אם תחזיר והטעין ביצים הרי אגלאי מלתא למפרע שאין כאן שום איסור ואם לא תחזיר לכשרותה ממילא הוי אין לו מתירין וממנ"פ לבטול ותירוץ דעכ"פ בשעה שלא נתברר ההיתר הוי אסור לאכלו אע"ג שיתברר ההיתר לבסוף מ"מ איכא סרך איסור כל זמן שלא נתברר וא"כ הו"א שיהי' אסור לו עכשיו לאכול עיי"ש אמנם כן הך סברא לא שייך רק אי אמרינן דהטעם דשיל"מ הי' כפירש"י משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר משא"כ אי אמרינן כסברת הר"ן דכיון דיל"מ הוי מב"מ עם ההיתר כיון שגם האיסור יהי' לו היתר לאחר זמן א"כ פשיטא דספק טריפה לא הוי דשיל"מ דממנ"פ אם יתברר שהוא היתר א"צ ביטול ואם יתברר שאסור הוי אינו מינו עם ההיתר כיון שזה אסור וזה מותר וממילא בטל. והנה כאן בגמ' בס"ד הי' ניחא לי' דנתערבה באלף כולן אסורות אע"ג דהוא מדרבנן ולא קשי' לי' רק אספיקא אמאי ספיקא אסור וכתב הצל"ח דבס"ד ס"ל להגמ' דהטעם דדשיל"מ אינו בטל הוא משום מב"מ וא"כ לא שייך כלל לאסור סד"ר בדשיל"מ משא"כ רב אשי במסקנא דחידש לן דבדשיל"מ לא אמרינן נמי סד"ר לקולא ע"כ ס"ל דהטעם דדשיל"מ לאו בטל הוא משום עד שתאכלנו באיסור וכו' לכך ס"ל דלא אמרינן סד"ר לקולא בדשיל"מ עיין פני' וא"כ א"ש דוודאי כל זמן דלא ידעינן הסברא דעד שתאכלנו באיסור וע"כ הא דדשיל"מ אינו בטל הוא משום מב"מ א"כ ספק טריפה וודאי לא הוי דשיל"מ דממנ"פ אם יתברר שמותר א"צ ביטול ואם יתברר שאסור ממילא לא הוי מב"מ, אמנם למסקנא לאקומתא דרב אשי בדשיל"מ הוא משום עד שתאכלנו באיסור וכו' וא"כ שפיר הוה מצינן לומר דגם ספק טריפה כל זמן שלא נתברר ההיתר איכא סרך איסור ולא יאכלנו עכשיו דלמא יתברר שהי' היתר גמור ויאכלנו בהיתר גמור כסברת הצ"צ לכך כתב הרשב"א דמ"מ מסתבר להוא דלא הוי דשיל"מ כיון שמ"מ אין המתיר עתיד לבא בוודאי וחיי ראשי שאחר קיימתי מסברא דנפשאי ראיתי אחר זמן רב להגאון בעל חתס"ו ז"ל בספרו תורת משה פרשת וישב שכתב כדברים האלו ממש וברוך ה' שכוונתי לדעתו הקדושה בס"ד ועיין בצל"ח בסוף הסוגי' בשם הגאון מהרא"ש ז"ל:

ברש"י ד"ה לספק טריפה ספק נולדה מתרנגולת טריפה ולאו ביו"ט קאי הי' מיותר לכאורה וכ"ל דהנה עוד יל"ד דלשון רש"י משמע שהי' כאן ב' תרנגולת טריפה וכשירה ונולדה ביצה ולא ידעינן מאיזהו ואמאי לא נקיט רש"י שאירע בתרנגולת ספק טריפות, ונ"ל דהנה לר' יוסף ולר"י דמוקי לברייתא נמי בתרנגולת העומדת לאכילה ומשום פירות הנושרים או משקים שזבו א"כ איך קתני אח"כ וספיקא אסורה בספק טריפה דאע"ג דשפיר מצינו לומר דסיפא דבריתא אין לו ענין כלל לרישא דברייתא מ"מ למה שנה באופן שיהי' מוכח ההיפוך מרישא דאי נימא דספיקא אסורה היינו שאירע בתרנגולת ספק טריפה ותרנגולת ספק טריפה אינה עומדת לאכילה ביו"ט דספק טריפה אסור לשחוט ביו"ט עיין במג"א סי' תי"ח ס"ק ט"ז ובטו"ז שם ס"ק ח' וא"כ נטעה לומר מכח הסיפא דספיקא אסורה דאינה עומדת לאכילה כיון דהוי ספק טריפה דרישא נמי מיירי באינה עומדת לאכילת ואיך שונה בסיפא ההיפך מרישא לכך פירש"י דלא מיירי בתרנגולת ספק טריפה רק על הביצה מאיזה תרנגולת נולדה אבל תרנגולת ספק טריפה לא שנה כאן כלל בבריתא וא"כ שפיר אפש"ל דרישא מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה וזה כוונת רש"י ספק נולדה מתרנגולת טריפה וא"כ אינו ענין כלל לרישא לאוקמי רישא נמי באינה עומדת לאכילה ולאו ביו"ט קאי כלומר דמסיפא אין ענין כלל להוכיח על הרישא דביו"ט אי הוי בעומדת לאכילה או לא דסיפא אינו מיירי בתרנגולת ספק טריפה רק על הביצה הוי ספק מאיזה תרנגולת נולדה ודו"ק היטב ולולא דברי רש"י היה נראה לפרש איפכא דבאמת קשה מאוד למה שונה הברייתא כאן דין דספק טריפה לענין יו"ט דלא שייך כאן כלל ועי' בראש יוסף מ"ש דיש נ"מ בספק טריפה מה דשייך לעניין ביצה דווקא כגון שנולדה תיכף לאחר שנולד הטריפות אע"ג שלא נגמרה באיסור ואכא חידוש לעניין ביצה דווקא עיי"ש וכ"ז הי' דוחק קצת לכך י"ל דהכי משני בספק טריפה, דהנה לר' יוסף ולר' יצחק מוקמי בתרנגולת העומדת לאכילה ולכך נקט בתר הכי מספק טריפה והיינו שבתרנגולת נולד ספק טריפות ואשמעינן התנא אגב אורחא דכמו דרישא איירי בעומדת לאכילה ה"נ בסיפא בתרנגולת ספק טריפה עומדת לאכילה ביו"ט אם ישחטנה ותמצא כשירה ואשמעינ' אגב אורחא כשיטת הפוסקי' דספק טריפה מותר לשחוט ביו"ט דמוקמינ' אותה אחזקת כשרות לעניין זה כמו עוף שנדרס ביו"ט דמותר לשחיט לדעת המחבר בש"ע או"ח סימן תצ"ח סעיף ח' ומשו"ה נקט כאן לעניין יו"ט בספק טריפות דאשמעינן אגב אורחא דספק טריפה מותר לשחוט ביו"ט ומ"מ הביצה אסורה דהוי ספק טריפה רק לענין יו"ט מותר בשחיטה דהוי עכ"פ צורך קצת ומותר מטעם מתוך, ועי' היטב בפר"ח או"ח סי' תצ"ח ס"ק ח' וא"כ שפיר יש לו שייכות הך דספיקא אסורה לעניין יו"ט ודו"ק היטב ובעיקר הדין אם יהי' מותר לשחוט ספק טריפות ביו"ט לכאו' אפש"ל דתליא אי חזקה