תבואות השדה חלק ד סז

במביא גט ואבד שלא במקום שנכתב נאבד חיישינן שפיר מנ"ל שהגט זה היה מאותו שוירי דלמא משיירי ''האחר'' עי' היטב בלשון המלחמות ואע"ג דגם בשליח ידעינן שכאן היה הגט וא"כ אמאי לא נימא כ"כ כ"ה נ"ל דאע"ג שנאמן השליח שהיה בידו גט מ"מ י"ל שלא על אותו דרך ממש אבד ממנו רק כיון שמצאו דומה לו שמסתמא הי' גט שלו דהא אינו חייש שאחר ג"כ אבד גט כמ"ש התוס' ד"ה מעולם לעניין הבעל עי"ש והלכך חיישינן שמא הי' משוירי אחר, ואל תטעה בלשון הרמב"ן במלחמות להוכיח דפליג על הרמ"א באה"ע סימן קל"ב שכתב דהיכא שנכתב שם העיר בגט לא חיישינן לעיר אחרת והכא כתב הרמב"ן דחיישינן שמא הי' משוירי אחרת אלמא דאפילו בשנכתב שם העיר בגט חיישינן לעיר אחרת ששמה כזו דזה אינו דהרמב"ן מיירי נמי שידוע שיש עוד שויר אחרת ולכך חיישינן כיון שלא נמצא במקום שנכתב ודו"ק בלשון הרמב"ן שכתב וז"ל שם וכשאתה אומר משוירי של זה בא לכאן אני אומר לא בא אלא משוירי "האחר'' ולמה נקט האחר בה"א הידוע אלא וודאי דמיירי ג"כ שידעינן שיש עוד שוירי אחר ועי' לעיל באות ח' מ"ש בדברי הרמ"א ומה שהקשה הפנ"י דא"כ לסברת הנמ"י לחלק בין נמצא במקום שנכתב דאמרינן כ"כ כ"ה א"כ מאי פריך ממתניתין דמצא גיטי נשים או מבריתא דמצא גט אשה בשוק דלמא מיירי שנמצא במקום הכתיבה ואמרינן כ"כ כ"ה כבר כתבנו לעיל באות ה' בס"ד ורו"ק:

(לה) אמנם הבעה"מ שם במס' יבמות הקשה עוד על הרי"ף כיון דפסק כר"ז א"כ אמאי פסק במס' גיטין דבשי"מ ועבר בעינן ג"כ הוחזקו והא בשי"מ לחודא הו"ל לומר אין מחזירין והנה הר"נ נמי ס"ל בדברי הרי"ף שמ"ש והוחזקו דבעינן שי"מ ג"כ וכמ"ש הה"מ בדברי הר"מ עי' לעיל אות כ"ז וכמו שיש לתרץ דברי הר"מ ה"נ יש כח לתרץ דברי הרי"ף, אמנם המלחמות שם פירש בדברי הרי"ף שמ"ש דבהוחזקו אין מחזירין בעבר אדם שם היינו אפילו בהוחזקו לחודא אע"ג שאין השי"מ ובשי"מ לא בעינן הוחזקו ועי' בש"ג במס' גיטין ועי' היטב במלחמות במס' יבמות שם ולע"ד נראה דמ"ש הרי"ף וז"ל אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יב"ש חיישינן וכו' אין כוונתו דוודאי ראינו שעבר שם דאז אפילו בשי"מ לחודא או בהוחזקו לחודא ג"כ אין מחזירין ותדע לך שהרי לדעת הטור בסימן קל"ב כל שראינו שעבר שם אפילו ל"ש שיירות ולא הוחזקו ג"כ אין מחזירין וא"כ למה לנו לעשות פלוגת' רחוקה כ"כ דהרי"ף יהיה סובר דבעינן תרתי לריעותא אפילו בעבר אלא וודאי דהרי"ף קאי על מ"ש לעיל כדי שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר ע"ז כתב אח"כ דאם שי"מ והוחזקו אבל אם עבר שם כלומר, שאפשר שעבר שם ג"כ חיישינן אבל דווקא בתרתי לריעותא דכיון שלא ראינו שעבר שם בידוע גם ר"ז אינו מחמיר רק בשי"מ והוחזקו והכי משמע ממ"ש שם וראינו לגאון שפסק הלכה שלא שהה ומסתברא לן דבכי הא מילתא דאיסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם שם אבל אם עבר שם והוחזקו חיישינן עכ"ל, והנה מה שהביא בשם גאון שלא שהה היינו ברואה שלא שהה אבל לא שראה שלא עבר, דאם ראה שלא דאם ראה שלא עבר אי אפשר ששהה דהאיך שהה אם לא עבר וע"כ דהגאון מיירי שעבר רק שלא שהה ועל זה פלוג באמת דבעבר לחודא ג"כ אכא חששא ואח"כ דנקט אבל אם עבר שם היינו אפילו רק אפשר שעבר כיון דאכא תרתי לריעותא חיישינן. משא"כ בראה שעבר וודאי ס"ל להרי"ף כשיטתו שפסק כר"ז דאפילו בחדא לריעותא נמי אין מחזירין ולפי"ז גם דברי הר"מ פ"ג מה"ג שפסק דחיישינן בהוחזקו הואיל ועבר אדם שם אם נפרש כפירש הה"מ דבעינן הוחזקו ושי"ו י"ל ג"כ כוונתו במ"ש הואיל ועבר אדם שם היינו שאפשר שעבר אע"ג שלא שהה בודאי וזה אפשר לדעת אע"ג שלא ראה אם עבר מ"מ לא היה שהות כל כך שיוכל לשהות שם ועי' ביש"ש שפסק להחמיר יותר אפילו אם לא ראינו שעבר רק שלא ראינו שלא עבר אין מחזירין אפילו באין שי"מ ולא הוחזקו דאע"ג דכה"ג אפילו לר"ז מחזירין בתרתי לטיבותא היינו אין שי"מ ולא הוחזקו מ"מ כיון דר' ירמי' ורב אשי משני בשנויא אחרינא מסתמא לא רצו לפסוק לא כרבה ולא כר"ז, וזה שלא כדברי הראשוני' שכתבו דר' ירמי' נמי פסק כר"ז והא דלא משני כר"ז דמתני' דיחזיר היינו באין שי"מ ולא הוחזקו משום דא"כ פשיטא משא"כ באקומתא דר"י אשמעינן דלא חיישינן לשמא כשמא עי' במלחמות, ובאמת קשה דא"כ אמאי משני ר"ז הכי ולא קשיא לי' פשיטא כיון דמיירי באין שיירות מצויות ולא הוחזקו ואולי י"ל דר"ז הוצרך לאשמעינן דלא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן וכו' כקושית הגמרא שם במס' ב"מ י"ט ע"א ואשמעינן דלא חיישינן שמא ישתכח הנפילה ולא יאמרו אייתו ראיה דהא רק בגט שנפל אמרינן אייתי ראיה כמ"ש התוס' שם בד"ה אימת ור' ירמיה ס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות וא"כ פשיטא דיחזור באין שי"מ ולא הוחזקו כך צ"ל לדעת המלחמות, אמנם היש"ש ס"ל כמה שהקשיתי דאי לר"ז הוי ניחא ליה לאוקמא מתני' באין שי"מ ולא הוחזקו דיחזיר ולא הוי פשיטא כל כך א"כ אמאי לא ניחא להו לר"י ולרב אשי ג"כ לאוקמא הכי וע"כ דס"ל אפילו בתרתי לטיבותא אין שי"מ ולא הוחזקו ג"כ אין מחזירין זולת בשראינו שלא עבר שם שום אדם וזה וודאי פשיטא ולכך מוקי לה כל חד כפי מאי דניחא ליה לר"י שאמרו עדים ולרב אשי בסימן מובהק ביותר, אמנם אכתי יש לדקדק אפילו לדעת היש"ש דאפילו בתרתי לטיבותא אין מחזירין רק בראינו שלא עבר שם מ"מ אמאי לא אוקמא ר"י ורב אשי כה"ג וכי תימא דזהו וודאי פשיטא כיון שראינו שלא עבר שס הא מ"מ אשמעינן דלא חיישינן שמא זה הגט נפל שם מכבר, אמנם לק"מ דכיון דגם באין שי"מ מיירי א"כ פשיטא שלא חיישינן שמא מכבר מונח שם כיון שאין השי"מ ואע"ג שהיש"ש כתב שם דאפילו באין שי"מ חיישינן שמא הגט מוכח שם מזמן מרובה כיון דאכא ריעותא דנפילה היינו דווקא בלא ראינו עכ"פ שלא עבר שם גט לאחר נפילת הגט אז חיישינן גם על מקודם שנפל שם זה הגט, משא"כ בראינו שלא עבר שם לא חיישינן על למפרע באין שי"מ ולא הוחזקו וזה פשיטא גם לר"י ולרב אשי ולכך מוקמי להו באקומתא אחריתי זה הנ"ל בדעת היש"ש:

(לו) נמצא לפ''ז ג' שיטות בעניין עבר שם, דדעת הרי"ף כפי מ"ש הר"נ בדבריו וכן דעת הר"מ כפי הבנת הה"מ בדבריו דבעבר בעינן שי"מ והוחזקו, אמנם היינו רק דווקא בספק עבר משא"כ בוודאי עבר גם הרי"ף והר"מ מורי דאפילו בחדא לריעותא או שי"מ או הוחזקו אין מחזירין ושיטת הטור דבוודאי עבר לא מהני אפילו תרתי לטיבותא היינו אין שי"מ ולא הוחזקו ג"כ דס"ל כל שעבר אפילו אדם אחד הוי כשי"מ ולא מהני אין שי"מ רק בשלא ידעינן אם עבר שם אז כיון שאין השי"מ לא חיישינן שמא עבר כיון שאין השי"מ משא"כ בעבר בוודאי לא מהני אפילו אין שי"מ ולא הוחזקו עי' בב"ש סימן קל"ב ס"ק י' (ולפי"ז וודאי א"ש דברינו מ"ש דלדעת הרי"ף דבעבר בעינן תרתי לריעותא לומר אין מחזירין דהיינו רק בספק עבר משא"כ בוודאי עבר לא נשוי פלוגתא רחוקה כל כך לומר דהטור ס"ל דאפילו בתרתי לטיבותא אין מחזירין ולהרי"ף אפילו בחדא לריעותא אין מחזירין) ודעת היש"ש דאפילו רק בספק עבר ובתרתי לטיבותא ג"כ אין מחזירין כיון שאפשר שעבר והיינו כר"י וכרב אשי דמחמרי טפי אפילו מר' זירא לדעת היש"ש, אמנם רוב דעת הראשונים דטפי מר"ז גם ר"י ורב אשי לא מחמרי וז"ל המלחמות במס' יבמות שם ומיהו לא