תבואות השדה חלק ד סב

סברת התוספת עפ"י סברתינו הנ"ל דאם מ"מ אח"כ יצא קול שיב"ש אחר ג"כ אבד גט אז בוודאי יהי' לעז או לפעמים חששא מדינא כמ"ש אם יהי' ליב"ש האחר סימנים מובהקי' א"כ אזדא סברא הנ"ל ויש גם בכה"ג לדון על חזקת אשת איש ודו"ק:

(יד) נ"ל דפלוגתא דרבה ור"ז אי לא מחמרינן רק בתרתי לריעותא או אפילו בחדא לריעותא דתליא בהא דהנה אי אמרינן דבשי"מ יש חשש גם על שיירות שעברו אז מסתברא דאפילו בלא הוחזקו ג"כ יש לחוש דחששא שמא מרובא דעלמא נפל הי' חשש גמור, אמנם אי אמרינן דעל שיירות שעברו ליכא לחוש כלל עי' מ"ש לעיל באות ג' ועיקר החשש הי' רק שמא מזה שעבר אח"כ נפל שפיר י"ל דכל זמן שלא הוחזק עכ"פ עוד יב"ש אחר אין להחזיק ריעותא כלל דלמא זה שעבר היה בידו גט של יב"ש וא"כ אין לחוש רק בהוחזקו ג"כ, והנה לעיל באות ג' הבאתי בשם שו"ת פרשת מרדכי דמוקמינן הגט בחזקתו ואמרינן דרק עכשיו נפל ולא מקודם, והנה מלבד מ"ש לעיל דאי אמרינן דחזקה דהשתא מרע ליה לחזקה הקודמת לא שייך לאוקמא בחזקת שרק עכשיו נפל, יש לעיין עוד בה דהא עכ"פ ע"י נפילה איתרע לה לחזקה הקודמת כמ"ש התוס' במס' ב"מ דמשו"ה חיישינן אפילו לשני שוירי משום כיון דנפל איתרע עי"ש בתוס' ד"ה חיישינן, א"כ י"ל דמאן דס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה שפיר מוקמינן הגט על חזקתו שלא נפל מקודם ולא חיישינן לשיירות שעברו אמנם מאן דס"ל חזקה דאיתרע לא שמה חזקה לא שייך לאוקמא הגט בחזקתו וא"כ כל שעבר אדם אחד אפילו דאז לא שייך לומר גיטי היכן היא כמ"ש הרשב"א דאפשר שנדרס ברגלי העובר א"כ חיישינן ממילא גם לשיירות שעברו ומכוין דאכא חששא משיירות שעברו ג"כ אזי מסתברא דאפילו בלא הוחזקו ג"כ חיישינן שמא גט אחר הי' דכל שיש חשש על שיירות שעברו הוי שי"מ ריעותא גדולה דהוי כמו רובא דעלמא וא"כ פליגי רבה ור"ז בהאי סברא דרבה ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ יש להגט חזקה שלא נפל מקדם וליכא למיחוש לשיירות שעברו מכבר רק מלאחר שנפל הגט ולא הוי ריעותא כ"כ ומשו"ה מחזירין רק אם הוחזקו ג"כ אז אין מחזירין, אמנם ר"ז ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ אכא חששא גם על שיירות שעברו והוי שי"מ ריעותא גדולה ולכך גם בשי"מ לחודא אין מחזירין ודו"ק:

(טו) וי"ל עוד על זה הדרך עפ"י מה שהעירותי לעיל באות ו' בשם הנו"ב דלכאורא החשש על גטו אחר יש כאן ספיקי טובא אי האחר היה בידו גט כלל מעולם או אם אבדו וכיוצא ספיקי טובא וכתבנו לעיל דחז"ל ראו להחמיר באיסור ערוה משום חומר איסור אשת איש וכמה שהסברנו לעיל בס"ד עפ"י דברי התוס' מס' ב"מ כ' ע"ב ד"ה איסורא עי"ש היטב, אמנם י"ל עוד דרך אחר דכל שיש חשש על רובא דעלמא ואולי מכבר נפל הוי דבר הרגיל שיוכל להזדמן גט אחר ששמו כשמו וא"כ אי ס"ל דבמיעוט דשכיח מה"ת לא אזלינן בתר רובא עי' בספר פרי תואר ליו"ד סימן ל"ט ס"ק ג' שרוצה לומר דבמיעוט דשכיח הוי בגדר ספק השקול וא"כ הוי חששא דאוריתא היכא שיש לחוש גם על שיירות שעברו משא"כ אם ליכא חשש רק על השיירות שעברו לאחר נפילות הגט ליכא חששא כל כך ולא הוי בגדר ספק השקול, וא"כ י"ל דר"ז ס"ל כיון דיש חשש גם על שיירות שעברו הו חששא דאוריתא ומחמרינן גם בחדא לריעותא, ורבה ס"ל דעל שיירות שעברו ליכא חשש או דס"ל דגם במיעוטא דשכיח אזלינן מה"ת בתר רובא וא"כ כל החומרא הי' רק מדרבנן והלכך לא מחמרינן רק בתרתי לריעותא וכה"ג ראיתי לאמ"ו הגאון ר' מנחם אש ז"ל באמרי אש לאה"ע סימן פ''ט דאי ס"ל דשי"ע הוי חששא דאוריתא אין מחמירין רק בתרתי לריעותא ועלה בידינו בס"ד להסביר באיזה סברא תליא אי הוי חשש דאוריתא או רק דרבנן ועי" בפנ"י בגמרא ד"ה אכא דאמרי ודו"ק:

(טז) עוד אבאר לך כלל אחד בס"ד דהחילוק בין אם אמרינן דבעבר לחודא ג"כ הוי לזמן מרובה ולא מחזירין או דרק בשהה אין מחזירין, היא כך, דהנה הרשב"א העלה דמשו"ה לא חיישינן לשיירות שעברו משום דאמרינן גיטו של זה היכן הי' והיינו כמה שהסברנו לעיל בריש הסוגיא בס"ד דכל שהדבר שנאבד עכ"פ הי' עדיין כאן אמרינן הי' שאבד הי' שנמצא ולא חיישינן לאחר וא"כ בעבר י"ל שנדרס ברגלי אותו העובר וא"כ לא אמרינן היא שאבד היא שנמצא, אמנם באמת הי' חשש רחוק לומר שנדרס ברגלי העובר ולא ניכר כלל, וא"כ ליכא חששא רק דלמא מעובר גופא נפל וגיטו נאבד ונדחף למקום אחר וזה לא הוי חשש כולו האי דטפי י"ל הי' שאבד הי' שנמצא אמנם בשהה דאז י"ל שאותו שעבר ושהה מצאו וא"כ כיון שי"ל שנסתלק הגט מכאן תו ל"ש לומר הי' שאבד הי' שנמצא וז"ל הרשב"א ויש אומר לדריסת הרגל לבד לא חיישינן אא"כ שהה שם דאכא תרתי נדחף שלא מדעת או שמא הרגיש ומצאו ונטלו בידו עכ"ל הרי להדיא דבשהה איכא חשש יותר שזה מצאו וא"כ כל שנסתלק הגט מכאן כלומר שאפשר שאינו כאן כלל לא דמי לשדה שאבד בה קבר ולא אמרינן הי' שאבד הי' שנמצא זה הסברא הי' להחמיר יותר בשהה מבעבר וידוע שיטת הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין הלכה ט' דבשי"מ נקט שהה דווקא ובהוחזקו מחמיר בעבר ובהה"מ פירש שם דכוונת הר"מ הוחזקו וגם שי"מ דאכא תרתי לריעותא אז מחמרינן גם בעבר ובשי"מ לחודא לא מחמרינן כילו האי גם בעבר ולא הוי ריעותא רק בשהה דווקא עי"ש מ"מ זכינו להבין החילוק בין עבר לשהה ודברי הר"מ נבאר לקמן בס"ד עיין לקמן באות כ"ז ואחרי כל החילוקים האלו נבא לביאור הסוגיא בס"ד:

(יז) בתוס' ד"ה הא אמר תנו הקשו מנ"ל דלמא אפילו אמר תנו אין נותנים והא דנקט נמלך היינו משום דנמלך לא נתנו לה עדיין הי' אי לא הוי חיישינן לנמלך היינו מחזירין לה לראיה אפילו אין הגט שלה כוונת התוס' הי' דבאמת היה סברא לומר דתהיה נאמנת דהוא אבדה הגט כיון דהבעל צריך לו יותר מסתמא משמרו משא"כ האשה אינה צריכה לו כל כך דאפשר שתביא עידי מסירה וא"כ יש לתלות הנפילה טפי באשה, ולכך נקט נמלך, וא"כ גם הבעל אין משמרו וחיישינן שמא ממנו נפל ואין מחזירין אפילו באומר תנו דחיישינן שמא הי' גט אחר עי' בפנ"י מס' ב"מ במשנה שם ובספר בית יהודה דמשמע דכך הי' כוונת התוס' כמ"ש ועל זה תירצו התוס' דדייק ליה מדקתני ונמלך, והריטב"א במסכת' ב"מ ביאר יותר דמ"מ מדקתני ונמלך משמע דהכל תלוי ברצונו של הבעל ומשמע דאם אמר תני נותנין ורבה ס"ל דהאי ונמלך הי' משנה יתרה וממילא מוכח דאפילו לזמן מרובה ור"ז ס"ל דנמלך אורחא דמילתא ולא מוכח דאפילו לזמן מרובה, ועוד תירצו התוס' דרבה דייק אפילו לזמן מרובה דומיא דסיפא שטרי חליצה ומיאונין ושם אי אפשר לאלתר דהא ע"כ לא ראינו בידה דאם ראינו בידה פשיטא שכבר נחלצה ור"ז לא מוקי לה דומיא דסיפא עי' בתוס', והנה הא דרבה דייק דומיא דסיפא ור"ז לא דייק אפשר לומר דתליא בהא, דהנה במס' ב"מ פריך הגמרא לרבה מאי קא מדמית איסורא לממונא עי"ש כ' ע"ב ומשני ליה שטרי חליצה ומיאונין תנן, אמנם יש לומר דר' עמרם שם דפריך ליה היינו דס"ל דמ"מ יש לחלק בין גט לחליצה דגבי חליצה דליכא רק לאו דיבמה לשוק מאמינים לה שכבר נחלצה, משא"כ בגט דאכא איסור מיתה מחמרינן אמנם רבה ס"ל דאין לחלק בין איסור לאו לאיסור מיתה עי' מס' יבמות קי"ט ע"א דהי' פלוגתא בגמרא שם ושפיר