תבואות השדה חלק ד עג

הרי עבר למפרע משום שחיטה שלא לצורך ביו"ט, אמנם אם יהי' מותר לו לאכול לא עבד איסור למפרע וא"כ איך אפשר לומר על התרנגולת ג"כ דאסור באכילה הא בע"כ מוכרחי' אנו להתיר לו התרנגולת שלא יעבור על איסור שחיטה שלא לצורך (ואפילו אם היינו אוסרי' לו ג"כ לא ישמע לנו כדי שינצל מאיסור דאוריתא ועי' מס' שבת ד' ע"א בתוס' ד"ה קודם שיביא לידי איסור סקילה ודו"ק) וא"כ אע"ג דתרנגולת אסור' ג"כ משום מוקצה מ"מ לא שייך לא תאכל רק על הביצה משא"כ התרנגולת כשכבר נשחטה מותרת לו שלא יעבור למפרע על מלאכת יו"ט שלא לצורך ויהי' א"ש נמי קושי' התוס' מה דלא קתני במתני' אוסרי' היינו משום דאוסרי' באמת שייך בתרנגולת ג"כ שאסורה משום מוקצה ובמתני' נקט ביצה לכך נקט לא תאכל כלומר דלא תאכל שייך רק על הביצה, משא"כ בתרנגולת, וא"כ מאי פריך הגמרא על ר"נ והוא קושי' עצומה לכאורא, ונ"ל דאפילו אם לא נתיר לו באכילה ג"כ לא יעבור על איסור מלאכה ביו"ט כיון שאינו אסור רק מדרבנן ואיסורי' דרבנן מותרי אפילו לחולה שאין בו סכנה והתוס' מס' פסחים מ"ו ע"ב כתבו דמשו"ה לא אמרינ' בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולי שיש בו סכנה דלא שכיח אמנם חולה שאב"ס שפיר שכיח ובלא"ה לא עבר על מלאכת יו"ט כיון שאינו אסור רק מדרבנן והותר לחולי שאב"ס וא"כ ממילא אסיר לו באכילה, אמנם כן היינו דווקא למאן דס"ל הואיל והנה רבה ס"ל הואיל ושפיר קשה לפלגו בתרנגולת ג"כ דל"ל כקושייתינו הנ"ל דהא אפילו אם לא נתיר לו התרנגולת באכילה ג"כ לא יעבור על מלאכת יו"ט ומשו"ה מוקם למתניתי' בטעמא אחרינ' משום הכנה, אמנם ר"נ אפש"ל דלא ס"ל הואיל וא"כ התרנגולת מיתר באכילה אם עבר ושחטו כדי שלא יעבור על איסור מלאכת יו"ט ולא קשה קושית הגמרא ונפלגו בתרויהי כקושייתינו הנ"ל וא"ש אליבי' האקומת' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומ"מ רק הביצה אסורה באכילה ולא התרנגולת בעבר ושחטה כמ"ש ועי' היטב בספרי ע"ש שם ודו"ק כי הוא נכון בס"ד:

אמנם בעיקר ספיקו של הפרמ"ג בבשל איסור דרבנן אם אכל אח"כ שלא יתחייב למפרע על מלאכת יו"ט שלא לצורך נ"ל דתליא במ"ש בספרי שם בסוגיא דהואיל אי אמרינ' דמלאכת אוכל נפש לא הוי כלל בכלל מלאכת עבודה רק שלא לצורך לגמרי אסור מקרא דלכם ולא לנכרים עי' בהה"מ פ"א מהלכות יו"ט הלכה ה' וא"כ לפי"ז שפיר אמרינ' כיון דבשעת מלאכה לא היה בכלל מלאכת איסור רק אם אסור לו באכילה הו"ל שלא לצורך והיה חייב ולכך כיון שאינו אסור רק מדרבנן מוטב שנתיר לו באכילה וממילא לא עבר למפרע, אמנם אי אמרינן דגם מלאכת אוכל נפש הוי בכלל מלאכת עבודה רק שהותר ביו"ט מקרא דאך אשר יאכל לכל נפש א"כ מכיון שאסור לו אפילו רק מדרבנן תו לא הוי בכלל אשר יאכל לכל נפש ואפילו אם נתיר לו באכילה לא מתקנין האיסור למפרע כיון דבאמת גם היא בכלל מלאכת עבוד' וא"כ פריך הגמרא שפיר ונפלגו בתרוייהו דהא גם התרנגולת אסורה באכילה משום מוקצה דל"ל אם יהי' מותרת לו לא יתחייב למפרע משים מלאכה שלא לצורך דזהו אינו דהא עכ"פ בשעת מלאכה לא היה בכלל אשר יאכל לכל נפש, ועי' בספרי שם באות ז' מ"ש עוד באופן אחר ואין להאריך כאן יותר ודו"ק:

ועוד י"ל באופן אחר דהגמרא פריך שפיר לר"נ דלר"נ לשיטתו ל"ל כיון שאינו אסור רק מדרבנן ויהי' מותר לו שלא יעבור למפרע על איסור מלאכת יו"ט דאי אמרינן דמה שאינו ראוי מדרבנן מועיל לדאוריתא נמי דכל שאיני ראוי מדרבנן הוי כדאוריתא א"כ הך תרנגולת כיון שאסורה מדרבנן עכ"פ משום מוקצה א"כ חייב מה"ת על מלאכת יו"ט שלא לצורך ולא מהני מידי מה שיהיה מותר לו אח"כ כיון שבשעת שחיטה היתה אסורה ומה שאינו ראוי אפילו רק מדרבנן הוי כמו שאינו ראוי מה"ת, והנה בספר מלא הרעים בערך איסור דרבנן אי מקרי אינו ראוי מדאורית' הביא שם באות ב' מדר"נ במס' סוכה ל"א ע"א גבי ההוא סבתא דס"ל דיצא בסוכה גזולה כיון דקניא לי' בשינוי אע"ג דהיא רק מדרבנ' שאמרו שקונה משום תקנת השבים מ"מ מועיל מה"ת נמי וא"כ ה"נ אע"ג שאינו אסור רק מדרבנן הוי כמו איסור דאוריתא והו"ל שחיטה שלא לצורך כלל וחייב משום מלאכת יו"ט ופריך הגמרא שפיר לר"נ לשיטתו ונפלגו בתרויהי דהא ע"כ גם התרנגולת אסורה ודו"ק ואפשר דיש לחלק דע"כ לא אמרינ' דמה שהיא מדרבנ' מהני לדאוריתא רק לעניין ממון כיון דעכ"פ קנוי לו וא"צ להחזיר הו"ל כשלו לגמרי משא"כ לענין איסור שפיר יש לחלק בין דרבנן לדאוריתא וא"כ לא קשה לר"כ ונפלגו בתרויהי דבאמת התרנגולת מותרת כמ"ש ודו"ק ועי' במנחת חינוך סי' רצ"ח שכתב נמי דבאיסור דרבנ' הוי שפיר אוכל נפש ועי' בספר ברוך טעם בשער התערובות בדין דשיל"מ פ"ז ודו"ק:

דעת בעל המאור דהא דאמרינ' בתרנגולת העומדת לגדל בצים דהביצה אסור' היינו דווקא בעומדת לגדל ביצים לגדל אפרוחי' אבל בעומדת לגדל ביצים לאכילה הוי כמו עז לחלבה דמותר אפילו בשבת שהעז מוקצה מחמת איסור שחיטה, והנה הרמב"ן במס' שבת קכ"א ע"ב בד"ה ה"ג רש"י הקשה על בעל המאור דא"כ אפילו בתרנגולת העומדת לאכילה אם דעתו שהביצים שתלד בנתים יהי' עומדת להוציא מהן אפרוחים אסורה, ובספר צל"ח הקשה דאם עומדת לגדל אפרוחי' א"כ אפילו כי נולדה מערב יו"ט אפי"ה כל שלא הכינה בפירוש לאכילה הרי היא מוקצית שהרי הביצה מצד עצמה עומדת לעשות אפרוח ואינ' עומדת לאכילה ועי"ש שתירץ דהאמת אפילו נולדה מעיו"ט אסורה והא דנקט נולדה ביו"ט הי' לרבותא דב"ש שרי אפילו נולדה ביו"ט עי"ש, וליישב אלו הקושיות נ"ל עפ"י מ"ש לעיל בגמרא בד"ה קס"ד מאן דשרי במוקצה דר"נ דס"ל דמאן דל"ל מוקצה ל"ל נולד היא משום דס"ל דלא בעינן הכנה בפירוש וא"כ כיון דלא ס"ל מוקצה והיינו משום דלא מקצה אינש מדעתי' מידי דחזי לי' וא"כ נולד נמי כיון שלא הקצה בפירוש שרי, וא"כ מאן דס"ל מוקצה היינו משום שהקצה בפירוש ולכך נולד נמי אסור דהביצה נגררת אחר אמה, וא"כ מיושב קושית הרמב"ן דבתרנגולת העומדת לאכילה אע"ג שהיה דעתו על הביצים שתלד בנתיים שיהיו לגדל אפרוחי' מ"מ הך הקצאה אינו חל על הביצים קודם שבאו לעולם ורק בתרנגולת העומדת לגדל ביצים כיון שחל שם מוקצה על התרנגולת שישנו בעולם חל נמי על הביצים שתלד אם דעתו על הביצים לגדל אפרוחים וא"ש הלשון מאן דאית לי' מוקצה אית לי' נולד שהיא לשון מיותר (ועי' בדברי ירמי' הלכות יו"ט פ"א הלכה י"ז) אמנם לפי"ד א"ש דכיון דס"ל דלא בעינ' הכנה בפירוש רק שלא יקצה בידים וא"כ לא חל שם מוקצה על הנולד כיון שלא היה עדיין בעולם רק מכיון שהתרנגולת מוקצה אמרינ' דחל שם מוקצה על הביצים נמי אם הקצה אותם לגדל אפרוחי' וא"כ ממילא בתרנגולת העומדת לאכילה אע"ג שבדעתו על הביצים לגדל אפרוחי' מ"מ כיון דעכשיו קיימינן דלא בעינן הכנה בפירוש רק שלא יקצה אותו בידים וא"כ כיון שהתרנגולת עומדת לאכילה לא חל שם מוקצה על הביצים שאינן עדיין בעולם כיון דלא בעינן הכנה בפירוש ומיושב קושית הרמב"ן דבעומדת לאכילה אינן נאסרי' הביצים דעל הביצים לחודא לא חל שם מוקצה כיון שאינן עדיין בעולם ודו"ק היטב:

ומעתה נבא לתרץ גם קושית הצל"ח דאפילו בנולדה