תבואות השדה חלק ד סד

ח"י, אמנם לפי האמת פליגי אי יש לדייק דומיא דסיפא כתירוץ השני ור"ז ס"ל דגיטין אין לדמות לחליצה דבגיטין יש להחמיר טפי ורבה ס"ל כמו דבדאוריתא אין חילוק בין לאו למיתה ה"נ בדרבנן אין להחמיר טפי בגיטין משאר איסורים ושפיר דייק מסיפא דומיא דחליצה, אמנם הסוגיות פליגי באמת בהא אי יש לדייק מונמלך וקם מילתא שפיר דסוגיא דמס' ב"מ ס"ל שי"מ הוי חשש דאוריתא וסוגיא דידן ס"ל דהוי רק חששא דרבנן הכל כמ"ש לעיל ואין צריך להאריך ולכפול עוד הדברים עי' לעיל באות י"ט ודו"ק:

(כב) ומה מאוד נמלצו בזה להבין דרש"י במס' גיטין כתב דר"ז שפיר דייק מבריתא דאפילו לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא ובמס' ב"מ ד"ה ולעולם כדקיי"ל פרש"י דאי לזמן מרובה לא יחזור הוי ליה לאפלוגי בין לאלתר ובין לזמן מרובה, ויל"ד מדוע שנה רש"י במס' ב"מ ממס' גיטין ועוד קשה קושיית מהר"ם שיף על רש"י א"כ קשה מ"ט לא מחלק הבריתא ג"כ בין שי"מ לאין שי"מ ואיך מצי לאוקמא הבריתא באין שי"מ ואמאי לא קאמר להדיא דבשי"מ לא יחזיר והוא דקדוק עצום על רש"י, אמנם להנ"ל הכל נכון דבאמת אי הוי ס"ל דאכא חששא שמא משיירות הקודמים נפל א"כ גם לאלתר דכשר אינו פשיטא כל כך. אמנם במס' גיטין דס"ל דשי"מ הוי רק חששא דרבנן והיינו משום דאין לחוש לשיירות הקודמים, א"כ שפיר כתב רש"י בדברי ר"ז דמבריתא דייק שפיר לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא משא"כ במסכת' ב"מ שכתבנו להוכיח דס"ל שי"מ הוי חששא דאוריתא, משום דיש לחוש לשיירות הקודמים ג"כ דס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ויש חשש על זה הגט שמא מונח מכבר א"כ ל"ל דלאלתר פשיטא וכן כתב בשו"ת פרשת מרדכי לאה"ע סימן כ"ג דאי חיישינן לשיירות שעברו מכבר לא הוי פשיטא לאלתר ולכך הוצרך רש"י לפרש דאי הו"א דלזמן מרובה לא יחזיר גם בהבעל מודה הו"ל לאפלוגי בהדיא, וא"כ לא קשה קושי' המהר"ש מ"ט לא מחלק הבריתא ג"כ בין שי"מ לאין שי"מ דזהו אינו כיון דעכשיו קיימינן דחשש שי"מ הוי חששא גמורא דחיישינן לשיירות שעברו א"כ לא הוצרך לאפלוגי דפשיטא דבשי"מ לא יחזיר משא"כ בלזמן מרובה דלא יחזור באין שי"מ ליכא פשיטא כל כך כיון דאין שי"מ לא תלינן בגט אחר וכתב רש"י שפיר דאם לזמן מרובה פסול הו"ל לאפלוגי בהדיא וע"כ שפיר מוקים להר"ז הבריתא באין שי"מ יחזיר אפילו לזמן מרובה והבריתא לא הוצרך לפרש דבשי"מ לא יחזיר דזהו פשיטא כיון דעכשיו ס"ל דשי"מ הוי חששא דאוריתא וא"ש שנוי לשון רש"י ממס' ב"מ למס' גיטין ולא קשה קושית מהר"ש ודו"ק היטב, כי הוא נכון בס"ד להבין כל השנוים במס' ב"מ מבמסכת' גיטין הן בסוגית הגמרא הן בפרש"י ודו"ק ויש לומר עוד ע"ד אחר דמאן דס"ל שלא עבר הוי לאלתר פשיטא כיון שלא עבר משא"כ אי ס"ל שלא שהה או כדי שתשרה וא"כ אפילו עבר ג"כ הוי לאלתר וזה לא הוי פשיטא כל כך ועי' בפרשת מרדכי הנ"ל שכתב ג"כ כעין זה אמנם לדברינו א"ש בפשיטות דאי חיישינן לשיירות שמקודם ג"כ ממילא לא הוי לאלתר פשיטא הכל כמ"ש ואין להאריך בזה יותר:

(כג) והנה לפימ"ש באות י"ד דהא דבעינן תרתי לריעותא, שי"מ והוחזקו הי' רק אם אין לחוש גם לשירות הקודמים וכבר כתבנו דזהו תליא אי אמרינן חזקה דאיתרע שמה חזקה מוקמינן הגט בחזקת שנאבד אח''כ ואין לחוש לשיירות הקודמים, יש לתרץ קושית הרשב"א שהקשה כיון דר"ז אמר בהך לישנא כמו רבה כאן בשי"מ וכו' מאי דוחקיה דלישנא בתרא לומר דר"ז פליג על רבה אמנם לפי דברינו ניחא, דהנה כבר הבאתי כמ"פ בספרי בשם הגאון בעל דברי אמת דמאן דס"ל ספיקא מה"ת לקולא היא משום דיליף מספק טומאה ברה"ר, ואע"ג דהתם היה ליה חזקת טהרה ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ומאן דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ס"ל דאין ולהוכיח מס"ט ברה"ר דטהור דהתם שאני משום דאית ליה חזקת טהרה אע"ג דאיתרע, חזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ י''ל דהני תרי לישנא אליבא דר"ז פליגי בהא, דהנה ידוע מ"ש המהרי"ט דמאן דס"ל לענין אשם תלוי בעינן חתיכה מב' חתיכות דווקא ס"ל ספיקא מה"ת לקולא ולכך אינו חייב אשם תלוי רק בחתיכה מב' חתיכות דאיקבע איסורא והובא בפלתי ג"כ בסימן ק"י בבית הספק עי"ש והנה במס' כריתות י"ח ע"ב ר"ז לא ס"ל הטעם בב' חתיכות משום דאקבע איסורא רק משום דבב' חתיכות אפשר לברר איסורא וא"כ י"ל אחד משני דרכים בהא דר"ז לא נקט הטעם דאיקבע איסורא או דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא ולכך לא נקט הטעם דאיקבע איסורא דאין נ"מ בזה או דאפשר דר"ז נמי מודה דספיקא מה"ת לקולא רק דנקט גם הטעם דאפשר לברר איסורא עי' בספר מלא הרועים ערך ספיקא אות ו' ח' וא"כ י"ל דגם הני תרי לישנא אליבא דר"ז דלישנא קמא דס"ל דר"ז היינו דרבה ס"ל דר"ז פליג על הטעם דאיקבע איסורא משום דס"ל ספיקא מה"ת לחומרא וא"כ ס"ל חזקה דאיתרע שוה חזקה וא"כ יש להגט חזקה שלא נאבד מכבר ואין לחוש על שיירות הקודמים והוי שי"מ רק ריעותא קצת ולא חיישינן רק בהוחזקו והיינו דרבה, אמנם לישנא בתרא דגמרא ס"ל דגם ר"ז מודה דספיקא מה"ת לקולא ובעינן איקבע איסורא והא דנקט הטעם דאפשר לברר איסורא דהך טעם מוסיף על איקבע איסורא כגון שהיו שתי חתיכות ובא נכרי ואכל את הראשונה דפטור כיון דאי אפשר לברר איסורא אע"ג דאיקבע עי' מס' כריתות י"ח ע"א וכיון דס"ל לר"ז ג"כ ספיקא מה"ת א"כ ממילא ס"ל חזקה דאיתרע לא שמה חזקה ואכא חששא שמא משיירות הקודמים נפל זה הגט והו"ל שי"מ ריעותא גמורה וא"כ בשי"מ לחודא כמי אין מחזירין ועי' לקמן אות מ' באופן אחר:

(נד) ובהכי א''ש נמי שיטות הסוברים כר"ז דהנה הרשב"א כתב דטפי מסתבר לפסוק כרבה כיון דאפשר דגם ר"ז ס"ל כוותי' וגם הני אמוראי דשתקי לרבה מכלל דמודי ליה, וא"כ קשה על הפוסקים כר"ז (הגם די"ל בפשיטות דמשום חומר איסור ערוה פסקו לחומרא) מ"מ להנ"ל א"ש דהני פוסקים ס"ל ג"כ ספיקא מה"ת לקולא וחזקת דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ אכא חששא גם על שיירות הקודמים והוי שי"מ ריעותא גמורה ולכך אין מחזירין אפילו בשי"מ לחודא, והנה בהוחזקו לחודא נראה מדברי הר"נ במס' גיטין דמסופק בזה דאפש"ל אפילו ר"ז דפליג בשי"מ לחודא מ''מ אפשר דבהוחזקו לחודא מודה דמחזירין דהוחזקו לחודא לא הוי ריעותא כל כך אמנם י"ל כיון שכתבנו לעיל דתרי גוונא הוחזק יש הוחזק במקום שנכתב והגט נמצא במקום אחר לא הוי ריעותא כל כך באין שי"מ והוחזק במקום שמוצא הגט אם שם העיר שנמצא הי' ג"כ כשם העיר שנכתב בגט או שלא נכתב שם העיר כלל הוי ריעותא טפי עי' לעיל אות ב' ובאמרי אש לאה"ע סימן פ"ח א"כ י"ל דבהוחזקו ליכא פלוגתא כלל בין רבה לר"ז דבהוחזקו במקום שנכתב והגט נמצא במקום אחר גם ר"ז מודה דמחזירין כיון דאין שי"מ ובהוחזקו במקום שנמצא הגט כיון דשם ממש הוחזק עוד יב"ש גם רבה מודה דאין מחזירין דמה מהני שאין השי"מ כיון דמ"מ הוחזק שם ממש עוד יב"ש ולא פליגי רק בשי"מ לחודא אי הוי ריעותי' גמורה או לא כמ"ש אי חיישינן גם לשיירות שעברו מקודם ודו"ק:

(כה) ועפ"י דברינו הנ"ל יש ליישב שיטת הר"מ פי"ח מהלכות גזילה ואבידה הלכה ו' שכתב שם מצא גיטי נשים בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה והקשה שם הראב"ד אמאי לא פסק דבעינן לאלתר או בלא הוחזק או באין שי"מ ואמאי פסק סתמא דמחזירין ועי' באמרי אש