תבואות השדה חלק ד סג

דייק דומיא דסיפא, ואפשר עוד לחלק דוודאי אי הוי ס"ל דחששא דשי"ע הוי חששא דאוריתא בוודאי לכ"ע ס"ל דאין לחלק בין איסור לאו לאיסור מיתה אמנם אי ס"ל כמ"ש לעיל באות ו' דכל החשש הי' דרבנן משום ממזרים או כמ"ש התוס' מס' ב"מ שם משום לעז שפיר י"ל דבחליצה לא חששו כיון דאין ממזר מיבמה לשוק עי' מס' יבמות מ"ט ע"ב וצ"ב ע"ב וגם ליכא לעז כילו האי ואפשר דגם בהא נחלקו שני תירוצי התוספת אי אמרינן דרבה דייק מונמלך משנה יתרה או אי אמרינן דומיא דסיפא שטרי חליצה, אמנם מה דפליגי רבה ור"ז אי דייקינן מונמלך דאפילו לזמן מרובה או רק אורחא דמילתא נקט ונמלך צריך להבין במאי פליגי:

(ח''י) ונראה דהנה לכאורא יש להקשות קושי' עצומה מאי פריך הגמרא מונמלך דמשמע הא אמר תנו נותנין דלמא נקט ונמלך אדרבא ליתן טעם אפילו אם אמר תנו אין נותנין דהנה במס' גיטין ל"ב ע"ב פליגי אמוראי אם גם הגט בטל היכא דבטל השליחות, והכה מתוס' שם ד"ה התם דבור ודבור היא נראה דס"ל שאם הבעל בטל הגט בפירוש בטל הגט גופא ואין ראוי לגרש בו ועי' בש"ע אה"ע סימן קמ"א סעיף ס"ו ומשו"ה נקט ונמלך, כלומר דאין מחזירין דלמא הי' גט אחר ואין לומר הא אכא ספיקי טובא לחוש לגט אחר כמ"ש לעיל בשם הנו"ב לכך נקט ונמלך וא"כ ה"נ אכא ס"ס לאיסורא חדא דלמא היא גט אחר ואת"ל שזהו הגט דלמא נמלך ובטלו ואין ראוי לגרש בו והיא קושיא עצומה לכאורא, וצ"ל דהסוגיא ס"ל כמ"ד בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן במ"ס ב"ב קל"ד ע"ב וא"כ תו ליכא ספק דלמא בטלו כיון שהבעל רוצה לגרש בו ונאמן הוא וע"כ דאתי לאשמעינן אם אמר תנו נותנין דהכל תלוי ברצון הבעל ודו"ק, והנה י"ל דהך מילתא אי אמרינן בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן או לא תליא בהא, דהנה באמת י"ל דחזקה שאינו חשוד לקלקלה אמנם לעומת זה יש חזקת אשת איש רק דחזקת אשת איש איתרע עכ"פ עפ"י מ"ש לעיל באות י"ב בשם בעל העיטור דאפילו אם אינו נאמן מ"מ אינה חייבת מיתה מספיקא ובפרט כיון שנמצא גט עכ"פ ושניהם אומרים שנתגרשה וודאי איתרע חזקת אשת איש שלה וא"כ מאן דס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה ס"ל בעל שאמר גרשתי אשתי אינו נאמן במקום חזקת אשת איש ומאן דס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה שפיר נאמן כיון דחזקת אשת איש איתרע וכאן ל"ש מ"ש הרשב"ם מס' ב"ב קל''ד ע"ב דאינו, נאמן משום דאם איתא דגרשה קלא אית לה דבאמת נמצא גט על שמו ועי' בספר תורת חיים מס' ב"מ י"ח ע"ב בתוס' ד"ה בזמן שהבעל מודה דהכא היה צריך להיות נאמן גם למפרע כיון דהגט מסייע:

(יט) ועפי"ז י"ל פרפרת אחת להבין שנוי הסוגיא דמס' ב"מ עם סוגיא דמס' גיטין דבמס' ב"מ מדייק הגמרא טעמא דנמלך ובמס' גיטין לא מדייק להדיא טעמא דנמלך, די"ל דבהא פליגי דבמס' גיטין ס"ל דבעל שאמר גרשתי אשתי אינו נאמן א"כ ליכא למידק מלשון ונמלך דבא לומר דאמר תנו נותנין דאדרבא י"ל אפכא דאשמעינן דאפילו אם אמר תנו אין נותנין כמ"ש דלמא נמלך וכבר נתבטל גם הגט גופא ואע"ג דטפי משמע אם אמר תנו נותנין דפשיטא משמע דדווקא שאין הבעל בפנינו ולכך אין נותנין הא הבעל כאן הי' נותנין מ"מ מלשון נמלך אין לדייק כלום לכך לא קאמר טעמא דנמלך, אמנם במס' ב"מ ס"ל לגמרא דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ בעל שאמר גרשתי נאמן ול"ל כלל דנמלך אתי לאשמעינן דמשום דנמלך חיישינן דלמא נתבטל הגט גופא דהא הבעל נאמן שלא בטל הגט כמו דנאמן לומר גרשתי וע"כ דאתי לאשמעינן מנמלך דאם אמר תנו נותנין עכשיו כמ"ש רש"י שם הא אמר הנו ''עכשיו'' ולא חיישינן שמא גט אחר הוא וא"כ לפי"ז זכינו לדון דבמס' גיטין דס"ל גרשתי את אשתי אינו נאמן משום דחזקה דאיתרע שמה חזקה א"כ ה"נ לא חיישינן בשי"מ לשיירות שעברו דמוקמינן הגט בחזקה שלא נאבד מקדם אע"ג דהך חזקה איתרע בנפילה דחזקה דאיתרע שמה חזקה וכיון דאין לחוש לשיירות שעברו הו"ל שי"מ רק דרבנן בעלמא דחז"ל החמירו כאן משום חומרא דאשת איש כמ"ש לעיל באות ו' אמנם במס' ב"מ דס"ל ע"כ גרשתי אשתי נאמן וס"ל חזקה דאיתרע לא שמה חזקה וא"כ בשי"מ יש חשש גם על שיירות שעברו שפיר י"ל דבשי"מ הוי מה"ת שלא להחזיר דכיון דיש לחוש גם לשיירות שעברו אכא חששא דאוריתא כמ"ש לעיל באות ט"ו ודו"ק:

(כ) ועפי"ז נפתח לנו שערי בינה להבין מ"ט במס' ב"מ מדייק הגמרא על ר"ז ממתניתין דוכל מעשה ב"ד יחזיר ומשני דר"ז מוקי לה דאשתכח חוץ לב"ד ובמסכת' גיטין לא הביא מזה כלום אמנם לדברינו הנ"ל א"ש דבאמת עיקר הראיה מוכל מעשה ב"ד יחזיר מדנקט חליצה ג"כ דמממון אין להביא ראיה שלא להחמיר באיסורא ג"כ כדאמר במס' ב"מ כ' ע"ב, והנה לכאורא י"ל דלא קשה על ר"ז מדאמרינן גבי חליצה יחזיר אע"ג דשי"מ ולא חיישינן לאחר דהתם רק איסור לאו לא החמירו משא"כ בגט דהוי איסור מיתה החמירו יותר ומאי פריך על ר"ז והוצרך לתרץ דמיירי חוץ לב"ד דזהו דוחק (ובפרט מסתמא גם חוץ לב"ד היו שי"מ) אמנם לפי הנ"ל דסוגיא דמס' ב"מ ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה כמ"ש וא"כ אכא חששא גם משיירות שעברו מקודם והוי חששא דאוריתא פריך הגמרא שפיר מחליצה דאין לחלק בין גט לחליצה דכאן הוי איסור מיתה וכאן איסור לאו דבדאוריתא אין לחלק כדאיתא במס' יבמות קי"ט ע"א מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת ולכך פריך שפיר והוצרך לתרץ דאשתכח חוץ לב"ד, אמנם כאן במס' גיטין דלא דייק ונמלך והיינו דס"ל בעל שאמר גרשתי אינו נאמן כמ"ש לעיל וס"ל לסוגיא כאן דחזקה דאיתרע שמה חזקה (דל"ל משום הכי אינו נאמן משום דאם גרשה קלה אית ליה דהיכא שנמצא גט לא שייך לומר כך) וא"כ ליכא חששא שמא היא משי רות שעברו מכבר דמוקמינן הגט בחזקתו שלא נאבד מקודם כמ"ש לעיל בשם שו"ת פרשת מרדכי וא"כ כל חששא דשי"ע הוי רק חששא דרבנן או כמ"ש לעיל משום חשש ממזרות או כמ"ש התוס' משום לעז עי' לעיל באות ו' מ"ש שם וכיון דלא הוי רק דרבנן שפיר י"ל דבאיסור לאו גרידא לא החמירו חז"ל ובפרט דאין ממזר מיבמה לשוק וליכא חשש ממזרות כמ"ש לעיל, משא"כ בגט שפיר החמירו ולא קשה מידי מהך דוכל מעשה ב"ד לר"ז ולכך הכא במס' גיטין לא הקשה הגמרא כלל מוכל מעשה ב"ד דלא קשה כמ"ש ודו"ק היטב כי היא עמוק בס"ד:

(כא) ולפי"ז אין מוכרח לומר דרבה ור"ז גופא פליגי אי ס"ל בעל נאמן לומר גרשתי את אשתי שנוכל לדייק מונמלך הא אמר תנו נותנין דסוגית הגמרא פליגי בהא, אמנם לפי האמת י"ל דגם רבה ור"ז פליגו בהא ויהיה הדין לר"ז בעל שאמר גרשתי אינו נאמן וא"כ אין לדייק מונמלך ורבה ס"ל נאמן ושפיר יש לדייק מונמלך הא אמר תנו נותנין וא"כ יהי' הדין לרבה ס"ל שי"מ הו' דאוריתא ומה"ת אין לחוש רק בהוחזקו ור"ז ס"ל דשי"מ הוי חששא דרבנן וכיון דחזינן דרבנן נחתי בזה לחוש לגט אחר ממילא חיישינן אפילו בחדא לריעותא וכאן כתב הפנ"י דרבה ס"ל דשי"מ בהוחזקו הוי דאוריתא עי"ש בגמרא בד"ה אכא דאמרי אמנם אחר העיון א"צ לדחוק בזה וליזל בתר אפכא לומר דר"ז ס"ל חשש שי"מ הוי רק דרבנן וממילא החמירו בכל גוונא ורבה ס"ל דהוי דאוריתא ומה"ת אין לחוש רק בתרתי לריעותא די"ל דבס"ד ס"ל להתוספת דרבה ור"ז פליגי בונמלך והוה קאי פליגי אי בעל שאמר גרשתי נאמן כמ"ש באות