תבואות השדה חלק ד ס

כיון דמ"מ יוכל להזדמן לפעמים שהי' גט אחר חששו רבנן רק בהא פליגי רבה ור"ז דר"ז מחמיר אפילו בחדא לריעותא או הוחזקו או שי"מ ורבה אינו מחמיר רק בתרתי לריעותא אבל מדינא באמת ליכא חשש לגט אחר דאכא ספיקא טובא אי היה כאן גט אחר רק חז"ל החמירו כאן אפילו על צד המיעוט שיוכל להזדמן משום חומר אשת איש כמו במים שאין להם סוף או משום לעז, ואסביר לך יותר עפ"י מ"ש במקום אחר הטעם באמת דהחמירו חז"ל במים שאל"ס אע"ג דרובא אינם נמלטים רק העניין הי' כך דבכ"מ שאמרה לנו התורה לסמוך על הרוב אפילו אם לפעמים אפשר שיזדמן שהי' מן המיעוט ויהי' נודע אח"כ שבטעות היה מה שסמכנו על הרוב מ"מ לא עבד איסורא למפרע עי' בתוס' מסכת' ביצה כ"ה ע"ב ד"ה אורח ארעא ובשו"ת חתס"ו ליו"ד סימן רמ"ה – אמנם באיסור אשת איש הגם שעפ"י הרוב אין זה גט אחר מ"מ אם יהי' נודע אח"כ שהי' גט אחר כגון שיב"ש אחד יתן בו סימנים מובהקי' א"כ אם הי' נשאת ע"י גט זה הו"ל הבנים ממזרים למפרע שפיר חשו רבנן כמו במים שאל"ס דאם יבא הבעל לאחר שנשאת הו"ל הבנים מן השני ממזרים למפרע והלכך חשו, רבנן ה"נ גבי גט חשו אפילו על מה שיזדמן רק על צד המיעוט ובפרט גבי גנו דאכא נמי סברת הרא"ש מ"ש בדברי הרי"ף להחמיר בגט משום דאפשר בגט אחר כמה שנבאר עוד בס"ד, עכ"פ זהו עיקר הטעם שלא לצרף כל הני ספיקות מ"ש הנו"ב ושלא לחוש לגט אחר דהכא משום חומר אשת איש יכולים החכמים לחוש אפילו למה שיוכל להזדמן רק על צד המיעוט זולת היכא דלא הוחזקו ואין שי"מ דאז הוי כוודאי ודבר ברור שאין זה גט אחר וגם בזה החמיר הטור בראינו שעבר אחד רק אם לא ראינו לא חיישינן דלמא עבר בלא הוחזקו ואין שי"מ ועי' בפנ"י והיינו דכאן יש להחמיר אפילו במה שמזדמן רק על צד המיעוט כמ"ש:

(ז) והנה י"ל דאע"ג שחשו חכמים גם למיעוטא שיוכל להזדמן שהי' גט אחר מ"מ אם הי' בגוונא שיש הוכחה טפי שהי' שלו ואומדנא דמוכח טובא שאין זה גט אחר גם מדרבנן לא חיישינן כהאי גוונא, ואפשר דמה"ט ס"ל לרמ"א באה"ע סוף סימן קל"ב והי' משו"ת הרא"ש כלל מ"ה דאם נכתב שם העיר בגט אין חוששין דלמא יש עוד עיר אחרת ששמה כזו ושם גם כן יב"ש ונאבד ממנו גט במקום הזה דלחוש כולי האי לעיר שאין ידוע לנו כלל שאפשר שאין כאן עיר אחרת בשם הזה ואפשר שאין שם יב"ש ואפשר שלא כתב גט או לא אבדו דכל כי האי גם מדרבנן אין לחוש והיטב אשר דברו בזה גדולי אחרונים בחתס"ו לאה"ע סימן מ"ה וסימן ע"א ובתורת גיטין לאה"ע דכיון שלא נודע לנו מעיר אחרת עכ"פ אפילו אם יש עיר אחרת אינו קרובה לנו כמו אותו העיר שממנה נאבד הגט ואכא ג"כ קורבא דמוכח שזה הגט הי' מאותו העיר דמסתמא אפילו אם היה עיר אחרת ששמה כזו לא שכיחו שיירות משם דאי הוי שכיחו שיירות היה נודע לנו וזה שכתב הרמ"א דאין לחוש לשי"ע כלומר דלא חיישינן דלמא שכיחו שיירות משם דאילו היה שכיח שיירות היינו יודעים ועכ"פ לחוש לעיר שאינו נודע לנו כלל הוי הך עיר שנאבד משם הגט ומבקשים הגט הוי כמו קורבא דמוכח ועי' בספר תורת חיים מס' ב"ב קע"ב ד"ה שנים שהי' בעיר אחד דלגבי רובא דעלמא הוי אותו העיר קורבא דמוכח וא"כ מכ"ש לחוש לעיר אחרת שלא נודע לנו היי וודאי קורבא דמוכח טובא ולא חיישינן כל כך לגט אחר כיון דאיכא עוד ספיקי טובא כמ"ש הנו"ב שהבאתי לעיל באות ו' וגדולה מזו כתבו התוס' ד"ה כאן במקום דאפילו בהוחזק עוד יב"ש כיון דידעינן דמזה יב"ש נפל לא חישינן שגם אחר אבד כאן כיון דאין השי"וו והיינו כיון שהלך בוודאי באותו המקום שנמצא הגט תלינן טפי שממנו כפל וכבר פירשו האחרונים דהוי כמו קורבא דמוכח א"כ מב"ש לגבי עיר אחרת שלא נודע לנו כלל הוי וודאי אותה העיר שנודעת לנו ומשם בא אחד לבקש הגט קירבא דמוכח טובא ולא חיישינן אפילו מדרבנן:

(ח) אמנם הב''ש הקשה על הרמ"א הנ"ל דאי ס"ד דשנכתב שם העיר בגט אין לחוש לעיר אחרת א"כ מנ"ל להגמרא להוכיח דרבה ס"ל דבריעותא דש''מ לחודא מחזירין מההוא גיטא דאשתכח ב"ד דר"ה, דלמא התם כיון שהיה נכתב שם העיר בגט בשוירי מתא לכך לא חייש לשיו וכיון דבדקו עכ"פ באותו שוירי שאין שם יב"ש אחר לכך לא חייש לשי"מ גרידא, משא"כ בלא נכתב שם העיר בגט באמת הוי ריעותא אפילו בשי"מ לחודא בלא הוחזק דכה"ג יש ריעותא טפי לחוש ליב"ש מכל העולם כיון שלא נכתב שם העיר עי' בב"ש סימן קל"ב והוא קושי' עצומה על הרמ"א מסוגית הגמרא והנה ראיתי בחתס"ו הנ"ל סימן מ"ה ולהגאון בספר בית מאיר לאה"ע סימן קל"ב שניהם כוונו לדבר אחד דבי דינא דר"ה הוי שכיחי שיירות טפי שנאספו שם מכל העולם והוי לחוש אפילו לשוירי שאינו נודע לנו כלל, וז"ל הבית מאיר. משא"כ בנכתב שם העיר וודאי לא חשוב שי"מ אלא דומיא דב"ד דר"ה שהיו מצוים אנשים ממרחק שאפשר לספק אילו היו תוך הבאים משוירי דלא ידיע עכ''ל עי"ש, אמנם במחכ"ת כי רב הוא לא הועלה ארוכה לקושית הב"ש מכמה טעמים, חדא דמ"מ קשה דמנ"ל לגמרא דרבה ס"ל בלא נכתב שם העיר כלל ג"כ דאין חוששין לשי"מ כיון דמ"מ יש קצת חילוק דדוקא במעשה דב"ד דר"ה לא חייש כיון שנכתב שם העיר ומנ"ל הך סברא דב"ד דר"ה אע"ג שנכתב שם העיר הוי שי"מ טפי ויש לחוש אפילו לשיורי שלא נודע לנו כלל למאן דחייש לשי"מ גרידא ולהוכיח. דרבה לא חייש לשי''מ רק בהוחזק ג"כ הא חדא ועוד קאמינא דמלישנא דגמרא גופא מוכח דגם בב"ד דר"ה לא הוי טפי שכיחי שיירות משי"מ דעלמא, מדקאמר והא ב"ד דר"ה ''דכמקום'' שהשיירות מצויות דמי וא"כ אם בגמרא נאמרה להדיא רק ''כמקום'' שהשי''מ מנ"ל לחדש דבר ולומר דשם הוי שכיחו שיירות טפי והיה לחוש אפילו לעיר אחרת שלא נודע לנו כלל וא"כ הדרא קושית הב"ש לדוכתא, ועי' בט"ז סימן קנ"ב, ובהג"ה שם כתב דגבי ב"ד דר"ה גם באותו שוירי לא היו יודעין בבירור שאין שם עוד יב"ש עי"ש שהאריך אמנם זהו נגד דברי התוס' שכתבו להדיא בד"ה חיישינן שהיה ידוע להם שבאותה שוירי לא היה יב"ש אחר עי"ש ועוד אפילו נימא דבאותו עיר לא חיישינן ליב"ש אחר היינו משום דאילו היה עוד אחד היה נודע לנו, ועי' בחחס"ו סימן מ"ה ובמהרי"ט ח"ב לאה"ע סימן ל' משא"כ היכא שלא נכתב שם העיר בגט דאכא חששא דכל העולם שפיר חיישינן ליב"ש אחר אע"ג שלא הוחזק לפיכך נ"ל דהמחוור שבתירוצים הי' מ"ש בספר תורת גיטין בשם שו"ת הר"ג דגבי שוירי היינו יודעים שיש עוד שוירי אחר ואעפי"כ לא חייש רבה אע"ג דשכיחי שיירות כיון דלא הוחזק וא"כ ממילא אפילו בלא נכתב שם העיר לא חיישינן לשי"מ גרידא היכא דלא הוחזק ושפיר הוכיח הגמרא דלא חיישינן לרבה בשי"מ גרידא דל"ל התם שאני משום שנכתב שם העיר בגט דזהו אינו דכיון דידעינן שיש עוד שוירי אחר הוי כלא נכתב שם העיר, ואעפי"כ לא חייש כיון דלא הוחזק והוכיח הגמרא שפיר ואע"ג דנכתב שם הנהר על זה אין העדים מעידים דלאו אכולא מילתא קמסהדי, עי"ש בתורת גיטין על אה"ע סימן קל''ב (ט) אמנם אכתי יש לעיין מנ"ל לגמרא דהתם היה ב' שוירי ולהוכיח מזה דלא חיישינן לרבה בשי"מ גרידא ולומר דהגמרא היה ידע שיש שני שוירי, מ"מ מנ"ל להפוסקים להוכיח כך דלמא באמת לא היה רק חדא