תבואות השדה חלק ד עז

אפרים לאו דווקא מכח הך קושי' רק מכח סברא כמ"ש הרמב"ן כיון שאינו בא לידינו ע"י הכנה של אתמול רק ע"י שחיטה מותרת אפי' ביו"ט לאחר השבת ועיין במג"א סי' תקי"ג ס"ק י"ד מ"ש בהך דרבינו אפרים ודו"ק ועיין בחידושי הגאון ר' עקיבא ז"ל מה שתירץ בהך דרבינו אפרים:

דף ג' ע"א בגמ' אלא רב יוסף מ"ט לא אמר כר' יצחק בצל"ח מדקדק מ"ט לא פריך מעיקרא ר' יצחק מ"ט לא אמר כר' יוסף ונ"ל דהנה לכאורה יש להקשות לפימ"ש התוס' כאן ד"ה גזירה וכן במס' חולין י"ד ע"א ד"ה מחתכין בדבר שאין קל לתלוש כגון דבעי מרא וחצינא לא גזרי שמא יתלוש א"כ וודאי קשה מ''ט גזרי בביצה שמא יתלוש הא בביצה וודאי אין דרכו לתלוש ואיך נימא דהוי בכלל גזירת פירות הנושרים וראיתי במהר"ש שעמד בזה ותירץ דמ"מ ביצה כיון שנושר ג"כ מן התרנגולת הוי בכלל פירות הנושרים עיין במהר"ש מ"מ דהגמ' הי' ס"ל שזה דוחק לומר דביצה הי' בכלל פירות הנושרים כיון שאין דרך כלל לתלוש לכך פריך רב יוסף מ"ט לא אמר כר' יצחק ודו"ק ועיין בצל"ח שכתב עפ"י דברי התוס' ד"ה גזירה דגזירת פיהנ''ש לא היה רק לר"ש דל''ל מוקצה וא"כ אינו אסור משים מוקצה רק משום שמא יעלה ויתלוש ואמרינן דביצה נמי כיוון דדמי לפירי הנישר הי' בכלל גזירה משא"כ לר"י דס"ל מוקצה א"כ לא היה שום גזירה על פיהנ"ש שמא יעלה ויתלוש כיון דבלא"ה אסור משום מוקצה וא"כ ביצה מתרנגולת העומדת לאכילה דלא הוי מוקצה לא הי' בכלל גזירה וא"כ ב"ש דל"ל גזירת פיהנ"ש לר' יוסף ס"ל במוקצה כר"י ודו"ק:

בתוס' ד"ה גזירה הקשו האיך שייך גזירה שמא יעלה ויתלוש הא תלישה גופא מותרת ביו"ט כיון שהוא לצורך אוכל נפש ותירצו בשם הירושלמי דאינו מותר או"נ רק משעת לישה ואילך ועיין במראה הפנים בירושלמי מס' שבת פרק כלל גדול הלכה ב' שהאריך בזה, אמנם לשיטות הפוסקים דאפילו קצירה נמי מותר מה"ת ביו"ט רק מדרבנן אסור ועיי' בש"ע או"ח סימן תצ"ה סעיף ב' ובמג"א שם ס"ק ד' ובטו"ז שם ס"ק ב' א"כ כיון שאינו רק מדרבנ' למה אסרו פירות הנושרי' הא הו"ל גזיר' לגזיר' ועי' פר"ח שם שהרגיש בזה, והנה הפר"ח שם וצל"ח וראש יוסף כולם התנבאו בסגנון אחד, דעיקר גזיר' פירות הנושרים היה רק בשבת דתלישה אסור מה"ת ורק גזרו יו"ט אטו שבת דיו"ט ושבת הוי חדא גזירה ומשו"ה כתב רש"י ד"ה רב יוסף דאסרו משום פירות הנושרים מן האילן בשבת' והא דלא גזרו על כל מלאכת אוכל נפש יו"ט אטו שבת היינו שאין לחכמים לעקור דבר שמפורש בתורה להתיר רק הנהו מלאכות שקודם לישה כיון שיש סמך עכ"פ בקרא לאסור אע"ג דבאמת אינו אסור מה"ת עי' בירושלמי מס' ביצה פ"א הלכה י' שהביא שם מקרא לאסור הנהו מלאכות שקודם הלישה וא"כ אע"ג דלא קיי"ל הכי כיון שיש קצת סמך בקרא לאסור א"כ ממילא כשאסרו מדרבנן הנהו מלאכות לא הוי דבר שמפורש בתורה להתירו ונ"ל דמשו"ה לא פריך הגמרא כלל על כל אינך אמוראי מ''ט לא מוקמי כר' יוסף וכר' יצחק דבאמת זה היה דוחק גדול לומר דאסרו ביצה ביו"ט משום פירות הנושרין דהוי שמא יתלוש ומשום משקי' שזבו דהוי שמא יסחוט כיון דתלישה גופא וסחיטה גופא לא הוי ביו"ט רק מדרבנ' וא"כ לגזור בביציה אטו פירו' הנושרין ומשקי' שזבו והנהו גופא לא הוי רק מדרבנ' שמא יתלוש ויסחוט ותלישה וסחיטה גופא לא הוי רק גזיר' יו"ט אטו שבת כל כי האי היה דחוקא לגמר' לאוקמא הכי ולכך לא מקש' לאינך אמוראי מ"ט לא אמרו כר"י וכר' יצחק רק לר' יוסף ולר' יצחק גופיהו דניחא להו לדוחקי, דאע"ג דתלישה גופא וסחיטה גופא מותרי' ביו"ט מה"ת מ"מ כיון דאסור מדרבנן עכ"פ גזרו נמי בביצה לכך פריך רק לדידהו מ"ט לא היה ניחא לכל אחד בטעם חבירו וכיון דהגמרא קבע דברי ר' יוסף קודם ר' יצחק פריך הגמרא עליו קודם, וא' הוי מקשה כסדר שהתחיל היה משמע דברי ר' יוסף עכ"פ ניחא לי' לכך פריך מ"ט לא אמר ר' יצחק ג"כ כמו ר' יוסף לכך התחיל הגמרא לשנות הסדר כדי שנודע דבאמת נראה לגמרא לדוחק בין לר' יוסף בין לר"י דנוקמי משום פירות הנושרים או משקי' שזבו כיון דעיקר הנהו מלאכות מותרי' ביו"ט הוי חששא רחוקה לגזור כל הני גזירות ביו"ט רק כיון דלר' יוסף ולר' יצחק היה ניחא להו בהך דוחק או אולי סברי באמת כדעת הירושלמי דתליש' אסור מה"ת פריך אליביהו מ"ט לא היה ניחא לכל אחד לומר כחבירו אבל לגמר' היה נראה דוחק בין אקימת' דר"י ובין אקומתא דר' יצחק ומיושב נמי קושית הצל"ח שהבאתי לעיל ודו"ק היטב:

בגמרא דר' יחנן רמי דר"י אדר"י ומשני כאן הקשו המפירשי' מנ"ל לר"י לדחוקי ולומר מוחלפת השיטה ודלמא טעמא דר' יהודה משום הכנה או משום מוקצה ומיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים כדמשני רבינא בר"י דרבה ב"ע בסמוך עי' ברשב"א וצל"ח ובחידושי הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל ונראה לתרץ דר' יוחנן ס"ל דהא דלא אמרינ' מוקצה מחמת יום שעבר כמ"ש התוס' דף ד' ע"א ד"ה נימא הי' רק היכא שאינו אסור רק מדרבנ' משא"כ מה שאסור מה"ת ממילא אסיר בשני מחמת מוקצה שהיא ביה"ש ואתקצו לכולא יומא וגדולה מזו כתב הר"נ כאן דמוקצה מחמת מצוה חמור טפי ואמרינ' מוקצה מחמת יום שעבר ג"כ ועי' בר"נ מס' עירובי' ל"ח ע"א ולכך ס"ל לר"י דבשלמא אי טעמא דר' יהודא רק משום משקי' שזבו [דמשום פירות הנושרין ע"כ לא ס"ל לר"י כיון דס"ל מוקצה לא היו צריך לגזור כלל שמא יעלה ויתלוש כמ"ש לעיל בשם הצל"ח] דאינו רק מדרבנ' שפיר אמרינ' נולדה בראשון תאכל בשני דאתי איסור בשני ג"כ משום שהיה אסור ביה"ש דאפשר דבאמת גם ביה"ש מותר דהוי ספיקא דרבנ' [והיינו אי לא אמרינן ביה"ש של מוצאי שבת הוי איקבע איסורא עי' פר"ח יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ד"ה, אמנם מהא דאמרינ' ודו"ק] ואפילו אי אמרינ' דביה"ש של יו"ט שני עכ"פ אסור דהו"ל איקבע איסור' עכ"פ באיסור דרבנ' לא אמרינ' מוקצה מחמת יום שעבר, משא"כ אי הוי טעמא דר"י משום הכנה דהוי דאוריתא או משום מוקצה דהוי ג"כ כעין דאוריתא לא היה מתיר ר"י אפילו בשני דהוי מוקצה ביה"ש ואתקצי לכולא יומא, ורבינ' בר"י דרב"ע דמוקי טעמא דר"י משום מוקצה ס"ל ע"כ דאפילו במה שחמיר כעין דאוריתא ג"כ לא אמרינ' מוקצה מחמת יום שעבר או דמוקצה לא חמיר כל כך ולא אמרינ' כלל מוקצה מחמת יום שעבר שוב ראיתי בספר ראש יוסף ג"כ שכתב ג"כ על זה הדרך כמ"ש:

דף ג' ע"ב בגמרא אלא לר"י ולר' יצחק דאמרי משום גזירה ספיקא דרבנ' הי' והקשה המהרם שי"ף דלמא מודי ר"י ור"י דהך ברייתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומוקצה חמיר' כעין דאוריתא ומשו"ה ספיקא אסור', משא"כ מתניתי' לא מתוקמא בעומדת לגדל ביצים משום קושי' דנפלגו בתרנגולת כנוי אמנם הך בריתא לא נקט בתרנגולת משום דאתי לאשמעינן דינא דביצה דאין מטלטלי' אותה לכסות את הכלי עי' בראש יוסף ד"ה בשלמא שהביא ג"כ קושי' זו' ונראה לתרץ דגמרא הוכיח שפיר דהך ברייתא ע"כ בעומדת לאכילה כל כמה דלא ידעינן דמיירי בספק טריפה ולכך לא א"ש רק לרבה דאסור מה"ת משא"כ לר"י ולר"י קשי' אמאי ספיקא אסור והא דלא הקשה לר"נ ג"כ היינו משום דר"נ