תבואות השדה חלק ד סא

שוירי ורק בכה"ג לא חיישינן לש''מ גרידא כיון שנכתב גם שם העיר אבל בלא נכתב שם העיר לכ"ע חיישינן לשי"מ גרידא ג"כ, אמנם אחר העיון קצת לא קשה דהפוסקים הוכיחו כן מסברא דבנכתב שם העיר ג"כ לא חיישינן לעיר אחרת כיון דהוי קורבא דמוכח שמאותו העיר נאבד הגט ובלא"ה אכא ספיקא טובא לחוש ליב"ש אחר, כמ"ש לעיל באות ו' בשם הנו"ב וראיה לזה מדברי התוס' ד"ה כאן במקום שכתבו אפילו בהוחזקו כלומר במקום שנמצא הגט לא חיישינן ליב"ש אחר כיון שידעינן בוודאי שאותו יב"ש אבד כאן גט א"כ מכ"ש בריעותא דשי"מ דלא הוי ריעותא כ"כ כמו הוחזק עוד יב"ש במקום שנמצא הגט עי' באמרי אש לאה"ע סימן פ''ח וודאי לא חיישינן לעיר אחרת דהוי קורבא דמוכח שמאותו העיר שידעינן נאבד הגט:

(י) אמנם י"ל עד כאן לא אמרינן כיון שידעינן בוודאי שזהו אבד גט במקום הזה הוי קורבא דמוכח רק אם זה ידעינן בבירור עכ"פ שאבד גט במקום הזה, משא"כ אם נמצא גט באיזה מקום, ובא אחד ואומר שהוא אבד גט ושמו שם עירו כך הי' כיון דאפשר שלא היה לו גט כזה מעולם ואפילו אי נימא דמסתמא אינו משקר מ"מ תו לא הוי קורבא דמוכח כיון שלא נודע לנו בבירור שהיה בכאן עם זה הגט ובעובדא דר"ה ג"כ משמע שזאת ידעינן שהשליח או האשה היה להם גט כזה במקום הזה, מדנקט ההוא גיטא דאשתכח בב"ד, ולא קאמר ההוא עובדא דאשתכח גיטא רק "ההוא גיטא'' משמע שכבר ידעינן מקודם שנאבד כאן לאחד גט כזה ואח"כ נמצא וז"ש רש"י בד"ה חיישינן ושמא לא זהו שנפל מזה עכ"ל, ולא נקנו בקיצור ושמא לא מזה נפל, אלא וודאי דמיירי שידעינן בבירור שהוא אבד גט עכ"פ רק דחיישינן שמא לא זהו שנפל מזה וגיטו עדיין הוא במקום אחר, וגם בד"ה הר"ז יחזיר נקט ג"כ רש"י ולא חיישינן לשמא אינו זה דמשמע שידעינן בוודאי שנאבד לו גט רק דחיישינן שמא אינו זה וגיטו עדיין לא נמצא ומונח באיזה מקום דלא ידעינן וא"כ כיון שמיירי שידעינן עכ"פ שהיה לו גט במקום ההוא איך ס"ד דר"ה כלל לחוש לשני שוירי כיון דהוי קורבא דמוכח טובא עכ"פ שאותו הגט שנאבד הי' שנמצא וע"כ דמיירי שהיה עוד עיר אחת ששמה שוירי ולכך היה ס"ל לחוש דלמא הי' משוירי אחרת, ורבה אפילו בכה"ג, לא חייש כיון דלא הוחזק שם עוד יב"ש אע"ג דהיה שו"מ גם משוירי אחרת וממילא הוכיח הגמרא שפיר דרבה לא חייש לשי"ן גרידא בלא הוחזק ומתורץ שפיר קושית הב"ש ודו"ק היטב:

(יא) והנה במ"ש דלא חשבינן לקורבא דמוכח טובא רק אם עכ"פ ידעינן בבירור שהיה לו גט כזה במקום הזה, משא"כ אם אין יודעים בבירור שהיה לו גט כזה אע"ג דאפשר דנאמן מ"מ לא חשיב קורבא דמוכח כילו האי, ומשו"ה כתבו התוס' ד"ה כאן במקום דידעינן דמזה יב"ש כפל יש ליישב קושית מהרש"א בתוס' ד"ה הנ"ל דאכתי קשה להך לישנא דר"ז ס"ל כרבה דבהוחזקו לחוד מחזירין קשה קושית התוס' מנא ידעינן דמזה נפל ול"ל שיודעים שהבעל אבד כאן גט הא איהו גופא אומר שממנה נפל, ול"ל שיודעים שהאשה היה לה גט בידה א"כ גם באין הבעל מודה אמאי לא יחזיר כיון שכבר ראינו הגט בידה ומתוך כך כתב המהרש"א דכאן לא ס"ל אכתי להתוס' שהבעל נאמן דאינו חשוד לשקר, אמנם לבתר הכי בדברי ר"ז וודאי ע"כ ס"ל דאין הבעל חשוד לשקר ולכך לא חיישינן שמא מיב"ש אחר נפל אעפ"י שהוחזק כיון שנאמן עכ"פ שהוא היה לו גט במקום הזה, עי' מהרש"א ומהרש"ל, אמנם באמת צ"ע כיון דע"כ הוצרכו להך סברא דאין הבעל משקר למה כתבו התוס' כאן אליבא דרבה דמיירי כגון שיודעים (יעי' במהר"ם שיף במס' ב"מ שהיה לו גירסא כיון שיודעים ואמרינן באמת דהבעל נאמן) ולומר דהשתא לא ידעי התוס' מזה דהבעל נאמן רק לבתר הכי אסקו התוספת אדעתיהו דגם הבעל נאמן זהו דוחק גמור:

(יב) אמנם עפ"י דברינו הנ"ל א"ש דבאמת לא חשוב קורבא דמוכח טובא ע"י מה שהיה בכאן באותו מקום עם הגט רק אם אין כאן עכ"פ עוד ספק דלמא לא היה כאן כלל עם הגט משא"כ אם יש ספק אם היה כאן עם הגט אעפ"י שנאמן מכח חזקה דאינו חשוד לקלקלה כיון דלעומת זה אכא אכתי חזקת אשת איש א"כ לא הוי דבר ברור כ"כ הך חזקה שאינו חשוד לקלקלה וממילא לא הוי עכ"פ בגדר קורבא דמוכח טובא כיון שאין זה ברור כל כך שהיה כאן פ"א עם הגט אע"ג שיש לו חזקה שאינו חשיד לקלקלה אכא נגד זה חזקת אשת איש ולכך ס"ל להתוספת דבעינן דווקא שיודעים בבירור והוי שפיר קורבא דמוכח טובא, אמנם עד כאן ס"ל להתוספת דלא הוי קורבא דמוכח טובא היכא שיש כאן חזקת אשת איש רק לרבה דקושייתו קאי אמתניתין דמצא גיטי נשים ושם גם לדברי הבעל לא נתגרשה עדיין ואנו מסופקים ליתן לה עכשיו הגט הוי שפיר בחזקת אשת איש ומשו"ה ס"ל להתוס' דאע"ג דנאמן מכח חזקה שאינו חשוד לקלקלה מ"מ כיון שיש כאן חזקת אשת איש לא הוי קורבא דמוכח כולו האי אם לא ידעינן גם בלא דבורו שהיה שם באותו מקום עם הגט, משא"כ, בבריתא דבזמן שהבעל מודה דשם ס"ל לתוס' שהבעל אומר שכבר גרשה א"כ אפילו אם לא נאמן לו עכ"פ איתרע חזקת אשת איש שלה דאפילו אם לא נאמינו שכבר גרשה מ"מ אם זנתה שוב אינה חייבת מיתה כמ"ש להדיא בספר בעל העיטור עי"ש בראש הספר וא"כ תו ליכא חזקת אשת איש עכ"פ ועי' בחידושי טוב גיטין בתוס' ד''ה בזמן שהבעל מודה שהביא ג"כ דברי העיטור, וא"כ כיון דתו ליכא חזקת אשת איש ממילא ע"י חזקה שהבעל אינו חשוד לקלקלה הוי כאילו יודעים בבירור שאינו משקר והיה עכ"פ כאן במקום ההוא עם הגט וא"כ הוי קורבא דמוכח טובא נגד חשש דלמא אחר אבד הגט ולכך שפיר מחזירין אפילו בהוחזקו כיון דהוי קורבא דמוכח ודו"ק:

(יג) וראיתי בספר תורת גיטין סימן קל"ב שכתב דבגט הנמצא לא שייך לומר לאוקמא אחזקת אשת איש כיון שאין אנו דנין רק על הגט אם זה היא ולא מפקינן לה עדיין מחזקת אשת איש ויש להעמיס כוונה זו בלשון הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין שכתב על הגט הר"ז בחזקתו ותתגרש בו ומה בעי בזה במ"ש ''ותתגרש בו'' רק הכוונה כיון שאין אנו דנין שהי' כבר מגורשת לא שייך לאוקמא בחזקת אשת איש וזה שאמר, ותתגרש בו ודו"ק, שוב ראיתי בספר דעת סופר לאמ"ו הגאון ז"ל בסוגיא שכתב ג"כ עד"ז בכוונת הר"מ עי"ש בתוספת ד"ה מעולם לא חתמנו והנה אם אמנם שהיא סברא נכונה מ"מ נ"ל דהיינו דווקא אם מה שאנו דנין שהי' גט אחר היא מדינא שפיר י"ל דליכא כאן חזקת אשת איש כיון שבמה שאנו אומרים שאין זה גט אחר עדיין אין אנו מוציאין אותה מחזקתה, אמנם לפימ"ש לעיל באות ו' עפ"י דברי הנו"ב דבאמת מדינא בלא"ה לא היה לנו לחוש כאן ליב"ש אחר דאכא ספיקי טובא רק כיון דאם מ"מ יתברר לבסוף שהגט הי' של אחר והיו הבנים ממזרים למפרע לכך החמירו חז"ל אפילו על מה שיוכל להזדמן רק על צד המיעוט א"כ מה בכך שעדיין אין אנו מוציאין אותה מחזקת אשת איש במה שאנו אומרים שזהו הגט מ"מ אם יונתן לה זה הגט יוכל להיות אח"כ בניה ממזרים וודאי יש לחוש גם בכה"ג ובפרט לפימ"ש התוס' ב''מ כ' ע"ב ד"ה איסורא דמשום לעז חששו ליב"ש אחר א"כ פשיטא דאע"ג שעכשיו אין אנו מוציאין אותה עדיין מחזקתה מ"מ יהי' לעז בדבר ויש להסביר באמת