תבואות השדה חלק ד עב

שער שמחת יו"ט שער א' בשם ד' מגדול עוז אשר בו נרוצה אתחיל לכתוב ה''ת במס' ביצה וד' הטוב אשר שבחו ילאה לספר כל לשון יחנינו דעה בינה והשכל במס' ביצה פרק ראשון דף ב' ע"א בתוס' ד"ה ביצה וא"ת אמאי לא תנא אוסרין ומתירין וכ"ת אוסרי' משמע שאסור לעולם זה אינו, והקשה הפנ"י דהא בביצה שפיר איכא למטעי שאסור לעולם משום דאין יו"ט מכין לחול דאע"ג דביצה דמתילדא ביו"ט מאתמול נגמרה מ"מ ביום שנולדה נמי שייך הכנה, ונ"ל ליישב דמגופא דמתניתי' ג"כ יהי' מוכח כסברת רש"י בסמוך ע"ב בד"ה ואין יו"ט מכין דסעודת חול לא בעי הזמנה דהנה בתוס' יו"ט הקשה אמאי לא נקט מתני' ביצה שנולדה בשבת דבשלמא לר"נ דמוקי לה משום מוקצה וביו"ט ב"ה כר"י אפש"ל דבשבת לכ"ע מותר גם לב"ה והבריתא ג' ע"ב דקתני אחד ביצה שנולדה בשבת וכו' ע"כ אתיא כר"י דס"ל מוקצה בין בשבת בין ביו"ט, אמנם לרבה דס"ל הטעם דאסור משום הכנה קשה קושית התוס' אמאי לא נקט ביצה שנולדה בשבת, ונראה דהנה לכאור' קשה לטעמא דרבה משום הכנה מ"ט דב"ש דפליגי ועי' בפנ"י בסמוך בגמרא ד"ה אלא אמר רבה שהרגיש בזה, ונ"ל דב"ש נמי ס"ל הכנה דרבה והא דמתירי' ביצה שנולדה ביו"ט דב"ש ס"ל כר"א ריש פרק שני במס' דשמחת יו"ט הוי רשות וא"כ לא חשיב סעודת יו"ט כל כך שיצטרך הזמנה דמסתמא ב"ש ור"א בחדא שיטתא קיימי דר"א הי' מתלמודי ב"ש וא"כ בשבת דהכל מודים דבעינ' נמי לכם כדאית' מס' פסחים (ס"ח ע"ב) גם ב"ש מודי דסעודת שבת חשיבא ובעי' הכנה מבעוד יום וביצה שנולדה בשבת גם לב"ש אסור ולכך לא נקט מתני' רק יו"ט משום דבשבת גם ב"ש מודי, ומתורץ קושית התויו"ט ודו"ק עכ"פ מוכח ממתני' דעיקר טעם דאסרי היא משום דהסעודה הוי מצוה ובעי הכנה וא"כ ממילא בחול דאין שום ס"ד שסעודת חול יהי' חשובה פשיטא דלא שייך בה הכנה, וא"כ כתבו התוס' שפיר דאפילו אי הוי קתני אוסרי' לא נוכל לטעות בזה שיהי' אסור לעולם דממתני' גופא יהי' מוכת כן מדלא נקט בשבת דא"צ הכנה רק מה שיש מצוה בסעודתו ולא בחול והקשו שפיר אמאי לא נקט אוסרי' ומתירין ומתורץ קושי' הפנ"י ודו"ק:

בגמרא קס"ד אפילו מאן דשרי במוקצה בנולד אסור ומסיק ר"כ מאן דאית ליה מוקצה אית לי' נולד ומאן דל"ל מוקצה ל"ל נולד וצריך להבין מה היה סברת המקשן לחלק בין מוקצה לנולד וסברת ר"נ דלא ס"ל לחלק ועי' במהר"ם שיף:

ונ"ל דהנה מה שאסרו מוקצה אי מה"ת או מדרבנן י"ל על ב' דרכים, הדרך האחד שהקפידו שיהי' דווקא מכין מעיו"ט או מע"ש ולא בשבת ולא ביו"ט ומאן דלא ס"ל מוקצה ס"ל דמסתמא מוכן היא כמ"ש רש"י ד"ה קס"ד דלא מקצה אינש מדעתי' מידי דחזי לי' וא"כ כל מה שראוי לו ביו"ט או בשבת לא חל עליו שם מוקצה דסתמא עומד למה שראוי (וזכר לדבר מצינו במס' זבחים ב' ע"ב קדשים בסתמא לשמה הן עומדין) ולכך לא הוי מוקצה רק גרוגרות וצמוקי' לר"ש כדאית' מס' שבת מ"ה ע"ב ובשלהי מסכתין דמה דדחיא בידים והגיע לשעה שאינ' ראוי כלל זה לא הוי מוכן מסתמא ועי' בשעה"מ פ"ב מהלכ' יו"ט הלכה ט' שכתב דתרנגולת העומדת לגדל בצים לא הוי מוקצה כגרוגר' וצמוקים וא"ש עפ"י סברתינו לחלק דבשלמא גוצ"ו שיצא שעה אחד שלא היה ראוי כלל ל"ש לומר דמעצמו מוכן הוא משא"כ תרנגולת העומדת לגדל בצים דכיון דמעולם לא יצאתה לשעה שאינה ראוי כלל אע"ג שהוכנה לגדל בצים ג"כ מ"מ דעתו נמי שאם יצטרך לו לאכילה שיקחנה לאכילה ג"כ ולא חל עליו שם מוקצה כלל, וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דאע"ג דלא ס"ל מוקצה מ"מ נולד אית לי' דבשלמא מוקצה שייך לומר מסתמא הוא מוכן אע"ג שלא היכן בידים משא"כ בנולד ל"ש לומר מסתמא הוי מוכן, וזה דעת המקשן לחלק בין מוקצה לנולד, אמנם יש עוד דרך אחר בהך דמוקצה ולומר דלא הקפידו רק שלא יקצה הדבר בידים, משא"כ לומר שבעינן שיכין אותו דבר בזה אין קפידא כלל ומה"ט לא ס"ל מוקצה משום דאין נ"מ כלל בהכנה וא"כ להך סברא מטעם דמסתמא מוכן היא ל"ל מוקצה רק משום דאין קפידא בהכנה כלל וא"כ אין שום חילוק בין כולד למוקצה דאדרבא נולד מעולם לא הקצה אותו משא"כ מוקצה אע"ג דנימא דהיה בדעתו ג"כ שאם יצטרך לו שיקחנה מ"מ היה עליו שם מוקצה פ"א משא"כ בנולד וודאי אינו אסור כיון דמעולם לא הקצה אותה ועל ההכנה אין קפידא כלל וא"ש ג"כ הלשון מאן דא''ל מוקצה א"ל נולד ועי' בספר דברי ירמי' פ"א מהיו"ט הלכה י"ז ודו"ק:

ובהכי ארווח לן לתרץ קושי' הפנ"י שהקשה בגמרא בד"ה במאי אקומתא למה לא מחלק ר"כ ג"כ בין מוקצה לנולד וב"ה אית להו נולד ול"ל מוקצה ולכך לא פליגי רק בביצה משא"כ התרנגולת גם לב"ה מותר דל"ל מוקצה ולא יקשה עליו קושית הגמרא לפלגו בתרויהו עי"ש שהאריך ולדברינו א"ש דר"נ הכי אית לי' מסברא דמאן דל"ל מוקצה היינו משום דאין קפידא כלל על ההכנה רק שלא יקצנה מדעתו בהחלט גמור כמו גרוגרות וצמוקי' וא"כ כ"ש דל"ל נולד ובעיקר קושי' הגמרא על ר"נ נבאר בסמוך בס"ד ודו"ק:

ב' ע"ב בגמרא ונפלגי בתרויהי תרנגולת העומדת לגדל בצים היא וביצתה, והנה באמת צריך להבין מאי ס"ד דר"נ לאוקמא בלגדל בצים ומשים מוקצה ושאר אמוראי באמת משום הך קושי' דלפלגו בתרויהי לא מוקמי כר"נ ומה יענה ר"נ לקושי' הגמרא ונראה ליישב בס"ד דהנה הפרימ"ג בפתיחה להלכות יו"ט פ"א באות י"ט נסתפק מי שבשל ביו"ט איסור דרבנן ואכלו אח"כ אי חייב משום מבשל שלא לצורך ביו"ט [ועי' בספרי בשער המועדים שער ג' באות ז' ובאות י' מ"ש בזה בס"ד] והנה לפי"ז יש להקשות קושי' עצומה מאי פריך ונפלגי בתרויהי הא פשיטא דאם עבר ושחט התרנגולת העומדת לגדל ביצים אם נאסור לו אכילה משום מוקצה א"כ