תבואות השדה חלק ד עה

מקולי ב"ש ואמאי לא נקטו כמ"ש רש"י מקולי ב"ש קודם רק כונת התוס' היא דמשו"ה נקט כאן בבא דשאור לומר דגם לעניין שאור ב"י ל"ש מלקות ואין נ"מ רק לעניין איסור כמו בביצה דפשיטא דליכא מלקות ה"נ בשאור אבל לא להוכיח אפכא דביצה דומיא דשאור דאסור מדאורית' וא"ש לכל הני אמוראי דס"ל דביצה אינו אסור רק מדרבנן דאינו מוכח דהי' מה"ת משום דסמך לי' בבא דשאור דמשו"ה סמך בבא דשאור לאשמעינן דגם בשאור ליכא מלקות כמו בביצה והו"ל רק ב"ה לחומרא כלומר לעניין איסור ולא לעניין מלקות ודו"ק ועי' עוד בשטמ"ק לקמן ז' ע"ב בד"ה ב"ש:

ב''ש ברש"י ד"ה ומי אמר ר"נ דב"ה כר"י כבר כתבו המפורשי' דב"ש אדב"ש לא קשה מ''ט במגביהי' ס"ל מוקצה לפי מאי דאפיך ר"נ והכא ל"ל אפילו נולד דב"ש מחמרי בשבת טפי מביו"ט עי' מהר"ש ופנ"י. אמנם קשה מאי קשי' אדב"ה דלמא דווקא לעניין טלטול ל"ל מוקצה ולאכילה אית להו מוקצה דמוקצה לאכילה חמיר טפי (עי' מס' שבת קכ"ח) ויהי' מכאן ראיה לשיטת הרשב"א שם ד"ה במוקצה לאכילה דבדבר שאינו ראוי לאכילה חמיר מוקצה דטלטול ג"כ רק בראוי לאכילה אמרינ' דדי אם החמירו באכילה ולא בטלטול עי"ש:

בתוס' ד"ה מגביהי' פליגי על רש"י דרש"י ס"ל דאינ' ראוי' כלל ותוס' ס"ל דמיירי בראוי' לבהמ' ולכאור' י"ל דרש"י הוצרך לפרש שאינ' ראוי' כלל להנצל מקושי' הרמב"ן (מס' שבת קכ"א ע"ב) אמאי אסורי' בטלטול הא עצמות וקליפי' הוי עבידי דאתי ולא מקצה אותם ולכך פרש"י שאינ' ראוי כלל וכיון שאינו ראוי כלל הו"ל שפיר מוקצה וק"ל:

שיטת בעל המאור דהא דמסקינ' כאן להחמיר במוקצה בי"ט מבשבת היינו דווקא בדבר שבלא"ה אסור בשבת משום מלאכה כגון אין מבקעי' עצים מן הקורות דבשבת אסור משום מלאכה החמיר' ביו"ט ג"כ משא"כ בדבר המותר בשבת ביו"ט נמי מותר והרמב"ן והרשב"א חולקי' עליו דטעמא רבא אכא לחלק משום דיו"ט קיל ואתי לזלזולי בי' החמירו ביו"ט טפי וראיתי בצל"ח שהקשה על בעהמ"א א"כ מאי פריך ונפלגו בתרנגולת דאי יפלגו בתרנגולת הו"א דווקא בתרנגולת אסרו ב"ה משום דבשבת אסור משום איסור שחיטה משא"כ ביצה שגם בשבת ראוי לגומעה חיה הו"א דגם ביו''ט מותר ולכך פליגי גם בביצה ולכאור' יפה הקשה, אמנם דבריו תמוהין קצת שהרי בעל המאור בעצמו הרגיש מביצה אמאי אסור' ביו"ט ותירץ כיון שעיקר דרך הנאתה הי' ע"י בישול (כלומר וזה אסור בשבת) איסור מוקצה נוהג בה ביו"ט ומתוך שנוהג ביו"ט דרך הנאתה נוהג בה בשבת אפילו בגמיעה עי"ש בבעהמ"א וכיון שבעל המאור עצמו הרגיש בזה לחלק בביצה דנוהג מוקצה ביו"ט לא היה להגאון בעל הצל"ח להקשות עליו אח"ז ראיתי בחידושי הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל למס' ביצה שהקשה ג"כ קושית הצל"ח וצ"ל בכוונתם דעכ"פ הוי רבותא טפי דגם הביצה אסורה משום מוקצה אע"ג שראוי' בשבת לגומעה עכ"פ:

ב' ע"ב בגמ' ונפלוג בתרוייהו תרנגולת וכו' היא וביצתה ב"ש אומרים תאכל ולכאורה יל"ד למה מסיים המקשה בלשונו ב"ש אומרים תאכל שהוא לשון מיותר ונ"ל עפימ"ש לעיל באריכות דלכאורה יש מקום לומר דאע"ג דתרנגולת ג"כ אסורה משום מוקצה מ"מ אם עבר ושחטה מותרת באכילה כדי שלא יעבור למפרע על איסור מלאכה שלא לצורך וא"כ לא הוי שייך לשון לא תאכל רק איסרים הוי שייך טפי כלומר דב"ה אוסרים התרנגולת משום מוקצה מ"מ אם כבר שחטה מותרת באכילה כיון דמוקצה הוא רק דרבנן כדי שלא יעבור על איסור תורה אמנם אי הו"א דמוקצה כעין דאוריתא שפיר י"ל דאסורה התרנגולת אע"ג שכבר נשחטה דכיון דהוי כעין דאוריתא העמידו חכמים דבריהם והנה בצל"ח הרגיש מאי קאמר הגמ' כח דהתירא עדיף הא בדרבנן אדרבא שייך טפי לומר כח דאיסורא עדיף דבדרבנן יש להקל בספיקו ותירץ דמוקצה הוי כעין דאוריתא וכח דהתירא הוי רבותא טפי וא"כ הכי אזלא קושית הגמ' וכ"ת כח דהתירא עדיף וא"כ ס"ל דמוקצה הוי כעין דאוריתא א"כ שפיר קשה ונפלוג בתרויהו וכו' וב"ה אומרים לא תאכל כלומר דאז שפיר שייך גם על התרנגולת לאמור לא תאכל כיון דמוקצה הוי כעין דאוריתא וא"כ שפיר מצי למתני לא תאכל ולא ב"ה אוסרים ולכך האריך המקשן לסיים דברי ב"ש וב"ה ב"ש אומרים תאכל וב"ה אומרים לא תאכל ודו"ק:

אמנם בעיקר דברי הצל"ח שכתב דבדרבנן ל"ש לומר כח דהתירא עדיף לפיע"ד לא משמע כן מדברי רש"י ד"ה דהתירא עדיף שמסיים וז"ל שהכל יכולין להחמיר ואפי' בדבר המותר משמע קצת דאפי' במידי דרבנן נמי כח דהתירא עדיף ועי' בס' הליכות עולם שער ב' דף ט' וביבין שמועה כלל תקפ"ה כתב היכא שיש טעם גדול להתיר אמרינן כח דאיסורא עדיף משמע מזה כסברת הצל"ח ואין להאריך בזה:

בגמ' אלא אמר רבה וכו' וביו"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן והקשה הרשב"א אמאי קאמר ביו"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן הא באמת בכל יו"ט אסור משום גזירה דיו"ט אחר השבת, ונ"ל דהנה לכאורה קשה כיון דמסתבר טפי דאין שבת מכין ליו"ט ממה שנאמר אין יו"ט מכין לשבת דשבת חמירא טפי א"כ לתני במתני' ביצה שנולדה בשבת דאסור דאין יו"ט מכין לשבת ואנא ידענא דכ"ש שנולדה ביו"ט אסור דאין שבת מכין ליו"ט ועיי' במהר"ש בתוס' ד"ה והיה וא"כ קשה לרבה אי הטעם משום הכנה אמאי לא נקיט במתני' ביצה שנולדה בשבת דאין יו"ט מכין לשבת לפימ"ש התוס' דכ"ש דאין שבת מכין ליו"ט ונראה לתרץ דמשו"ה נקיט מתני' ביו"ט לאשמעינן דבר חדש מה דלא נדע אם ינקוט בשבת דהנה אי מתני' מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה א"כ רק הביצה אסורה משא"כ התרנגולת מותרת ולכאורה קשה ביו"ט לאחר השבת גם התרנגולת תהי' אסורה דהא ביה"ש של יו"ט לא הי' ראויה משום איסור שבת וכיון דאתקצי לביה"ש אתקצי לכולא יומא וכאן לא היתה ראויה התרנגולת לשחיטה ביה"ש משום איסור שבת וא"כ גם התרנגולת תהי' אסורה וצ"ל כמ"ש התוס' בסמוך דף ד' ע"א ד"ה נימא דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן ואשמעינן שפיר במתני' הך סברא דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדירא תליתאה ח"א סי' תנ"ג מ"ש בזה, וא"כ לא יהי' מוכח רק אי נקיט ביו"ט משא"כ בשבת לא שייך הך דינא לענין תרנגולת דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר וא"כ א"ש לישנא דרבה הכא משום הכנה ואי דקשי' לך אמאי לא נקיט מתני' בשבת ומשני הכא ביו"ט שלאחר השבת עסקינן ואשמעינן דרק הביצה אסורה ולא התרנגולת דלא אמרינן ומוקצה מחמת יום שעבר זה לא מצי לאשמעינן רק ביו"ט ועיין בצל"ח שכתב ג"כ כעין זה רק באופן אחר קצת דאשמעינן דדווקא נולדה אסורה אבל במעי אמה שריא ולכך לא הוי רבותא רק ביו"ט שלאחר השבת משא"כ ביו"ט דעלמא פשיטא דשרי במעי אמן דלא גזרינן גזירה לגזירה, אמנם זה לא יתכן לשיטת רבינו אפרים דס"ל באמת דהלכה דביו"ט אחר השבת גם במעי אמן אסורים ומ"ש א"ש גם לשיטת רבינו אפרים ובשיטת רבינו אפרים נבאר לקמן בס"ד:

הך הכנה דממילא דאסרה התורה צ"ל שהי' גזירת הכתוב דא"ג דלא עשה שום מלאכה מ"מ אסור ועיין בבעל המאור דבאמת צריך להבין כיון דאפי' בעשה מלאכה גמורה בשבת מ"מ מותר המאכל וא"כ אמאי