תבואות השדה חלק ד עא

קורבא דמוכח רק אם ידעינן עכ"פ בבירור שהיה שם כבר פ"א עם אותו הגט משא"כ בלא ידעינן בבירור שכבר היה שם אע"ג דנאמן מטעם חזקה לא מהני אם יש חזקת אשת איש נגד הך חזקה דיצא עכ"פ מגדר קורבא דמוכח הן הנה השבעה עמודים שחצבנו בס"ד מזאת הסוגיא להבין סברת הפוסקים:

(מח) ועפי"ז יש להבין בדרך הפשוט מ"ט פרש"י בגיטא דאשתכח ב"ד דר"ה שהיה השליח מבקש הגט ועי' מ"ש לעיל אות ל"ח, אמנם עד"ז א"ש טפי דרש"י ס"ל ג"כ כשיטות הפוסקים דהיכא שנכתב שם העיר בגט לא חיישינן לעיר אחרת והטעם כמ"ש לעיל באות ז' דכשנכתב שם העיר בגט הוי קורבא דמוכח וא"כ קשה מאי ראיה מייתי הגמרא דרבה לא חייש לשי"ו מההוא גיטא דב"ד דר"ה הא התם הטעם משום קורבה ולכך ס"ל לרש"י וודאי אם היתה האשה תובעת הגט שממנה נפל א"כ לפי דבריה תו לא הוי בחזקת אשת איש שפיר היה מקום לומר דמשום קורבא דמוכח יהבינן לה הגט כיון שהיא היתה באותו מקום אע"ג שלא ראינו הגט בידה דאם היה ראינו בידה הגט פשיטא דליכא שום חשש מ"מ כיון שידעינן שהיא היתה שם באותו מקום יהבינן לה מטעם קורבא משא"כ בשליח כיון שאפשר שלא היה שם כלל באותו המקום דהא אחר מצאו והאשה היא עדיין בחזקת אשת איש א"כ אפילו אם נכתב שם העיר בגט היה לחוש לשוירי אחרת דהא שם לא שייך לומר דמשום קורבא מחזירין דקורבא לא מהני נגד חזקת אשת איש וע"כ מוכח שפיר דס"ל דבכל גוונא מחזירין היכא דליכא ריעותא אחרת רק שי"מ לחודא:

(מט) וא"כ היוצא לנו מזה דגם דעת הפוסקים דכשנכתב שם העיר בגט לא חיישינן לגט אחר הוא רק באופן שידעינן בבירור שאותו המבקש הגט היה שם במקום ההוא ואז לחוש לעיר אחרת הוי קורבא דמוכח טובא ולא חיישינן, משא"כ אם לא ידעינן בבירור שהוא היה שם עם הגט באותו המקום שפיר אמרינן דאע"ג שנכתב שם העיר בגט מ"מ חיישינן שמא הוא מעיר אחרת ששמה כשם אותו העיר דכיון דלא נודע בבירור שהיה שם עם הגט לא הוי קורבא דמוכח עכ"פ ובפרט נגד חזקת אשת איש ושפיר חיישינן גם לעיר אחרת ומתורץ שפיר קושית הב"ש שהבאתי לעיל באות ח' דהכא כיון שאין ידוע לנו שהלך השליח לא מהני מה שנכתב שם העיר וכן משמע מרש"י ב"מ י"ח ע"ב ד"ה חיישינן שכתב וז"ל אעפ"י שבא אחד לפנינו ואמר ממנו נפל ולפלוני היה משלחו וכו' משמע שלא נודע כלל אם היה שם בזה הדרך עם אותו הגט רק על פי עצמו א"כ ל"ל דהוי קורבא דמוכח במה שנכתב שם העיר בגט, משא"כ הפוסקים שכתבו דכשנכתב שם העיר בגט לא חיישינן לגנו אחר היינו בשידוע לנו שהיה כאן עם אותו הגט דאז שפיר אמרינן דלחוש לעיר אחרת הוי זה העיר קורבא דמוכח כמ"ש ועי' מ"ש לעיל באות י"ב:

(כ) ועפ"י מ"ש דכאן לחוש לגט אחר הוי רק חשש דרבנן דהוי ספיקי טובא יש לחלק דהיינו דווקא אם אין ידוע שנאבד עוד גט אחד כזה משא"כ בידוע שנאבד עוד גט אחר כזה פשיטא דהוי חשש דאוריתא וכן כתב להדיא הפנ"י בגמרא בד"ה ודווקא בצד אות פלוני, ועפי"ז א"ש מ"ש התוס' מס' יבמות קט"ו ע"ב ד"ה יצחק ר"ג דמיירי בשכיחי שיירתא ובלא הוחזקו תרי יצחק וכו' אלמא בלא הוחזקו איירי עכ"ל התוס' וכתב שם המהרש"א וז"ל והתוס' לא חשו למנקט רבותא בהא מילתא דאפילו בלא שכיחי שיירות אי הוחזקו תרי יצחק חייש רבא משום דכיון דהוחזקו תרי יצחק אין נפקותא אי שכיחי שיירות או לא וכו' עכ"ל המהרש"א וראיתי בספר חן טוב לאה"ע סימן י"ז ס"ק ע"א בד"ה, והנה המהרש"א [בדף הספר נ''ד ע"ד] שכתב וז"ל ודברי המהרש"א צריכים הבנה דהא התוס' שם מחלקים בין שי"מ לאין שי"מ וכמו דיש לחלק בלא הוחזקו כך יש לחלק בין שכיח ללא שכיח בהוחזקו עי"ש, אמנם לפימ"ש הדבר פשוט דבשלמא בגט אע"ג דהוחזקו שני יב"ש מ"מ עדיין יש ספיקו טובא אם היה לו גט או אם אבדו כמ"ש הנו"ב שהבאתי לעיל באות ו' עי"ש ולכך בלא שכיחי שיירות ג"כ לא חיישינן רק בשי"מ ג"כ והוחזקו הוי כמו מיעוט המצוי לחוש לגט אחר משא"כ בהוחזקו יב"ש וידעינן שהוא אבד ג"כ גט באמת אמרינן דאפילו באין שי"מ הוי ריעותא דאוריתא כמ"ש הפנ"י וא"כ לענין מיתה מכיון דהוחזקו עוד יצחק והאחר לא נודע היכן היא דאי ידעינן שהוא קיים ליכא שום חשש ולא מקרי הוחזק כמ"ש הה"מ פי"ג מה"ג הלכה כ"ד וא"כ לעניין מיתה בהוחזקו תרי יצחק ולא נודע היכן היא הוי ממש כמה שנאבדו שני גיטין שוין דהוי חששא מה"ת אפילו באין שי"מ כמ"ש הפנ"י ועולים דברי מהרש"א כהוגן דבהוחזקו אין נ"מ כלל בין שי"מ או אין שי"מ ודו"ק ועי' עוד היטב במס' ב"מ י"ח ע"ב בתוס' בד"ה נפק דק ואשכח:

(נא) שוב ראיתי בלח"מ פ"ג מהלכות גירושין הלכה ט' שתמה על הה"מ דבגט פסק דבהוחזקו לחודא מחזירין וגבי מיתה פסק פי"ג מה"ג הלכה כ"ד בהוחזקו יצחק אחר ג"כ אין מחזירין וכתב וז"ל ואולי י"ל לדעתו דמחמרינן טפי גבי מיתה משום דאמרינן כי היכא דמת זה מת האחר אבל גבי גט מנא ידעינן דנפל מאחר ג"כ עי"ש, והנה הגם שהלח"מ כתב זה בלשון מסופק אמנם הדברים ברורים כמ"ש דגבי מיתה כל שיש עוד יצחק אחד הוי כמו גבי גט אילו ידעינן בבירור שנאבד שם עוד גט אחר של יב"ש אחר דהוי חששא מה"ת אפילו באין שי"מ כמ"ש הפנ"י וזה ברור בס"ד ודו"ק: