תבואות השדה חלק ד סט

בחד לישנא אמר כמו רבה מאי דוחקיה לומר דפליג ולהנ"ל א"ש דהגמרא ידע שפיר אי חיישינן מדינא אז בוודאי אין חשש רק בתרתי לריעותא אמנם אי הוא מצד חומרא דעריות א"כ גם בחדא לריעותא יש להחמיר, והנה מדינא בוודאי אין חשש רק אם נימא דיש מקום לחוש ג"כ על שיירות שעברו מכבר והנה על שיירות שעברו מכבר אין חשש אי אמרינן דמוקמינן הגט בחזקתו שלא נאבד מכבר כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי לאה"ע סימן כ"ג רק אי ס"ל חזקה דאיתרע ל''ש חזקה יש לחוש גם על שיירות שעברו מכבר, והנה אי ס"ל חזקה דאיתרע הוי חזקה או לא תליא אי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא כמ"ש לעיל באות כ"ג ועפי"ז פליגי הני תרי לישנא אי ס"ל לר"ז ספיקא מה"ת לקולא או לחומרא במס' כריתות י"ז ע"ב הכל כמ"ש לעיל באות כ"ג רק בשנוי קצת א ממ"ש לעיל עי"ש ודו"ק. (מא) ועפי"ז י"ל דמשו"ה ס"ל לל"ב אליבא דר"ז דפליג על רבה דהנה ר"ז מוקי למתניתין לאלתר, אמנם הבריתא ליכא לאוקמא בלאלתר דא"כ פשיטא כמ"ש רש"י ד"ה דלמא והנה לכאורא קשה הא מתניתין כאן במס' גיטין נמי אשמעינן לאלתר כשר וקשה ג"כ פשיטא והו"ל לומר רק אם לא מצאו לאלתר פסול וצ"ל דבשלמא מתניתי' דמיירי ע"י שליח הו"א מכיון שנפל איתרע ליה הגט ולא יהי' נאמן על שליחותו ואפילו לאלתר פסול ועי' בתורת גיטין על אה"ע סימן קל"ב בד"ה הוחזקו ואע"ג שהוא בעצמו מצאו י"ל דאעוריעי קא מערום ששמע שאחד אבד גט ואומר שהוא אבד כדי שיאמינו לו עכ"פ לא הוי פשיטא כל כך גם לאלתר דכשר ושפיר אצטריך לאשמעינן אמנם בבריתא דלא מיירי ע"י שליח כלל שפיר ס"ל לר"ז דלאלתר פשיטא ומדויק בזה לשון רש"י ד"ה דלמא שכתב וז"ל ואי לאלתר והבעל מודה פשיטא למאי ניחוש לה ע"כ ולכאורא מאי בעי רש"י בזה במ"ש והבעל מודה אלא וודאי כמ"ש דבמתניתי' שפיר אצטרך לאשמעינן לאלתר כשר דמיירי ע"י שליח אבל והכא הבעל מודה פשיטא דלאלתר כשר דליכא שום חשש בלאלתר ועי' במהר"ש שעמד בזה דהא מתניתי' נמי אשמעינן לאלתר כשר ותירץ דמתניתין נקט לאלתר משום דבעי לאשמעינן ואם לאו פסול, אמנם לדברינו א"ש בפשיטות דע"י שליח הו"א דאיתרע בנפילה ולא יהיה נאמן על שליחותו ודו"ק, אמנם אכתי קשה הא גם לאלתר לא הוי פשיטא דהו"א שנחוש שמא משיירות שעברו מכבר נפל כקושית הרשב"א וצ"ל דר"ז ס"ל דעל שיירות שעברו מכבר פשיטא דלא חיישינן או כמ"ש דס"ל חזקה דאיתרע שונה חזקה ומוקמינן הגט על חזקתו שלא נפל מקודם כמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי שהבאתי לעיל או מאיזה טעם אחר עכ"פ כיון דלא חייש שמא גם משיירות מכבר נפל לא הוי חששא דאוריתא דתו לא הוי מיעוטא דשכיח וצ"ל דרבנן החמירו משום איסור ערוה וכיון דחזינן דרבנן החמירו משום איסור ערוה שוב מסתבר לומר דכל שיש איזה חשש או שי"מ לחודא או הוחזקו לחודא ג"כ אין מחזירין משום חומר איסור ערוה ומשו"ה ס"ל לל"ב דר"ז פליג על רבה ודו"ק:

(מב) אמנם אכתי יל"ד על ר"ז דלמא באמת הבריתא מיירי לאלתר ואשמעינן דאפילו בעבר אדם שם כיון שלא שהה מחזירין ושפיר אצטריך לאשמעינן גם בלאלתר דמחזירין וצ"ל דר"ז ס"ל דכל שעבר אדם שם תו לא הו"ל לאלתר וא"כ כיון דנימא דבריתא ס"ל בעבר אדם שם מחזירין ממילא מוכח דגם לזמן מרובה מחזירין דס"ל לר"ז דכל שעבר אדם שם הוי לזמן מרובה ובפרט לפימ"ש בסברת ר''ז דכיון דכל החשש הי' מדרבנן א"כ כל דאכא אפילו רק חשש כל דהוא נמי אין מחזירין ומדוייק הלשון בגמרא כדקיימא לן לאלתר והך ''כדקיימא לן'' הוא יתור לשון, אמנם לפי"ד א"ש, דהנה לשון קיי"ל משמע שבוודאי לא יוכל שום אדם לחלוק על זה וא"כ אי אפשר לפרש לאלתר רק בלא עבר שם אדם דזהו וודאי הוי לאלתר לכ"ע וזה שאמר ר''ז דמתניתי' אמר תנו אפשר לאוקמא כדקיימא לן לאלתר כיון שלא נזכר להדיא אמר תנו נותנין רק מדיוקא כמ"ש רש"י ושלא תקשה א"כ דלמא גם הבריתא מיירי בלאלתר ואשמעינן דאפילו בעבר נמי מחזירין כל שלא שהה ולכך לאפוקי מזה אמר כדקיי"ל לאלתר כלומר דלאלתר לא הוי רק מה ששום אדם לא יחלוק ע"ז דהוי לאלתר, כלומר בלא עבר שם וא"כ וודאי פשיטא דלאלתר מחזירין וע"כ אשמעינן הבריתא דאפילו לזמן מרובה מחזירין וא"כ לפי"ז יהיה מוכח דלר"ז הוי לאלתר רק בלא עבר הגם שהה"מ פ"ג מה"ג כתב דאפשר דר"ז נמי מודה דלאלתר הוי רק שלא שהה מ"מ כיון שאינו מוכרח לזה א"ש טפי לפרש לישנא דגמרא דר"ז ס"ל לאלתר הוי שלא עבר הגם שראיתי בספר אומר לציון אות שנ"א כתב להיפוך מזה מ"מ מסוגית הגמרא מסתבר טפי כמ"ש ובפרט עפ"י הסברא הנ"ל דאי לר"ז ס"ל דכל החומרא הוי מדרבנן א"כ החמירו בכל גוונא שיש רק איזה חשש אפילו רק לשיירות שעברו מכבר לא חייש ר"ז דלזה מוקמינן הגט בחזקתו שלא נפל מקודם כמ"ש לעיל בס"ד:

(מג) בגמרא הא בזמן שהבעל מודה מיהת יחזיר לאשה ולכאורא יל"ד מאי קאמר הא בזמן שהבעל מודה הא בפירוש כתוב כך בבריתא, ונראה עפ"י מ"ש לעיל דרש"י לא ס"ל כפירוש התוס' בזמן שהבעל מודה שאמר שכבר נתגרשה דא"כ הו"ל ס"ס כקושית השטמ"ק מס' ב"מ עי' לעיל אות ל"ז ולכך פרש"י שאומר ליתנו לה עכשיו ופריך ר"ז שפיר, אמנם אכתי יל"ד דלמא באמת מיירי הבריתא שהבעל מודה שגרשה כבר והו"ל ס"ס ומשו"ה לא חיישינן לגט אחר ונראה דזהו באמת כוונת הגמרא אמאי לא נקט הבריתא בזמן שאין מודה לא יחזיר ממילא ידעינן דאם מודה יחזיר וע"כ דאתי לאשמעינן דכל גוונא שהבעל מודה בין אם מודה רק שהוא כתב לה גט בין אם מודה שכבר גרשה בכל עניין מחזירין ושפיר פריך ר"ז ומדוייק הלשון בזמן שהבעל מודה ''מיהת'' ותיבת ''מיהת'' מיותר א"מ דכוונת ר"ז היא בכל עניין שהבעל מודה אפילו לא גרשה עדיין ג"כ מחזירין וא"ש מאוד דהתוס' דמפרשים באמת שהבעל מודה שכבר גרשה ולדידהו צ"ל דס"ל דלא קשה קושית השטמ"ק דהו"ל ס"ס כמ"ש שם דמשום חומר ערוה החמירו אפילו בס"ס ולכך בגירסת התוס' שמציינו דבריהם על הגמרא בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפילו לזמן מרובה שהביאו כל לשון הגמרא במכיון והשמיט תיבת [מיהת, דס"ל להתוס' דהגמרא פריך אע"ג דמודה שכבר גרשה ולכך א"צ לגרוס תיבת ''מיהת'' והוא נכון מאוד בס"ד, ולפירוש התוס' צ"ל הא דנקט הגמרא הא בזמן שהבעל מודה, כלומר דר"ז כיון דס"ל דמתניתי' לא מצי להקשות כיון דרק מדיוקא שמעינן לה א"כ אפש"ל דלאלתר קאמר וא"כ בבריתא דקתני להדיא בזמן שהבעל מודה ע"כ אפילו לזמן מרובה אמנם לרש"י א"ש טפי הלשון בגמרא ודו"ק:

(מד) בתוס' ד"ה מעולם לא חתמנו כתבו דאע"ג שאינם אומרים שחתמו לזה מ"מ הבעל נאמן בכך דאינו חשוד לקלקלה, אמנם רש"י פירוש ואותו חתמנו לאיש זה התובעו משמע דבעינן שיאמרו העדים שחתמו לזה דאלא"ה אינו נאמן משמע דרש"י ס"ל דבעל שאמר גרשתי אשתי אינו נאמן ואתי שפיר עפ"י מ"ש המלחמות דגם ר' ירמי' ס"ל כר"ז וא"כ ע"כ ס"ל דכיון דרבנן החמירו לחוש לגט אחר חיישינן אפילו בחדא לריעותא ג"כ דאי הוי מה"ת לא היה צריכין לחוש רק בתרתי לריעותא בשי"מ והוחזקו וכבר כתבנו לעיל דאי הוי חיישינן גם לשיירות שעברו מכבר מצינן למימר דהוי חששא דאוריתא דהוי מיעוט דשכיח ובפרט אי ס"ל דמיעוט דשכיח הוי מה"ת עי' בשערי תורה