תבואות השדה חלק ד עו

יהי' אסור כאן בהכנה דממילא וע"י בריטב"א מס' עירובין ל"ח ע"ב ד"ה ושבת מכינה לעצמה שכתב דמשו"ה מותר במבשל בשבת דשבת הכינה לעצמה אמנם הפנ"י כאן האריך בשיטת רש"י מס' ביצה כ"ו ע"ב ד"ה ואי דלא אחזי דרש"י לא ס"ל דשבת מכינה לעצמה ומעס' עירובין ל"ח ע"ב אין ראיה עיי"ש וצ"ל דהך הכנה לא הוי בגדר מלאכה רק כשאר איסור בעלמא ועיין חתס"ו לאו"ח סי' קמ"ט שכתב שם באמצע התשובה וז"ל וכשם שאין להתיר ביצה שנולדה ביו"ט אחר שבת לצורך אוכל נפש דהכנה איסור בפ"ע הוא ולא בכלל מלאכה ולא הותר בהך אשר יאכל לכל נפש וכו' עכ"ל וא"כ ה"נ אין לדמות כלל הכנה דממילא להכנה דבידים וכוונת התוס' בקושייתם ד"ה והיה ביום השישי שהקשו כיון דהכנה דאורייתא האיך אופין ומבשלין מיו"ט לשבת כוונתם היא דבשלמא ביו"ט גופא לא שייך לאסור משום הכנה דוי"ט מכין לעצמו דכיון דכל מלאכות הותרו הה"ד הכנה כשהוא ע"י מלאכה הותרה ולא דמי להכנה דממילא משא"כ מיו"ט לשבת הול"ל כמו הכנה דממילא אסור מכ"ש הכנה בידי' ותירצו דמותר מטעם הואיל וא"כ כיון שכבר הותר ליו"ט הותר נמי לשבת ולא דמי להכנה דממילא שלא הי' מעולם בכלל היתר, אמנם למאן דלא ס"ל הואיל אמרינן דהכנה לא שייך רק בדבר חדש לגמרי וזה בוודאי לא משום מלאכה רק מגזירת הכתוב כמ"ש בספר בעהמא"ו להדי' עיי"ש [ואולי בס"ד הוה ס"ל להתוס' דהכנה נמי הוי משום סרך מלאכה ולכך הי' קשה להו האיך אופין מיו"ט לשבת ואח"כ כשתירצו דהכנה לא שייך רק בדבר חדש שלא היה בעולם כלל ס"ל באמת דהכנה היא איסור בפ"ע] והנה יש לעיין מ"ט יהי' אסור משום הכנה ולא נימא דקו"ח הדברים ומה המבשל בשבת דעשה איסור בידים מ"מ מותר התבשיל משום כי קודש הוא לכם עי' מס' כתובות ל"ד א"ב מכ"ש בהכנה דממילא דלא עשה איסור אמאי יהי' אסור הנולד, וצ"ל דהענין הוא כך שהתורה קפדה שלא יהי' מוכן בשבת דהיינו שלא יגמור ההכנה בשבת או ביו"ט וא"כ א"ש דבשלמא במבשל בשבת אפי' אם יהי' אסור באכילה הרי האיסור כבר נעשה משא"כ הכא בהכנה אם נימא דלא שרי הרי לא נעשה ההכנה ורצון התורה היה שלא יעשה הכנה בשבת או ביו"ט בדבר שלא הי' עוד בעולם כלל ועיין בדברי ירמיה פ"א מ"ה יו"ט הלכה י"ט בד"ה ונאמר נמי ועיין בס' בגדי יו"ט למס' ביצה להגאון מהרש"ק ז"ל שכתב ג"כ כה"ג דע"י אכילתו הו"ל למפרע כאילו נגמר והוכן היום משא"כ אם אינו אוכלו הרי לא הוכן עדיין כיון שאסור לאכילה:

ובמ"ש רש"י ד"ה רבה לטעמי' ויליף מהכא דמוקצה דאוריתא ותפסו עליו הראשונים דהרי רבה גופא חזר בו מס' פסחים מ"ז ע"ב מכח הקושי' דפריך בגמ' ואי אמרת מוקצה דאוריתא מה לי איסור גופו מה לי איסור מחמת דבר אחר ועיין בשטמ"ק שכ' דלא משום קושי' זו חזר דבאמת אע"ג דמוקצה דאוריתא מ"מ לא נפסל הקרבן רק מחמת איסור גופו משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל אבל לא באיסור מוקצה אע"ג דהוא דאוריתא אינו נפסל לקרבן ורבה חזר רק מחמת קושי' אחרת שם דאין חילוק מלאכות ליו"ט עיי"ש בשטמ"ק ועיין בספרי תבואות השדה ח"ב בשער המועדים בסוף סוגי' דהואיל כתבתי ג"כ דרבה לא חזר רק מחמת הקושי' דאין חילוק מלאכות ליו"ט דאע"ג דמוקצה דאוריתא אינו נפסל לקרבן דעשה דקרבן דוחה לל"ת רק היכא שיש פסול בגופו לא שייך עדל"ת כיון דהקרבן פסול בעצמו ויהי' מכאן ראי' לדברי מ"ש שם בס"ד:

ראיתי ביש"ש פ"ב מס' ביצה סוף סי' ג' שהביא דברי הר"ן פרק אלו עוברים דלא קיי"ל כרב חסדא דס"ל צורכי שבת נעשים ביו"ט דלדידי' לא הי' נאסרה בשלמא לאביי לא קשה דאביי לא ס"ל מס' ביצה ל"ח ע"ב הביצה משום הכנה ואנו קיי"ל כרבה דאסור משום הכנה ע"כ דאין צורכי שבת נעשים ביו"ט דאי צורכי שבת נעשים ביו"ט היה להתיר הכנה דממילא מכ"ש דהכנה בידים עי"ש וא"כ מוכח מדברי הר"ן אלו דאי הכנה בידים מותר מכ"ש הכנה דממילא, אמנם לדעת החחס"ו שהבאתי לעיל אין ראיה דהכנה דממילא אפשר דאסור אע"ג דהכנה בידים מותר דהכנה דממילא לא הוי משום סרך מלאכה והוא איסור אחר מגזה"כ ועיין בדברי ירמי' הנ"ל שהאריך בזה ובעיקר דברי התוס' ד"ה והי' ביום השישי נדבר עוד לקמן דף ד' ע"א בס"ד:

בגמרא והתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות וכו' עיין בשטמ"ק ובמהר"ם שי"ף שהקשו מהך ברייתא לר"כ דע"כ מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה דבתרנגולת העומדת לגדל ביצי' אסורה גם התרנגולת וע"כ בעומדת לאכילה ואפי"ה רק במעי אמן מותרי' אבל שנולדו אסורים עיין בצל"ח, ולכאורה יש לתרץ בפשיטות לפימ"ש התוס' לקמן ו' ע"ב ד"ה וכ"ת דיש סברא דבמעי אמן אסורים טפי (עיין בשו"ת זכרון יוסף דף ק"ט ע"א שהאריך) בזה וא"כ רבותא קמל"ן דאפילו במעי אמן מותרין ויש לתרץ עוד עפי"מ דאמרינן בסמוך דף ד' אמר אביי נשחטה הובררה דלאכילה עומדת וא"כ אפש"ל דמיירי בסתם תרנגולת והתרנגולת מותר מטעם דנשחטה הובררה דלאכילה עומדת אמנם קשה כיון דאין ברירה רק בדרבנן וכאן דהוי דבר שיש לו מתירין א"כ אפי' בדרבנן נמי הו"ל לומר דאין ברירה כהך שנויא דרב אשי משום דהוי דשיל"מ עיי"ש ולכך ס"ל שפיר דאמרינן ברירה אע"ג דהוה דשיל"מ אמנם לדידן קשה אמאי תהי' התרנגולת מותרת משום ברירה ולא נימא דהוה דשיל"מ וצ"ל דס"ל כשיטת המרדכי בפ"ב מס' פסחים והובא בש"ע יו"ד סי' ק"ב סעיף ד' דהיכא שיש לחוש שהמאכל יתקלקל לא הו''ל דשיל"מ וא"כ הכא כיון שהתרנגולת כבר נשחטה יש לחוש שתתקלקל ולכך מותרת וא"ש נמי לישנא דהשוחט תרנגולת בדין דלכתחלא אסור לשחוט דלא סמכינן אברירה לכתחילא כיון דהו"ל דשיל"מ רק היכא שכבר נשחטה חיישינן שמא תתקלקל דדרך הבשר להסריח ולכך מותרת וכן הביצים שנמצאו במעי התרנגולת חשיבא כתרכגולת ממש דהו"ל כאחד מאבריה כמ"ש הרמב"ן במלחמות משא"כ בביצה שנולדה לא שייך שתתקלקל עד למחר והו"ל שפיר דשיל"מ ולא סמכינן אברירה כמו דלא אמרינן סד"ר לקולא בדשיל"מ רק אביי לא ס"ל הך דרב אשי בדשיל"מ ולכך ס"ל דגם הביצה מותרת מטעם ברירה וא"ש הבריתא גם לר"נ דהביצה אסורה משום דהו"ל דשיל"מ ולא סמכינן אברירה ומיירי בסתם תרנגולת ודו"ק:

שיטת הרבינו אפרים דהא דבמעי אמן מותרת דווקא ביו"ט דעלמא אבל ביו"ט לאחר השבת באמת אסורים דלמא נגמרו בשבת כמו שהקשו התוס' ד"ה מילתא דלא שכיחא היא ועיין בבעהעא"ו ובמלחמות שחולק עליו והנה הרמב"ן הקשה על הרבינו אפרים כיון דבריתא מיירי רק ביו"ט דעלמא א"כ קשה מאי פריך הגמ' נגזור משום הנך דמתילדן הא הו"ל גזירה לגזירה כקושית רש"י ותוס' ועיין בראש יוסף שתירץ דרבינו אפרים ס"ל דהוה גזירה קרובה ולכאורה י"ל דס"ל לה"ר אפרים דגמרא פריך שפיר דמ"מ יש לגזור ביו"ט דעלמא אטו יו"ט לאחר השבת דאסורי מדאוריתא שמא נגמרו מאתמול ואע"ג דהגמ' קאמר אטו הני דמתילדין ביומהן היא לישנא בעלמא כלומר כמו דגזרינן בנולדו אטו לאחר השבת לגזור בהני נמי אטו לאחר השבת ועל זה משני במעי אמן לא שכיחא ולא גזרו כלל עכ"פ כיון דיש מקום לגזור גם במעי אמן אטו לאחר השבת ליכא קושי' כ"כ על רבינו אפרים והפוסקים שחולקים על רבינו