תבואות השדה חלק ד ע

ח"ג כלל ח' פרט י"ד עכ"פ מיעוט דשכיח הוי מדינא ולא רק משום חומרא דעריות וכיון דאמרינן דרבנן לא חששו רק למה שצריך לחוש מדינא שפיר י"ל דלא חששו רק בשי"מ והוחזקו וא"כ ר' ירמי' דס"ל דחיישינן אפילו בחדא לריעותא ע"כ ס"ל דלא חיישינן לשיירות שעברו מכבר והוי כל החשש חומרא דרבנן והחמירו אפילו בחדא לריעותא משום חומר עריות וא"כ כיון דאין לחוש לשיירות שעברו מכבר ע"כ משום דמוקמינן הגט בחזקתו שאח"כ נאבד אע"ג דאיתרע בנפילה ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ אמרינן שפיר בעל שאמר גרשתי אינו נאמן אע"ג דאכא חזקה שאינו חשוד לקלקלה מ''מ אכא נגד זה חזקת אשת איש אע"ג דחזקת אשת איש איתרע כאן כיון שנמצא הגט מ"מ חזקה דאיתרע שמה חזקה ס"ל וממילא בעינן דווקא שיאמרו שחתמו לזה דאל"ה אין נאמן הבעל ודו"ק ומ"ש בסוף ד"ה הנ"ל דלרש"י צריך לומר שלא ראו עדים החתימה דאם ראו החתימה פשיטא דלא חיישינן שמתרמי חתימה כחתימה ובשנויא כמי אינו מזכיר חתימה כחתימה נראה דהתוס' הוצרכו לזה להביא ראיה ממה שאינו מזכיר חתימה כחתימה דהו"א אע"ג דבכל מקום לא חיישינן לחתימה כחתימה דאל"כ האיך משכחת קיום שטרות לעולם (ועי' בפנ"י מס' ב"מ) מ"מ הו"א דהכא כיון דנפל ואיתרע בנפילה חיישינן גם לחתימה כחתימה לכך הביאו ראיה דבגמרא אינו מזכיר חתימה כחתימה וע"כ דמיירי שהעדים לא ראו החתימה ועי' בשטמ"ק מס' ב"מ מ"ש בזה ובחידושי מהר"ם:

(מה) ברש"י ד"ה עון דקאמר האי שליח שאבדו כבר כתבנו לעיל באות ל"ז מ"ט נקנו רש"י שליח וכעת נראה לי בדרך יותר מרווח בס"ד, דהנה לכאורא קשה אי רב אשי קאי ג"כ לתרץ הבריתא ואיהו ס"ל ג"כ כר"ז א"כ אמאי לא ניחא ליה לאוקמא ג"כ באין שי"מ ולא הוחזקו ואי דהוי קשה ליה דאז פשיטא דמחזירין ולא אצטריך הבריתא לאשמעינן דיחזיר הא בסימן מובהק וודאי פשיטא טפי דמחזירין דסימן ומובהק הוי כעדות ברורה כמ"ש רש"י גופא בד"ה ודווקא ואין עדות ברורה מזו וע"כ צ"ל דרב אשי לא קאי באמת לתרץ הבריתא די"ל דס"ל דמבריתא לא קשה אמאי מחזירין דהבעל מודה מיירי שאומר שגרשה כבר (ואע"ג דרש"י מפרש שאומר ליתנו לה היינו אליבא דר"ז מפרש הכי כיון דפריך להדיא מבריתא משא"כ רב אשי באמת ס"ל שהבעל מודה היינו שכבר גרשה) וא"כ הו"ל ס"ס שמא גרשה כבר ושמא היא זה הגט ולכך מחזירין כקושית השטמ"ק ולא ס"ל כתירוצו שם דהכא החמירו משום איסור ערוה או משום חזקת אשת איש ולא קשה ליה רק ממתניתין דמצא גיטי נשים ושם ע"כ מיירי ע"י שליח דאלא"ה פשיטא דלא יחזיר אפילו הוא אותו הגט כקושית הפנ"י שם וע"כ כמ"ש דלא יחזיר היינו לשליח התובע דחיישינן שמא נמלך הא אמר תנו נותנין ולא חיישינן לגנו אחר ומוקי לה רב אשי בסימן מובהק ולא קשיא דא"כ פשיטא דהא במתניתין לא קתני להדיא אמר תני נותנין הכל כמ"ש רש"י בד"ה ודלמא, משא"כ על הבריתא לא הוי מצי לתרץ בסימן מובהק דא"כ יקשה פשיטא וא"ש דרש"י בד"ה ר' ירמיה אמר לא מתניתי' קשיא ולא בריתא קשיא וכאן בדברי רב אשי לא כתב כלום אלא וודאי דדווקא אליבא דר"י שפיר מצינן לומר דקאי לתרץ גם הבריתא דאשמועינן דלא חיישינן לשמא כשמא ועדים כעדים משא"כ אליבא דרב אשי דמיירי בסימן מובהק א"כ קשה על הבריתא פשיטא דיחזיר וע"כ דרב אשי לא קאי רק על המשנה דמצא גיטי נשים דמבריתא לא הוי קשה ליה כמ"ש, שוב ראיתי בשטמ"ק שהקשה כך לרב אשי פשיטא ותירץ בחד תירוצא דהו"א לגזור סימן מובהק אטו שאינו מובהק ואח"כ כתב וז"ל ורבותי פירשו דרב אשי דינא בעלמא קאמר לאשמעינן דבעינן סימן מובהק וסמך ליה אמתני' עי"ש וא"כ א"ש דרש"י נמי ס"ל דרב אשי לא קאי לתרץ הבריתא דע"כ לא מיירי בסימן מובהק דפשיטא ורק אמתניתי' ומשנה מיירי ע"י שליח וא"ש הכל גם מ"ש אליבא דר"י לא מתניתי' קשיא ולא בריתא כלומר משא"כ רב אשי לא קאי כלל אבריתא כמ"ש ודו''ק ולרש"י לא ניחא ליה כלל לתרץ כמ"ש השטמ"ק דהו"א לגזר סימן מובהק אטו שאינו מובהק דזה אין סברא כלל דאע"ג שכתבנו דרבנן החמירו טפי מדינא היינו במה שיש לחוש לאותו גט עצמו דלמא היא אחר משא"כ בסימן מובהק שאין שום ספק באותו הגט לא החמירו ודו"ק (מו) ולפי דברינו א"ש נמי דרש"י במס' ב"מ לא פירש בדברי ר' ירמיה דלא קשיא אמתני' ולא אבריתא רק סתמא נקט בר' ירמיה הא דקתני יחזיר והיינו משום דשם במס' ב"מ אין העיקר לאשמעינן דינא דגנו ולא כתב רש"י גם בדברי רב אשי דקאי לתרץ המתניתי' לכך גם בדברי ר"י לא כתב כלום אמנם הכא דעיקר קאי במס' גיטין והוצרך לפרש דרב אשי לא קאי אבריתא דהבריתא לא מיירי כלל בעל ידי שליח ולכך נקט אליבא דר' ירמיה לא מתניתין קשיא ולא בריתא קשיא כדי שנדע דרב אשי לא קאי כלל אבריתא הכל כמ"ש לעיל וזה ברור בכוונת רש"י בס"ד ועי' בפלתי סימן ק"י בבית הספק שהביא כמה ראית דס"ס מהני גם במקום חזקה וא"כ לא נפלאת היא לומר דגם רב אשי ס"ל הכי ולא הוי קשיא ליה מבריתא דבזמן שהבעל מודה דשם אכא ס"ס כקושית השטמ"ק ודו"ק:

(מז) וזאת תורת העולה מכל מ"ש בסוגיא (א) הא דבעל שאמר גרשתי אי נאמן בפרט במקום שנמצא גט לפנינו תליא דאי ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה שפיר נאמן דאע"ג דאכא נגד חזקה דאינו חשוד לקלקלה חזקת אשת איש מ"מ כיון שנמצא גט איתרע לה חזקת אשת איש, אמנם אי ס"ל חזקה דאיתרע הוי חזקה אינו נאמן (ב) סי' ר"ז לא דייק מונמלך כיון דאפשר כמה שהקשיתי באות (ח"י) דאדרבא ונמלך אשמעינן דחיישינן שכבר בטל הגט גופא וא"כ אפילו אי הוא אותו הגט אין מחזירין וס"ל לר"ז ג"כ בעל אינו נאמן לומר גרשתי דאלא"ה נאמן הוא לומר ג"כ שלא בטל הגט וממילא ס"ל לר"ז ג"כ חזקה דאיתרע שמה חזקה (ג) א"כ כיון דלר"ז ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה א"כ ליכא חשש על שיירות שעברו מכבר דמוקמינן הגט בחזקת שנאבד רק לאח"כ וע"כ הא דחששו רבנן לגט אחר הוא רק משום חומר ערוה וא"כ ס"ל שפיר דכל שיש רק איזה צד ספק והיינו אפילו בחדא לריעותא ג"כ אין מחזירין (ד) רבה ס"ל דחיישינן גם על שיירות שעברו מכבר והוי עכ"פ כמו ספק הרגיל דהיינו מיעוט המצוי ולא מיבעי' אי ס"ל דמיעוט המצוי חוששין לו מה"ת עי' בפרמ"ג ביו"ד בשפתי דעת סימן ל"ט ס"ק ג' שהביא כך בשם יש מי שאומר וודאי חיישינן רק אפילו אי הוא רק מדרבנן מ"מ למיעוט המצוי מדרבנן ראוי לחוש עכ"פ מדינא עי' במס' יבמות ל"ו ע"ב בתוס' ד"ה הא לא שהה וכיון דעכ"פ לא חשו רבנן כאן לחומרא יתרה שפיר ס"ל דלא חייש רק בתרתי לריעותא שי"מ והוחזקו (ה) די"ל נמי אפכא דרבה ס"ל דשי"מ לא הוי ריעותא כל כך ומשו"ה בעי נמי הוחזקו ור"ז ס"ל דהוי ריעותא טפי ולכך מחמיר בשי"מ לחודא ג"כ, אמנם הדרך הראשון מסתבר טפי (ו) דבעבר לחודא ליכא רק חשש דלמא מהעובר נפל, אמנם הגט שלו עדיין מונח שם ומסתבר לומר הי' שאבד היא שנמצא, משא"כ בשהה שאפשר שהוא הגביהו משם ל"ש היא שאבד היא שנמצא כך משמע להמעיין בדברי הרשב"א שהחשש שמא נדרס ברגלי העובר היא חשש רחוק (ז) דעכ"פ היכא דיש ג"כ קורבא דמוכח טובא שהוא אותו הגט לא חיישינן, לגט אחר, ומה"ט דעת הרמ"א דהיכא שנכתב בגט שם העיר לא חיישינן אמנם עד כאן הוי