תבואות השדה חלק ד סו

עכ"פ ולא אמרינן דאוקמא בחזקת אשת איש דחזקת אשת איש איתרע ליה משא"כ בהוחזקו ולא עבר שם אין לחוש שמא משיירות הקודמים היא כיון דמיירו בשי"מ ג"כ (עפ"י דברי הה"מ) דהיכא שלא עבר שם שום אדם שפיר אמרינן היא שאבד היא שנמצא:

(כט) ועפי"ז יש להבין ג"כ מה אשמעינן הר"מ דבלא עבר שם שום אדם הר"ז בחזקתו דפשיטא היא כיון שידעינן שלא עבר שם אחר אלא וודאי דהר"מ קאי בשהשיירות מצויות ג"כ והו"א דיש חששא אפילו בלא עבר שם משום השיירות הקודמים לכך אשמעינן כיון דלא עבר שם שום אדם שפיר מוקמינן להגט בחזקתו מכח היא שאבד היא שנמצא כמ"ש לעיל דכל שידעינן שהגט ההוא מוכח שם עדיין שפיר יש לו חזקה מה שאבד היא שנמצא ודו"ק היטב בכל מ"ש:

(ל) ומעתה הט אזנך ודו"ק היטב בלשון הרמב"ם ותראה שכוונתו כמ"ש שהרי במקום שאין השי"מ כתב דכשר שהר"ז בחזקת שאבד הי' שנמצא כלומר כמ"ש דכל שהגט בוודאי צריך להיות עדיין שם במקום שאין השי"מ אמרינן הי' שאבד הי' שנמצא, אמנם במקום שהשי"מ ואם שהה שאפשר שהגט שלו כבר נסתלק מכאן תו ל"ש חזקה שהי' שאבד הי' שנמצא לכך חיישינן שפיר דלמא היא גט אחר דאפילו אם לא נחוש שהי' מאותו שעבר ממש כיון שלא הוחזק שהוא יב"ש והוי חשש רחוק מ"מ כיון שכבר שהה ואפשר שהגט כבר נסתלק מכאן א"כ אכא חשש גם על שיירות הקודמין, משא"כ בעבר גרידא כיון שהגט עכ"פ מונח עדיין כאן אמרינן שפיר הי' שאבד הי' שנמצא ולכך בלא שהה כתב הר"ז בחזקתו כלומר שהי' שאבד הי' שנמצא כמ"ש בראש דבריו, אמנם בהוחזקו ג"כ והיינו במקום שנמצא כיון שהוחזק כאן יב"ש יש מקום לחוש ולנחות לספיקא שמא הי' מאותו שעבר שם אע"ג שלא שהה עדיין מ"מ כיון שהוחזק ממש עוד יב"ש הוי חשש קרוב טפי דלמא מאותו שעבר נפל ולכך בשהה בלא הוחזק לא נקט חששא שמא מאותו שעבר נפל שם דמהי תיתי לחוש על אדם פרטי שהי' יב"ש כיון שלא הוחזק כלל, אמנם בהוחזק יש נמי חשש שמא אותו האחר הי' יב"ש כיון שהוחזק ולכך בעבר לחודא אע"ג שע"כ הגט שלו עדיין מונח באיזה מקום שם מ"מ חששא אכא ולכך מסיים הר"ז ספק מגורשת לאשמעינן דעכ"פ בלא שהה דאכא חזקה שהגט עדיין מונח שם אע"ג שיש חששא דיב"ש כיון שהוחזק מ"מ ספק מגורשת מיהת הוי, אמנם בלא עבר שם שום אדם אע"ג דהו"א דיש חששא שמא משיירות הקודמין כמו בשי"מ ושהה דגם שם עיקר החשש הי' על השיירות הקודמין ולא על שמא היא מאותו ששהה שם כיון שלא הוחזק עוד יב"ש וא"כ הו"א דגם בלא עבר כלל אבא נמי חשש על שיירות הקודמין לכך מסיים הר"ז בחזקתו כלומר דכיון שאותו יב"ש לא עבר שם עכ"פ וא"כ לא היה נשאר החשש רק משיירות הקודמין לחודא ולזה לחודא לא חיישינן דחזקה הי' שאבד הי' שנמצא ולכך מסיים הר"ז בחזקתו, כלומר דלא חיישינן שהי' משיירות הקודמין ודו"ק היטב:

אלא) ומעתה יבנו לך כוונת הראב"ד במ"ש והוחזקו ר"ל באותו העיר שנכתב דהנה כבר כתבנו שהוחזק במקום שנכתב לא הוי ריעותא כל כך אפילו כמו שי"מ, אמנם הוחזק במקום שנמצא הוי ריעותא טפי מש"מ והנה אי היה כוונת הר"מ הוחזק גרידא כמו שהבין הראב"ד בדבריו וגם הוחזק היה כוונתו במקום שנכתב היה טעות גדול בדברי הר"מ דאיך יהי' יציבא בארעא וגיורא בשמיא כלומר דבשי"מ דהוי ריעותא טפי מהוחזק במקום שנכתב לא חיישינן רק בשהה ובהוחזק במקום שנכתב דלא הוי ריעותא כל כך נחוש אפילו בעבר גרידא וטעות כי האי לא ניחא ליה להראב"ד בדברי הרמב"ם אע"ג שדרכו להשיג עליו מ"מ בטעות גדול כל כך לא היה ניחא ליה בדברי הרמב"ם ג"כ ולכך מסיים הראב"ד וכמדומה לי שלא כיון לזה הפירוש כלומר והר"מ כוונתו הוחזקו במקום שנמצא דהוי ריעותא טפי ולכך יש מקום שפיר לחוש אפילו בעבר גרידא כיון דהוי ריעותא טפי משי''מ ולפימ"ש יש מקום וטעם וסברא לדברי הר"מ ודו"ק היטב:

(לב) בתוס' ד"ה בזמן שהבעל מודה הקשו הא קי"ל בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן וא"כ יחזיר לה אע"ג שאינו שלה ומאי פריך ותירצו דאינו נאמן רק מכאן ולהבא והכא כיון שאינו נאמן למפרע גם מכאן ולהבא אינו נאמן ויחזיר דקתני היינו בעדים ותתגרש מכאן ולהבא ומוכח דלא חיישינן שמא מאחר נפל, ופריך ר''ש שפיר כך הי' תוכן דברי התוס', אמנם בספר תורת חיים מס' ב"מ הקשה ע"ד התוס' דהכא כיון שהגט מסייע נאמן גם למפרע ועי' בפנ"י שם שכתב דוודאי אי לא חיישינן ליב"ש אחר שפיר י"ל דהו"ל הגט מסייע משא''כ אי חיישינן ליב"ש אחר לא הו"ל הגט מסייע דהא אין לו מגו שבידו לגרשה בגט זה כיון שאין זה שלו א"כ כיון שאמר שכבר גרשה ג"כ אינו נאמן ועי' בשו"ת להגאון ר"ע איגר ז"ל מהד"ת סימן קי"ב שכתב ג"כ כה"ג, אמנם הרמב"ן והריטב"א תירצו בפשיטות לקושית התוס' דבאמת קיי"ל בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו' נאמן דבמס' ב"ב אמרינן רק חוש לה עי"ש דף קל"ד ע"ב, ואולי י"ל דהתוס' ס"ל דאפילו אי אמרינן אינו נאמן היינו כמ"ש בספר ש"ש שמעת' ו' דאע"ג דאינו משקר מ"מ אינו נאמן דבדבר שבערוה אין פחות משנים וא"כ י"ל דהכי אזלא קושי' התוס' דאע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ כיון שכל החשש דשמא הי' גט אחר הי' רק מדרבנן כמ"ש התוס' סוף פ"ק דמס' ב"מ דמה"ת לא חיישינן לשני יב"ש ועי' בפנ"י בגמרא בד"ה ודווקא בצד אות פלוני וא"כ כה"ג שכבר יש לנו הוכחה שכבר נתגרשה אע"ג דאין דשב"ע פחות משנים מ"מ לשני יב"ש לא חיישינן כה"ג ולכך תירצו שפיר דנאמנות הבעל לא שייך כלל על למפרע וא''כ לא מהני הכא כלל אי הוי חיישינן שמא היא גט אחר (לג) ועפי"ז י"ל בטעמא דרש"י דלא ניחא ליה לפרש כפירוש התוס' שאומר כבר גרשה דרש"י נמי היה ס"ל דמה"ד בעל שאמר גרשתי נאמן ובפרט היכא דגט מסייע וא"כ קשה קושית התוס' מאי פריך ר"ז מבריתא הא הכא כיון שאומר שכבר גרשה אע"ג דאין דשב"ע פחות משנים מ"מ הדבר אמת וא"כ מחזירין עכ"פ להתגרש עכשיו ע"י עדים דאפילו הי' גט אחר מ"מ באמת הי' מגורשת כבר וכה"ג וודאי לא חששו רבנן ליב"ש אחר ותירוץ התוס' דאינו נאמן למפרע לא ניחא ליה לרש"י דעכ"פ לא היה מצי ר"ז להקשות דספיקא מיהו אכא גם על למפרע ושמא כבר גרשה ומשו"ה מפרש רש"י דר"ז מוקי לה לבריתא שהבעל מודה שאומר ליתנו לה עכשיו בתורת גירושין ועדיין לא גרשה ואפ"ה לא חיישינן לגט אחר ופריך ר"ז שפיר ואין להאריך בזה:

(לד) הראשונים תמהו על הרי"ף דהכא ובמס' ב"מ פסק כר"ז דאפילו בחדא לריעות' או בשי"מ או בהוחזקו לחודא אין מחזירין ובמס' יבמות גבי יצחק ר"ג פסק כרבא דלא חיישינן בשי"מ לחודא והנה הבעל המאור פסק לחלק בין גט למיתה דבמיתה הקלו טפי משום עיגון ודייקא ומנסבא שאינה יכולה להכחישו אמנם הרמב"ן במלחמות והנמ"י שם במס' יבמות קט"ו ע"א כתבו לחלק דשם כיון שידוע שאותו יצחק עקירטבא היה בכאן לא חיישינן שמא הוא הלך ויצחק אחר עבר דרך שם ובא לכאן ומת זה לא חיישינן דכאן נמצא כאן היה, משא"כ