תבואות השדה חלק ד סח

אשכחן מאן דמחמיר טפי מלישנא בתרא דר"ז וכו' עי"ש והא דלא משני כר"ז כבר כתבנו לעיל באות ל"ה ואין להאריך בזה יותר ודו"ק היטב:

(לז) ברש"י ד"ה כגון דאמר האי שליח שאבדו נקב יש בצד אות פלוני וצריך להבין מ"ט נקט רש"י דמיירי בשליח ונראה דרש"י ס"ל דלא ס"ד כלל לחוש שמא היא גט אחר רק בגוונא שאין שום ספק שהאשה נתגרשה כבר משא"כ כשיש ספק אחד אולי כבר נתגרשה לא חיישינן שמא היא גנו אחר כקושית השטמ"ק במס' ב"מ על מה דפריך ר"ז מבזמן שהבעל מודה דלמא הוי ס"ס שמא כבר נתגרשה ואת"ל לא נתגרשה שמא אין זהו גט אחר ולא ס"ל לרש"י כתירוצו שם דלא מהני ס"ס במקום חזקה דחזקת אשת איש כבר איתרע ומשו"ה באמת לא ס"ל לרש"י בבריתא בזמן שהבעל מודה כפירוש התוס' שאומר שכבר גרשה דא"כ הו"ל ס"ס ורק הפירוש שהבעל מודה שאומר ליתנו לה ולכך פרש"י ה"נ מה דמתרץ רב אשי הקושי' ממתני' דמצא גיטי נשים דלא מיירי שהי' מבקשת הגט והבעל אומר תנו שמודה שנתגרשה דהתם וודאי לא הוי חיישינן לגנו אחר ולא הוי פריך הגמרא מידי, וע"כ דמתניתין מיירי בשליח כמה שנבאר עוד בס"ד, דהנה הפנ"י במס' ב"מ הקשה מאי אשמעינן דלא יחזיר שמא נמלך עליהן כיון דאין הבעל בפנינו איך ס"ד שנוכל להחזיר לה הגט בלא צו' הבעל והוא לא עשה את המוצא לשליח, אמנם אי מוקמינן מתניתין דמיירי בשליח שאבד הגט וא"כ הפירוש לא יחזיר היינו לשליח לא קשה קושית הפנ"י כמובן, וא"כ לפי קושית הגמרא הוי הפירוש במשנה כך דגם המקשן ידע דע"כ יש איזה חשש שמא הוי גט אחר רק דהוי ס"ל דלהך חשש לחודא לא חיישינן דאמרינן היא שנאבד היא שנמצא ובפרט אי אמרינן כמ"ש לעיל בשם הנו"ב דיב"ש הוי סימן רק מ"מ היכא שיש עוד חשש אחר ג"כ ואיזהו ריעותא אחרת אז חיישינן ג"כ הך חששא דלמא אין זהו הגט וז"ש במשנה מצא גיטי נשים והיינו שנאבד מהשליח דע"כ לא מיירי שהאשה תובעו דא"כ איך שייך לומר לא יחזיר כיון שלא עשה שליח וגם הבעל אינו תובע דהא חיישינן לנמלך וע"כ שהבעל אינו בפנינו וא"כ רק בכה"ג שנאבד מהשליח שפיר חיישינן דמסתמא כיון שהשליח אבדו וודאי שמע שנמלך ולכך לא אכפת ליה לשומרו ועכשיו רוח אחרת עמו ורוצה ליתנו לאשה וא"כ כיון דאכא תרי חששות דלמא נמלך ודלמא היא גט אחר לכך לא יחזיר כלומר לשליח הא אמר תנו דאזדא לי' החשש דמולך לא חיישינן שהי' גנו אחר אע"ג דלא בא מעולם ליד האשה וז"ש רש"י דאם אמר הבעל תנו שאני כתבתיו לה כלומר, אבל מ"מ לא היה עוד בידה שפיר מחזירין דלחשש שמא הי' גט אחר לחודא לא חיישינן כל שאין עוד איזה ריעותא אחרת וא"ש פרש"י דע"כ מיירי בשליח וכפי שיטתו דכל שיש עוד ספק שמא כבר נתגרשה לא חיישינן לגט אחר והרווחנו לתרץ קושית הפנ"י במס' ב"מ דלא קשה איך יחזיר לאשה בלא צוי הבעל ולפימ"ש א"ש דלא יחזיר פירושו שלא יחזיר לשליח וע"ז משני רבה דמתני' מיירי באין שי"מ ובאמת משום חשש דנמלך לחודא ג"כ אין מחזירין דחיישינן כיון שהשליח אבדו מסתמא ידע שהבעל נמלך ובטלו בפנינו ולכך לא חשש לשומרו ודו"ק ועי' עוד לקמן באות מ"ה:

(לח) ועפי"ז יתפרש נמי מה דס"ל לרש"י גבי גיטא דאשתכח ב"ד דר"ה שהשליח מבקש הגט וע''י כאן בתוס' ד"ה בבי דינא ובמס' ב"מ האריכו יותר ולדברינו א''ש דבאמת לא מיירי בבעל דבעל וודאי לא מקיים גיטא כמ"ש התוס' ולא ניחא ליה לפרש ג"כ שהאשה תובעתו דא"כ יש לומר משו"ה מחזירין ולא חיישינן לגט אחר כיון דיש עכ"פ ספק שמא האמת כדבריה, משא"כ הכא במתניתין המביא גט דמיירי בשליח שהביא גט דפשיטא דלא נתגרשה עדיין ומש"ה אין מחזירין וחיישינן לגט אחר ומשו"ה פרש"י בהך גיטא דמיירי נמי ע"י שליח והוכיח הגמרא שפיר דס"ל לרבה דבשי"ע לחודא מחזירין ועפי"ז מתורץ נמי מה שיש להקשות מאי פריך ממתניתי' דמצא גיטי נשים עפ"י סברת הרמב"ן והנ"י דאם נאבד במקום הכתיבה אמרינן כ"כ וכ"ה א"כ דלמא מיירי מתניתי' שנאבד במקום הכתיבה וכמה שהקשה הפנ"י על מה דפריך ר"ז מבריתא בזמן שהבעל מודה, אמנם לפרש"י דמיירי בשליח שהביא גנו א"כ מסתמא לא נאבד במקום הכתיבה ואפ"ה אמרינן הא אמר תנו נותנין פריך הגמרא שפיר ועי' לקמן באות מ"ח מ"ש ע"ד רש"י:

(ט"ל) ברש"י ד"ה במקום שהשי"ע פסול שמא מעוברים ושבים אחרים נפל כראה דכוונת רש"י היא כמ"ש הרשב"א דבאמת לא הוי חיישינן שמא נפל מאותו שעבר שם דהוי נפילה דיחיד רק כמ"ש כיון שכבר עבר אחד וא"כ י"ל שמא כבר נדרס ע"י אותו העובר וממילא אכא חשש גם על השיירות שעברו מקודם וז"ש במקום שהשי"ע פסול שמא מעוברים ושבים אחרים, נפל דמכיון שעבר אחד אפילו יש לחוש נמי דלמא היא משיירות הקודמים, והנה לפימ"ש לעיל מאן דס"ל שיש לחוש על שיירות שעברו מכבר ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ולא מוקמינן הגט על החזקה שלא נאבד רק לאחר מכאן א"ש דעת רש"י לפימ"ש בכוונת רש"י דכל שיש ספק שמא נתגרשה כבר וודאי לא חיישינן לגט אחר והיינו משום דהוי ס"ס ולא אמרינן דהוי ס"ס במקום חזקה משום דאיתרע לה ואזיל רש"י אי ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"ש דס"ל לרש''י דאכא נמי חשש על השיירות שעברו מקודם הכל כמ"ש לעיל ודו"ק היטב:

(מ) והנה לפימ"ש לעיל דאי ס"ל דבשי"מ אכא חששא גם על שיירות שעברו מכבר הוי חשש גמור דהוי כמו מרובא דעלמא י"ל דפלוגתא דרבה ור"ז תליא בהא דהנה כבר הבאתי לעיל באות ו' בשם הנו"ב דכאן אכא ספיקי טובא לחוש לגט אחר, אמנם לעיל כתבתי דרבנן החמירו אפילו על צד המזדמן באפשרות המיעוט משום חומר עריות וכן כתוב בירושלמי דהיא משום חומר עריות, והנה ידוע מ"ש הה"מ פ"ב מהלכות חמץ ומצה הלכה י' גבי בדיקת חמץ דכיון דעיקר הבדיקה על הספק תיקנו חיישינן גם לספיקי טובא עיי"ש וא"כ י"ל דלר"ז ס"ל דמדינא אין לחוש כלל לגט אחר רק משום חומר עריות החמירו חז"ל וא"כ אפילו בחדא לריעותא נמי אין מחזירין רק באין שי"מ ולא הוחזקו דאז ליכא שום חשש, וראיה לדבר ממ"ש המלחמות במס' יבמות דשום אמורא לא יחמיר יותר מר"ז אלמא דכל שאין השי"מ וגם לא הוחזקו, ליכא שום חשש אמנם רבה ס"ל דחכמים לא החמירו כאן יותר מדינא רק כיון דיש לחוש גם לשיירות שעברו מכבר וגם הוחזקו הוי חששא מדינא וכן כתב הפנ"י בגמרא ד"ה אכא דאמרי דלרבה בשי"מ והוחזקו הוי חששא דאוריתא ועי' מ"ש לעיל אות ט"ו וכיון דס"ל דחז"ל לא חשו בזה טפי מדינא שפיר ס"ל דליכא חשש רק בתרתי לריעותא בשי"מ והוחזקו הגם שראיתי לאמו"ר הגאון ר' מנחם א"ש ז"ל באה"ע סימן פ"ט שכתב אפכא דמאן דס"ל דהי' רק מדרבנן לא חיישינן רק בתרתי לריעותא מ"מ מ"ש יש לו פנים בסוגיא דאדרבה מאן דס"ל דחז"ל לא החמירו יותר מדינא שפיר אמרינן דאין חשש רק בשי"מ והוחזקו ג"כ דאז יש חשש מדינא דהוי עכ"פ כמו מיעוט דשכיח לחוש לגט אחר כיון דשי"מ והוחזקו ג"כ ודו"ק, ועפי"ז י"ל בהני תרתי לישני אליבא דר"ז א' ס"ל כרבה או פליג על רבה מה שהקשה הרשב"א כיון דר"ז