תבואות השדה חלק ד עח

כבר נסתלק מכח הקושי' דגמרא דלעיל ונפלגו בתרוייהו עי' פלתי סימן ק"ב ס"ק א' ד"ה ובפלפול התלמודים, והא דבאמת לא ניחא לי' לאוקמא ברייתא בעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה ומוקצה חמירא כעין דאוריתא כמ"ש המהרש"א בשם תוספ' ישנים נ"ל ליישב כך דהנה לכאור' יל"ד מה פריך לס"ד דספיקא הי' אי נולדה בחול או ביו"ט אמאי אסורא הא הו"ל סד"ר והא בסד"ר באתחזק איסורא קיי"ל לחומרא והכא אכא חזקה דמוקמינ' לתרנגולת בחזקת מעוברת וא"כ לא נולדה הביצה רק ביו"ט ולא בחול דכל כמה דאפשר להמשיך הזמן של עיבור הביצה ממשיכי' ואמרינ' דלא נולדה עד עכשיו וכמ"ש התוס' מס' ב"מ ק' ע"א ד"ה הא מני סומכוס הי' דלא מוקמינ' הוולד בחזקת מרא קמא משום חזקת מעוברת ואמרינ' השתא היא דילדה וה"נ גבי ביצה אמרינן השתא היא דנולדה ומשו"ה אסור' אע"ג דהוי רק מדרבנ' משום דאיכא חזקת מעוברת והו"ל סד"ר באתחזק איסורא וצ"ל דנגד חזקת מעוברת איכא ג"כ חזקת היתר של הביצה כשהיתה במעי אמה שהיתה מותרת אגב התרנגולת וא"כ איכא חזקה נגד חזקת מעוברת והו"ל כמו סד"ר בעלמא ופריך שפיר דבשלמא אי הכנה דאוריתא שפיר אסור מספיקא אע"ג דאיכא חזקת היתר להביצה שהיתה מותרת במעי אמה מ"מ איכא נמי חזקת מעוברת ואמרינ' השתא הי' דנולדה ואכא חזקה נגד חזקה ונשאר ספיקא גרידא וספיקא דאוריתא לחומרא, אמנם הא ניחא אי מיירי בעומדת לאכילה שפיר אכא נגד חזקת מעוברת חזקת היתר של הביצה כשהית' במעי אמה, אמנם אי הוי מיירי בעומדת לגדל ביצים א"כ למה הוצרך התנא לאשמעינ' דספיקא אסורה הא בלגדל ביצים אכא שני חזקות לאיסור חזקת ביצה שהיתה אסורה במעי אמה כיון שהתרנגולת עומדת לגדל ביצים אפילו במעי אמה אסורה אם היו שוחטי' התרנגולת באיסור וחזקת מעוברת ואמרינ' השתא הי' דנולדה ופשיטא דספיקא אסור' כיון שיש שני חזקות לאיסור ולא הוצרך התנא לאשמעינ' וע"כ דמיירי בעומדת לאכילה דאכא חזקת היתר נגד חזקת מעוברת ואפ"ה ספיקא אסור' ומוכח דהטעם כרבה דאסור מה"ת ודו"ק:

ובהכי נמי יש ליישב מה שהקשה בצל"ח על מ"ש רש"י ד"ה וספיקא קס"ד ספק נולדה ביו"ט והקשה הצלח למה שביק רש"י שבת ונקט יו"ט ובפרט דשבת נשנה תחלה בברייתא ולפי"ד א"ש דרש"י ס"ל דגמרא ידע דע"כ לא מיירי וספיקא אסורה בשבת דפשיטא דבשבת אסור דאכא חזקת מעוברת של התרנגולת ובשבת לא שייך לאוקמא הביצה בחזקת היתר כמה שהיתה במעי אמה דבשבת ליכא חזקת היתר להביצה עי' אמה כיון שאמה בלא"ה אסור' לשחוט משום שבת ליכא להביצה חזקת היתר וא"כ פשיטא דספיקא אסור וע"כ מיירי רק ביו"ט ואשמעינ' דאע"ג דאכא חזקת היתר להביצה כמה שהיתה במעי אמה אפ"ה אסור' משום דנגד חזקת היתר אכא חזקת מעוברת ואמרינ' השתא הי' דנולדה עכ"פ אכא חזקה נגד חזקה והו"ל כמו ספיקא גרידא ואפי"ה אסור וקשי' שפיר לר"י ולר' יצחק דאינו אסור רק מדרבנ' אמאי ספיקא אסור' וא"ש הכל בס"ד ודו"ק:

שוב ראיתי שהפלתי בסי' ק"י בקונטרס הספיקות הרגיש בהך קושי' דכאן הו"ל לאוקמא אחזקה והשתא הי' דנולדה ביו"ט ומתוך כך חולק על הש"כ בסימן ק"י בכללי הספיקות באות כ' שכתב דסד"ר באתחזק איסורא לא אמרינ' להקל ולכאור' יש לכוין דבריו בדברי הגמרא במ"ש כאן ''וכל'' ספיקא דרבנן לקולא כלומר אפילו באתחזק איסורא וזה כוונת רש"י ג"כ במה שהאריך קצת בד"ה ספק דרבני, וז"ל וכי הוי לה ספיקא הוי ספק במידי דאסור מדרבנ' כלומר דאע"ג דאכא חזקה לאיסור מ"מ הוי ספק במידי דאסור רק מדרבנן (והיינו אי אמרינ' דחזקה ג"כ לא הוי רק בתורת ספק) אמנם בספר חוו"ד סימן ק"י דחה דברי הפלתי דחזקת מעוברת הו"ל חזקה העשוי' להשתנות מ"מ קשה קצת מנ"ל לגמרא להקשות על ר' יוסף ור' יצחק דלמא ס"ל חזקה העשוי' להשתנות שמה חזקה ואכא כאן חזקת מעוברת לפיכך המחוור כמ"ש דנגד חזקת מעוברת אכא חזקת היתר של הביצה שהיתה מותרת במעי אמה:

ועיין פלתי שם סי' ק''י שכתב דאי אמרינ' סד"ר באתחזק איסור' לחומרא א"ש מ"ט לא הקשה הגמרא לר"כ דס"ל הטעם משום מוקצה אמאי ספיקא אסורה ותירץ דלר"נ מצינן לאוקמא דהיו שני תרנגולת אחד עומדת לגדל ביצים ואחד עומדת לאכילה ונולדה הביצה מאחד מהן ולא ידעינן מאיזהו דהו"ל אתחזק איסורא, משא"כ לר' יוסף ולר"י ליכא תרנגולת שיהיה מותרת הביצה:

בשו"ת צ"צ סימן ס''ט שעלה להלכה דביצה שנולדה ביו"ט מן הטריפה ונתערבה הוי ג"כ דשי"מ אע"ג דאיסור טריפה אין לו היתר מ"מ האיסור שנולדה ביו"ט הוי לי' מתירי' [ועי' בשו"ת חות יאיר בהשמטות אדף קפ"א ע"ב במ"ש ע"ז] ועי' פרמ"ג בפתיחה לשער התערובות שהקשה דא"כ אמאי לא מוקי לה בספק טריפה שנולדה ביו"ט והו"ל שפיר דשיל"מ אמנם יש ליישב דהנה לסברת הר"נ דדשיל"מ דלא בטל היא מטעם מב"מ א"כ ממילא לא שייך סברת הצ"צ דכיון דיש עליו איסור טריפות ג"כ ממילא לא הוי מב"מ וכן כתב שם הפרמ"ג להדיא וא"כ הכא בגמרא דכתב הצל"ח דאכתי לא ס"ל דטעמא דשיל"מ היא משום עד שתאכלנו באיסור כסברת רש"י רק כטעמא דהר"נ משום דהו"ל מב"מ ולכך לא אסיק אדעתו כלל לומר ספיקא דרבנ' אסור בדשיל"מ וא"כ כיון דלא אסיק אדעתי' אכתי רק טעמא דר"נ משום דדשיל"מ הו"ל מב"מ וא"כ לא נחית אכתי לסברת הצ"צ דכיון דיש עליו. עוד איסור טריפה ממילא לא הוי מב"מ ולא הוי בכלל השיל"מ רק למסקנא דדשיל"מ היא משום עד שתאכלנו באיסור א"כ ממילא כיון שהאיסור נולד ביו"ט שחל על איסור טריפה ג"כ ואותו איסור יהי' לו מתירין ממילא לא בטל:

ועוד יש לתרץ קושיית הפרמ"ג מ"ט לא מוקי הגמ' לספק טריפה שנולדה ביו"ט דהנה הצ"צ שם כתב דכיון דאיסור יו"ט חל על איסור טריפה משום דאיסור נולד ביו"ט הו"ל כולל על איסור טריפה דחל על הביצים שנולדו מכשירות נמי עיי"ש, אמנם איסור יו"ט לגבי טריפה הו"ל קל על חמור דיו"ט יש לו היתר לאיסורו, (עיין היטב מס' יבמות ל"ג ע"ב תוס' ד"ה אמר ר' יוסי) וא"כ ס"ל לסוגי' דקל על חמור לא חל אפילו בכולל וא"כ לא הוי דשיל"מ ואפשר דמשו"ה האריך הגמ' בלישנא אלא אי אמרת ספק טריפה דבר שאין לו מתירין הוא והוא אריכת לשון קצת אלא וודאי כוונת הגמ' דספק טריפה אפי' אם נולד ביו"ט ג"כ הו"ל דשאל"מ דיו"ט לא חל על איסור טריפה בפרט לר' יוסף ולר' יצחק דמשום יו"ט אינו אסור רק מדרבנן א"כ לא חל איסור יו"ט כלל על טריפה דאיסור דרבנן אינו חל על של תורה ולא הו"ל דשיל"מ, והצ"צ לא קאמר דחל איסור נולד על טריפה רק אם אסור מה"ת משום הכנה וא"כ כיון דכל קושיית הגמ' אזיל כאן לר"י ולר' יצחק דס"ל דנולדה ביו"ט אינו אסור רק מדרבנן א"כ בטריפה לא שיוך כלל איסור כולד והו"ל שפיר אין לו מתירין ולא קשה כלל קושיית הפרמ"ג על הצ"צ דהצ"צ לא קאמר דינו רק אי איסור נולד ביו"ט הוי מה"ת משום הכנה דאז שפיר חל איסור נולד דיו"ט על איסור טריפה ותימה על הפרמ"ג שלא נחית לזה לחלק בין אי איסור נולד ביו"ט הוי מה"ת או רק מדרבנן לר"י ולר' יצחק