תבואות השדה חלק ד נח

המוכר משא"כ באוקמתא דרב ששת בראובן שגזל שדה משמעון ואח"כ באים לוי ויהודה לדין דבאמת אין לשמעון שום שייכות בעניין הזה רק מה שהוציא קיל פ"א שראובן המוכר גזלה ממנו שפיר י"ל דוודאי אי יש עדים שראובן גזלה ממנו נוגע בבירור משא"כ אם רק ע"י קול בעלמא ידעינן שהוא נוגע אז י"ל דאם חיישינן שמשקר ומשו"ה פסול נוגע אז בקול בעלמא נמי חיישינן משא"כ אי ליכא חששא דמשקר רק משום קרוב שפיר מצינן לומר דכל שאין אנו יודעים בבירור ע"י עדים שיש לו שייכות בעניין ההוא לא מחזקינן ליה לקרוב ונוגע עפ"י עצמו ועי' היטב לעיל ע"ש מאות י"ז ואילך בס"ד ודו"ק:

(כט) ראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סימן פ' שהעלה דנוגע לא מפסל רק בנגיעת ממון ממש והא דקאמרינן דמשום דלא ניחא ליה דלהוי רשע ולא ישלם הו"ל נמי נוגע היינו נמי נגיעת ממון ממש דיצטרך לצמצם כל ימיו ממזונותיו ולפרע לחביריו עי"ש שהביא כמה ראיות אמנם נ"ל דאי אפשר לומר כך דהנה הר"י מיגש הקשה מאי אמרינן דמשום לוה רשע הו"ל נוגע והא עדות שקר הוי עבירה טפי מלוה רשע ואי ס"ד כסברת המהרי"ט מאי פריך הר"י מיגש הא מ"מ הו"ל נוגע בממון דהא ע"י עדות שקר לא יפסיד ממון וע"י לוה רשע הו"ל הפסד ממון משים דיצטרך לצמצם ממזונותיו כל ימי חיו א"מ דה"נ הו"ל רק נגיעה בעלמא ולא ממון רק כמ"ש לעיל באות י"ד דכל שיש לו איז' צד נגיעה הו"ל קרוב ואינו מעיד אע"ג דמסתמא אינו משקר רק אי הו"א דנוגע פסיל משום משקר שפיר י"ל כסברת המהרי"ט דכל דליכא נגיעת ממון ממש לא חשדינן ליה למשקר וכמה שהארכנו לעיל בס"ד:

שער הלכות גדולות שער ו' בעזר האל הנותן עוז ותעצומות, אתחיל לכתוב ח"ת בסוג' דשיירות מצויות גיטין כ"ו וב"מ ח"י ומד' אשאלה להראנו נפלאות אמר הכותב יען הסוגיא הזאת הוא עמוקה מאוד כמה שיראה כל הקורא ומעיין. אמרתי טרם אענה לבאר בסוגיא הזאת איזה דברים חמורים בס"ד להקדים איזה הקדמות השייכים לזה ויהי ד' עמנו:

א) הנה כל הסוגיא סובב והולך בגט הנמצא אי יש לחוש דלמא מאחר כפל ששמו כשמו או דלא חיישינן דאמרינן זהו שנפל זהו שנמצא, והנה לעניין חששה דגט אחר אכא ב' ריעותות האחד היכא דשיירות מצויות דיש לחוש בזמן מרובה דלמא מאחר נפל ריעותא השניה היכא דהוחזק עוד יוסף בן שמעון דממילא יש לחוש מנ"ל דזהו הגט היא של זה דלמא הוא של האחר, ואפילו אם האחר אומר שאין זה הגט שלו, או שלא רצה לגרש אשתו לא מהמנינון ליה ואכא אכתי ספיקא שמא רוצה לקלקלה, (כך כתב להדיא הריטב"א במס' ב''מ י"ח דאפילו אם האחר לפנינו ואומר שלא גרש אשתו נמי הוי ריעותא ובאמת יש לתמוה, מנא תיתי לא יהיה נאמן הך יב"ש אחר שלא כתב גט מעולם ואדרבא רוב מסייע ליה דהא רוב אין מגרשין נשותיהן כמ"ש התוס' מס' גיטין ל"ג ע"א ד"ה אפקעינהי, וצ"ל לפי"ז דרבנן חששו עכ"פ לכל החומרות בגט שנפל דאיתרע בנפילה כמה שנבאר עוד בסוגיא בס"ד) ואין זה דומה למ"ש הה"מ פי"ב מהלכות גירושין הלכה כ"ד לעניין הוחזקי תרי יצחק דאם האחד קיים ליכא שום ריעותא דהוחזק דשם כיון שהי' קיים לפנינו אין לחוש תו לשום דבר, משא"כ הכא אפשר שיב"ש אחר גרש אעפ"י שאומר שלא גרש וזהו פשוט:

(ב) והנה איזהו הוי ריעותא טפי אי שיירות מציות או הוחזקו, לכאורא מצינו בזה פלוגתת הראשונים, דהנה הרא"ש כתב להדיא דהוחזקו הוי ריעותא טפי שכתב וז"ל דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם אפילו במקום שאין השי"מ ממה שנחוש שבא מעיר אחרת ועבר דרך שם ואפילו במקום שהשי"מ ועיי' בקרבן נתנאל שם שמיירי שהוחזק יב"ש במקום שנמצא הגט וכן משמע מלשון הרא"ש ממ"ש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם משמע שהוא מצוי שם, ומיירי שגם שם העיר שנמצא הגט הוא שוה להשם שנכתב בגט, או שלא נכתב כלל שם העיר בגט או שנמצא במקום שנכתב ושם הוחזק עוד יב"ש אחד, ועי' בשו"ת אמרי אש לאה"ע סימן פ"ח. אמנם דעת הה"מ פ"ג מהלכות גירושין הלכה ט' דש"מ הוי ריעותא טפי שכתב וז"ל, דיותר יש לחוש בשי"מ שהיא מעבר כל העולם, ואע"ג דלא הוחזקו שנים ולחוש לאדם אחד בשהוחזקו ואין שי"מ עכ"ל הרי להדיא דס"ל דשי"מ הוי ריעותא טפי, והנה לכאורא היה מקום לומר דליכא בזה פלוגתא כלל דוודאי בהוחזק יב"ש במקום שנמצא הגט ובאופן שיש לחוש שהוא שלו ג"כ הוי ריעותא טפי בהוחזקו כיון שהוא הוחזק לפנינו ובהוחזק רק במקום הכתיבה ולא במקום מצויות הגט הוי ריעותא טפי שי"מ דלמה נחוש ליב"ש אחר ממקום הכתיבה כיון שאין שי"מ וא"כ אכא ריעותא טפי בשי"מ, ועי' באמרי אש הנ"ל והנה לכאורא י"ל דוודאי אי יש לחוש בשי"מ גם לשיירות שעברו בכאן מקודם, כמ"ש הרשב"א אז בוודאי י"ל דריעותא דשי''מ גרע טפי דהא יש לחוש מכל העולם, משא"כ בהוחזקו דליכא חשש רק שמא מאותו לחודא נפל, אמנם אי אמרינן דמשיירא שעברו אין לחוש רק לאותו האיש שעבר אחר שהלך שם אותו השליח או הבעל וא"כ כיון דס"ל דלזמן מרובה מקרי אפילו בעבר שם לחודא (ועי' בטור אה"ע סימן קל"ב שפסק דבראינו שעבר שם אדם, אפילו לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו חיישינן שמא מזה נפל וע"כ דס"ל, דאע"ג דאין לחוש לשיירות שעברו כיון דאין שי"מ מ"מ הא גופא מה שראינו שעבר שם הוי כשכיחי שיירות ועי' בט"ז שם) וכיון דחיישינן לאחד שעבר אע"ג שאין נודע לנו ששמו יב"ש או שהוא שליח מיב"ש מ"מ חיישינן דלמא מהך כפל, מכ"ש בהוחזק ממש וודאי הוי ריעותא טפי כיון שמוחזק לנו עוד יב"ש:

(ג) ומעתה נחזי אנן הנה לכאורא באמת קשה קושית הרשב"א אמאי כשר במצאו לאלתר, הא גם בלאלתר יש לחוש שמא משיירא שעברה נפל, ונ"ל דבאמת יש לעיין מ"ט חיישינן שזהו גט אחר לרבי דס"ל גבי שדה שאבד בה קבר, היא שאבד הי' שנמצא מס' פסחים י' ע"א ומס' בכורות כ"ה ע"ב וא"כ גם הכא גבי גט ג"כ נימא מסתמא זהו שאבד זהו שנמצא, ועי' בנו"ב מהד"ק לאה"ע סימן מ"ו ובשו"ת פרשת מרדכי להגאון מהר"ם בנעט באה"ע סימן כ"ג ובשו"ת הרי"ם לאה"ע סימן י', והנה שם ראיתי דאין לחוש שמשיירא שעברו נפל דאזלינן בתר בתרא, כמו דאיתא במס' פסחים ז' ע"א ולכך אמרינן דטפי כפל מן השליח שהלך באחרונה ממה שנחוש שהיה משיירות הקודמי' אמנם במחכ"ת כי רב הוא לא דמי דהתם אמרינן הטעם לפי ששוקי ירשלים עשויין להתכבד ומסתמא לאו מקמאי נפל משא"כ הכא אדרבא אפשר שמשיירות הקודמין נפל, ואעפ"י שהשליח עבר ולא ראה מ"מ יש לומר שהיה מוכח שם ולא ראה דאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים כדאיתא מס' ב"ק כ"ז