תבואות השדה חלק ד סה

סימן פ"ט לאמ"ו הגאון ר' מנחם א"ש ז"ל שמתרץ בכמה אופנים ואופן אחד הי' דהנה השטמ"ק למס' ב"מ הקשה הא בזמן שהבעל מודה אכא ס"ס ספק דלמא כבר נתגרשה ואת"ל שלא נתגרשה עדיין דלמא אין זה גט אחר ותירץ דמשום חומרא דאשת איש לא סמכינן אס"ס אמנם אי ס"ל חשש שני יב"ש הי' רק דרבנן שפיר מהני ס"ס והר"מ ס"ל סימנים דאוריתא א"כ חשש שני יב"ש הוא רק מדרבנן ושפיר מהני ס"ס עי"ש. אמנם עפ"י דברינו יש עוד ליישב באופן אחר ג"כ ע"ד הנ"ל, דהנה באמת יש ס"ס ובפרט אי ס"ל בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן א"כ קשה בלא"ה יהי' הבעל והנה ראיתי להר"מ פי"ב מהלכ' גירושין הלכה ה' שכתב בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן ומסיים שם וז"ל לפיכך אומרין לו אם אמת הדבר הרי אתם קיימים גרש אותה בפנינו עי"ש, ולכאורא יל"ד מאי בעי הרמב"ם בזה, ונראה דהר"מ ס"ל דמדינא היה הבעל נאמן שאינו חשוד לקלקלה ואע"ג דנגד זה אכא חזקת אשת איש מ"מ איתרע לה חזקת אשת איש כיון דבלא"ה כבר אינ' חייבת מיתה מספיקא כמ"ש לעיל בשם בעל העיטור עי' לעיל באות י"ב רק מ"מ כיון דיש תקנה שיגרש אותה עכשיו משו"ה אין סומכין לכתחלא על הך חזקה זה כוונת הר"מ לדעתי, אמנם ע"כ לא אמרינן דלכתחלא אין לסמוך על הך חזקה רק בבעל שאמר גרשתי גרידא דאכא ריעותא דאם איתא דגרשה קלא אית לה למילתא כמ"ש הרשב"ם מס' ב"ב קל"ד ע"ב אמנם בנמצא גט דתו ליכא הך ריעותא כיון שנמצא הגט ובצירוף הספק ספיקא כמ"ש השטמ"ק א"כ גם לכתחלא אין לחוש ליתן לה בתורת גירושין עכשיו בצירוף החזקה שאינו חשוד לקלקלה כיון דחזקת אשת איש כבר איתרע ושפיר פסק הר"מ דיחזיר לה ומפרשים כוונתו כמ"ש התוס' ד"ה בזמן שהבעל מודה דתתגרש עכשיו בחזרה זו והא דלא פירוש הר"מ להדיא דנותנים לה עכשיו בתורת גירושין היינו משום דדרכו של הר"מ להביא לשון הבריתא וכמה שאנו מפרשים דברי הבריתא הכי נמי מפרשים כוונתו וזה ידוע לכל מי שבקי בדרכי הר"מ (כו) והא דקשי' לי' לר"ז מבריתא והוצרך לתרץ דמיירי באין השי"ו היינו משום דאליבא דר"ז דלא מקשה ממתניתי' דמצא גיטי נשים ולא דייק לשון ונמלך וכתבנו לעיל אות י"ח דאיהו ס"ל בעל שאמר גרשתי אשתי מדינא אינו נאמן משום דאכא חזקת אשת איש אע"ג דאיתרע ס"ל ע"כ חזקה דאיתרע שמה חזקה להכי ס"ל להר"מ אליבא דר"ז), ומשו"ה אינו מדייק מלשון ונמלך כמ"ש לעיל דאדרבא ונמלך אתי להורות דאפילו אמר תנו אין מחזירין דלמא כבר בטל הגט גופא וע"כ דס"ל בעל שאמר גרשתי מדינא אינו נאמן נגד חזקת אשת איש אע''ג דחזקת אשת איש איתרע לה, אמנם הר"מ דס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה דהא ס"ל ספיקא מה"ת לקולא כמ"ש לעיל באות כ"ג וגם הוכחנו מדבריו דס"ל דמדינא בעל שאמר גרשתי נאמן רק כיון דאפשר לתקן בגט אחר מגרשה שנית וא"כ הכא היכא שנמצא הגט והבעל מודה שכבר נתגרשה שפיר מחזירין לה להתגרש עכשיו משום דאיכא ס"ס וגם חזקה שאין חשוד לקלקלה וריעותא ליכא לומר אם איתו דגרשה קלא הו"ל כיון שנמצא הגט ובצירוף הספק ספיקא כמ"ש השטמ"ק ושפיר מחזורין לכתחלא אפילו שי"מ ודו"ק ולא לחנם נקנו הר"מ פ"ג מהלכ' גירושין כשהביא הדין דבשי"מ אין מחזירין רק כשלא שהה כתב שם ''ותתגרש בו'' והוא שפת יתר לכאורה רק משו"ה כתב כך דהיינו דווקא שם אין מחזירין בשי"מ דשם לא איתרע כלל חזקת אשת איש שהרי גם לפי דבריהם רק עכשיו צריכה להתגרש משא"כ הכא שאומרים שכבר נתגרשה איתרע לה חזקת אשת איש שפיר מחזירין אפילו בשי"מ רק לר"ז דס"ל בעל שאמר גרשתי אינו נאמן כמ"ש וס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה הוצרך לאוקמא גם הבריתא באין שי"מ דווקא וא"ש דברי הרמב"ם ודו"ק:

(כז) לשון הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין הלכה ט' י' המביא גט ואבד ממנו ומצאו אם אבד ממנו במקום שאין השי"מ אפילו מצאו לאחר זמן מרובה הר"ז בחזקת שהגט שאבד עמנו הי' הגט שנמצא ותתגרש בו, אבד במקום שהשי"מ אם מצאו מיד ועדיין לא שהה אדם שם מן העוברים או שמצאו בכלי וכו' הרי הי' בחזקתו ותתגרש בו הוחזק באותו המקום איש אחד ששמו כשמו שבגט חוששים שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הוא הואיל ועבר אדם שם ואע"פ שלא שהה ואם נתגרשה בו הר"ז ספק מגורשת אבל אם לא עבר שם הר"ז בחזקתו אעפ"י שהוחזקו שם שנים ששמותיהן שוין עכ"ל והשיג עליו הראב"ד מ"ט במקום שהשי"מ ס"ל דלאלתר הוי אם לא שהה אע"ג שעבר ובהוחזקו פסק אם עבר אע"ג שלא שהה מקרי לזמן מרובה ומסיים שם הראב"ד והוחזקו שני יב"ש היינו בעיר שנכתב בגט וכמדומה לי שלא כוון לזה הפירוש עכ"ל הראב"ד, והנה פשוט שהראב"ד הבין בכוונת הר"מ במ"ש הוחזקו היינו אפילו אין שי"מ ולכך תמה עליו מ"ט בריעותא דשי"מ לא הוי לזמן מרובה רק בשהה ובהוחזקו הוי ריעותא אפילו בעבר לחודא וכן הבין הרשב"א בכוונת הרמב"ם ותמה עליו ג"כ כמה שתמה הראב"ד, אמנם הה"מ כתב דמ"ש הר"מ הוחזקו היינו קאי גם כן על מקום שהשי"מ ולכך בחדא לריעותא במקום שהשי"מ לחודא אינו רוצה להחמיר עוד חומרא אחת שנחוש אפילו בעבר אדם בלא שהה, אמנם בהוחזקו ג"כ כיון דאכא תרתי לריעותא שי"מ והוחזקו ג"כ שפיר ס"ל להחמיר אפילו בעבר בלא שהה כך הי' כוונת דברי הה"מ עי"ש, והנה הה"מ כתב בפשיטות דלא מחמרינן בתרי חומרא לפסוק כר"ז דבחדא לריעותא אין מחזירין וגם החומרא דבעבר הוי שלא לאלתר לא מחמרינן כל כך, אמנם להבין דברי הרמב"ם מסברא ג"כ נ"ל כך:

(כח) עפ"י מ"ש לעיל דבעבר לחודא ליכא רק החשש דלמא נפל מאותו שעבר שם ומ"מ עדיין הי' בחזקת שהגט שאבד הי' ג"כ מונח שם דלומר שהגט נדרס ברגלי העובר כמ"ש הרשב"א זה לא ס"ל להרמב"ם וכיון שעכ"פ י"ל שהגט מונח שם עדיין מסתבר טפי לומר שהגט שאבד היא הנמצא כמו בשדה שאבד בה קבר, אמנם בשהה כיון שאפשר שהגט שאבד כבר נסתלק שאותו ששהה שם הגביה הגט והלך לו תו לא שייך לומר היא שאבד היא שנמצא והוי חששא טפי, אמנם עד כאן לא אמרינן דאין לחוש שהגט שנמצא היא מאותו שעבר שם משום דכיון שעכ"פ גטו עדיין כאן אמרינן הגט שאבד הי' שנמצא רק בשלא הוחזק באותו המקום עוד אחד ששמו יב"ש דאז הוי חשש רחוק טפי לחוש שמא הי' יב"ש ושמא אבד גנו כמ"ש הנוב"י מהד"ת לאה"ע סימן ס' דאכא ספיקו טובא ומשו"ה לא חיישינן רק בשהה כיון דאז ליכא חזקה שהוא שאבד הי' שנמצא כיון שאפשר שנסתלק משם א"כ אכא חשש גם שמא היא משיירות הקודמים (ובפרט לפימ"ש לעיל דאי ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה א"כ ליכא חזקה שלא נאבד מקודם והר"מ ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ולכך בשהה מחמרינן אפילו בשי"מ לחודא) משא"כ בהוחזקו ג"כ כמ"ש הה"מ דקאי גם על שי"מ או אפילו בהוחזקו לחודא אי הוחזקו קאי במקום שנמצא שם דאז אכא ריעותא טובא יותר משי"מ גרידא כמ"ש באמרי אש לאה"ע סימן פ"ח דהוחזק במקום שנמצא הוי לכ"ע ריעותא טפי משי"מ שפיר יש לחוש דלמא הגט היא מאותו יב"ש אחר כיון שעבר שם אחד עכ"פ ויש שם אחד יב"ש רק מ"מ כיון דהגט יש לו חזקה ג"כ שמה שאבד היא שנמצא דכיון שעכ"פ היה מונח שם עדיין כיון דאכא נגד חזקת א חזקת אשת איש ג"כ הו"ל ספק מגורשת