תבואות השדה חלק ד נט

ע"ב ולכך נ"ל דבאמת היה לנו לומר שמסתמא זהו גט שאבד הי' שנמצא כמו גבי שדה שאבד בה קבר אמנם יש לחלק דדווקא גבי שדה שידעינן עכ"פ שהקבר עדיין שם לכך אמרינן שפיר כיון שנמצא שם קבר מסתמא זהו שאבד הי' דאלא"ה היכן היא הקבר שאבד משא''כ הכא בגט וודאי כל זמן שלא עבר שם שום אדם דע"כ הגט שנאבד מונח שם באיזה מקום דומה ממש לשדה שאבד בה קבר דאמרינן שזהו שנמצא ולכך כשר בלאלתר ולא חיישינן שמא כפל משיירות שעברו דגיטו של זהו היכן הי' כמ"ש הרשב"א אמנם בעבר שם אחד שי"ל שהגט נדרס ברגלי איש ההוא ולכך כשנמצא אח"כ כיון שעכ"פ אין ידוע לנו בבירור שהגט היה עדיין שם שאפשר שנדרס תו לא שייך לומר זה שאבד זהו שנמצא וחיישינן גם לשיירות שעברו ודו"ק היטב וראיתי בשו"ת פרשת מרדכי שם סימן כ"ג דמשו"ה לא חיישינן שנפל משיירות שעברו משום דמוקמינן הגט בחזקתו, ואמרינן שאח"כ נפל ולא מקודם וע"כ אם אנו דנין על איתו הגט אם משיירות שעברו נפל או מהשליח שהלך אח"כ מוקמינן בחזקתו ואמרינן דרק אח"כ נאבד עי"ש, והנה לפי"ז י"ל דמאן דס"ל דחזקה דהשתא מרע ליה לחזקה דמעיקרא א"כ ה"נ כיון דהך גט היה נאבד פ"א חיישינן דלמא גם מעיקרא היה נאבד ונפל משיירות שעברו זולת היכא שלא עבר שם שום אדם דאז כיון שיש סברא לומר כמ"ש הרשב"א דגיטו של זהו היכן הוא שפיר אמרינן דהי' שאבד הי' שנמצא משא"כ מכיון שיש לחוש שעבר שם אחד דאז לא ידעינן בוודאי שגיטו של זה היה שם עכ"פ כיון שאפשר לומר שנדרס שפיר חיישינן גם לשיירות שעברו ואז היכא שיש לחוש לשיירות שעברו ג"כ מסתבר שפיר כשיטת הה"מ דשי"ו הוי ריעותא טפי מהוחזקו כיון שיש לחוש לכל העולם, אמנם אי ס"ל דחזקה דהשתא לא מרע ליה לחזקה דמעיקרא א"כ אין שום חשש על שיירות שעברו רק שמא נפל מאחר שעבר אח"כ אז בוודאי הוחזקו גרע טפי כסברת הרא"ש דטפי יש לחוש לאותו שעבר אם וודאי הוחזק יב"ש לפנינו, וא"כ העולה מדברינו הי' כך. דמאן דס"ל דלעולם אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ואכא חזקה להגט שנאבד אח"כ אז ליכא חשש על שיירות שעברו רק על אותו האיש שעבר ואז הוי הוחזקו ריעותא טפי, אמנם אי ס"ל דחזקה דהשתא מרע ליה לחזקה דמעיקרא א"כ כשעבר אחד או שיש לחוש שעבר אחד יש חשש שמא משיירות שעברו הוא, דמכיון שעכ"פ עבר אחד לא אמרינן זהו שאבד זהו שנמצא כיון דאפשר שהגט איכו כאן כלל שכבר נדרס והיכא דאכא חשש שהיא משיירות שעברו ג"כ אז בוודאי הוי שי"מ ריעותא טפי והוחזקו כסברת הה"מ דיותר יש לחוש בשי"מ שהוא מעבר כל העולם:

(ד) והנה הרא"ש בסוגיא והראשונים הקשו על הרי"ף דבמס' יבמות קט"ו ע"ב גבי תרי יצחק פסק כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק אפילו שכיחו שיירות והכא גבי גט פסק דאפילו בחדא לריעותא כגון בשי"מ לחוד נמי אין מחזירין ותירץ הרא"ש דגבי עגונא הקילו טפי משא"כ הכא בגט אפשר בגט אחר, והרמב"ן במלחמות ובנמ"י שם מס' יבמות כתבו לחלק דגבי יצחק מכיון דיודעים בבירור שאותו יצחק הלך מקורטבא לאספמיא אמרינן כאן נמצא כאן היה ולא חיישינן שמא יצחק אחר הלך ג"כ דרך קורטובא לאספמיא משא"כ בגט שמוצא שלא במקום הכתיבה, ל"ש לומר כאן נמצא כאן היה, ועי' בפנ"י שהקשה דא"כ מאי פריך הגמרא מתניתי' דמס' גיטין דפסול שלא לאלתר אבריתא דמס' ב"מ או מתניתין דמצא גיטי נשים דלמא שם מיירי שנאבד במקום הכתובה ושם נמצא שפיר אמרינן כ"נ כאן הי' משא"כ במס' גיטין שנאבד שלא במקום הכתיבה לא אמרינן כ"כ כאן היה (ולכאורה אין זה קושיא כ"כ דהא מכיון שה"נ ידעינן שהשליח הלך באותו מקים שנאבד הגט א"כ ה"נ אמרינן כאן נמצא וכאן היה) ודברי המלחמות והנמ''י נבאר לקמן בס"ד ועי' לקמן אות ל"ד, אמנם לפימ"ש דכל שהדבר שנאבד ע"כ מוכרח להיות פה במקום שנאבד אמרינן מסתמא זהו שנאבד זהו שנמצא בלא"ה אי א"ש פסקי' דהרי"ף דגבי יצחק ריש גלותא כיון דע"כ היה כאן במקום ההוא דמיירי שעכ''פ בזה אין ספק שאותו הלך לשם רק שנחוש אולי יצחק אחר ג"כ בא מקירטובא לאספמיא ואותו מת א"כ אמרינן דאותו יצחק שהיה בבירור אצלינו היכן הוא (ואע"ג שאפשר שהלך לעלמא מ"ע כיון שנאבד שמו וזכרו יש הוכחה קצת ג"כ שמת) וע"כ שזהו שמת כמו דאמרינן גבי קבר הי' שנמצא משא"כ גבי גט דאפשר שכבר נדרס ולא אמרינן זהו שאבר שהוא הנמצא כיון שאפשר שאינו כאן כלל לכך פסק שפיר הרי"ף בגט לחומרא ועיקר הדין דיצחק ריש גלותא עי' בש"ע אה"ע סימן י"ז סעיף י"ח ובשו"ת מהר"ם אלשיך סימן קכ"ו ובשו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סימן ל' ובספר חן טוב שם סימן י"ז ס"ק ע"א האריך מאוד בזה:

(ה) עוד י"ל באופן אחר דגם במתניתין דמצא גיטי נשים או בבריתא דבזמן שהבעל מודה שהקשה מינה ר' זירא ל"ש כלל לומר כ"נ כ"ה דבאמת הך כ"כ כ"ה לא הוי רק חזקה בעלמא עי' במס' כתיבות ע"ה ע"ב בסוגיא דמומין וא"כ לא אמרינן הך חזקה רק היכא שבהא גופא כלומר אם כבר היה שם פ"א תו ליכא שום ספיקא כלל כמו גבי מומין שהי' ידעינן בבירור עכ"פ שבבית אביה נמצאו המומין ורק שאנו מסופקים אי קודם שנתארסה או לאחר שנתארסה וכן בהך דיצחק ריש גלותא דמיירי הרמב"ן והנמ"י מוקי לה בגוונא שזהו עכ"פ דבר ברור שהך יצחק שאנו מסופקים עליו היה בבירור שם באספמיא ורק לעניין דלמא עוד יצחק אחר עבר דרך קורטובא לאספמיא אמרינן כיון שזהו וודאי היה שם כ"נ כ"ה ולא חיישינן לאחר משא"כ גבי מוצא גיטי נשים או בבריתא דבזמן שהבעל מודה אכתי לא ידעינן כלל שהבעל היה לו גט כלל ואפילו אם נימא דבהא מיהת מהימן דלא חשדינן לי' למשקר שאינו חשוד לקלקלה ועכ"פ היה לו גט דזהו ג"כ הכוונה במתניתין מ"ש שאנו אומר כתובין היו כלומר דלא חשדינן ליה למשקר לגמרי ולא היה לו גט כלל מ"מ הי' גופא דנאמן שאינו משקר ועכ"פ היה לו גט זה אינו דבר ברור כל כך רק אנו אומרם דנאמן מטעם שאינו חשוד לקלקלה וכיון דהך גופא שיהי' נאמן ג"כ לא הוי רק מטעם חזקה בכה"ג לא אמרינן כ"כ כ"ה כיון שמ"מ יש באפשרות שהוא לא אבד כלל שום גט משא"כ במשנה דמס' גיטין שם דמיירי שהשליח מצאו בעצמו כדמשמע מלישנא המביא גט וכו' ומצאו דשם וודאי ליכא שום ספק שהיה בידו הגט פ"א עכ"פ התם וודאי היה אמרינן אם היה נאבד במקום הכתיבה היינו אומרים כ"נ וכ"ה רק כיון שנאבד במקום אחר אמרינן כמו שאותו השליח בא לכאן ממקום אחר ואבד הגט, כמו כן בא איש אחר ג"כ ממקום אחר ואבד גט ולא אמרינן כ"נ כ"ה ודו"ק כי הוא סברא נכונה בס"ד:

(י) עוד אקדים לך הקדמה אחת עפ"י מה שראיתי בנו"ב מהד"ת לאה"ע סימן ס' שכתב דבאמת יש כן הרבה ספיקות לחוש לגט אחר, ספק אם הך יב"ש כתב גט לאשתו או אם כתב דלמא לא נאבד ממנו ואת"ל נאבד מנ"ל שאבדו בדרך ההוא וגם חקר שם אי אמרינן דהך מה שנכתב השם בגט הוא גופא הוי סימן עי"ש ובאמת כתבו התוס' מס' ב"מ כ' ע"ב ד"ה איסורא מממונא דמה"ת לא חיישינן לשני יב"ש עי"ש, ואפשר דהטעם דיב"ש הוי סימן ואי ס"ל סימנים דאוריתא לא חיישינן לשני יב"ש ורק בגט חששו משום חומר איסור דאשת איש או משום לעז כמ"ש בתוספת הנ"ל, הנה הא דחיישינן באמת לכל אלו חששות אע"ג דיש כאן ספיקי טובא לחוש לגט אחר, י"ל