תבואות השדה חלק ד נו

וכבר כתבנו דלתרוץ השני ס"ל דלא הוי נוגע משום חששא בעלמא וא"כ לא צריכין לידע דווקא בבירור שלא קנה בפחות משויה כמה שרוצה הש"כ שם לומר רק אפילו מסתמא נמי לא חשבינן ליה נוגע רק משום גוף החפץ אילו הוי הדרא ליה משא"כ משום הך חששא בעלמא דלמא קנה בפחות משויה ויצטרך להחזיר המותר לא חשיב ליה נוגע ומשני הגמרא שפיר ודו"ק ועפי"ז היה נמי מקום ליישב מה שהנחתי לעיל באות י"ז בצ"ע דברי הרמ"א שכתב דאם מעיד שהוא של לוי לא חיישינן ואמאי דלמא רוצה להעמידה לפני בע"ח ולהנ"ל א"ש דלא חיישינן לבע"ח רק במוכר גופא שלא באחריות דאמרינן מסתמא יש לו בע"ח ולכך מכר שלא באחריות ולכך הביא המחבר הך דינא שמעמידה לפני בע"ח שם בסעיף ט"ו לעניין מוכר שלא באחריות משא"כ בסעיף י"ז דמיירי בנגזל לא חיישינן לבע"ח כיון שאין לנו איזה סברא ליכנס לבית הספק ומחששא בעלמא לא חשוב ליה נוגע וכתב שפיר דיכול להעיד שהוא של ראובן ודו"ק שוב ראיתי בספר ישועות יעקב לחו"מ סימן ל"ז שהקשה ג"כ קושי' זו אמאי נאמן דלוי הי' דלמא רוצה להעמידה לפני בע"ח דלא מהני הודאתו לגבי בע"ח עי"ש ודו"ק:

(כג) בגמ"י הוכיח מהא דאמרינן דנאמן להעיד דשל לוי הי' דנוגע אינו פסול רק משקר ולכך נאמן להעיד לחובתו אמנם אי הוי פסול משום קורבא האיך נאמן אפילו דלוי הי' כיון שהוא קרוב עי"ש בנמ"י וא"כ צריך לתרץ לשיטות הפוסקים דנוגע מטעם קרוב א"כ אמאי נאמן דשל לוי הוא אמנם לפימ"ש לעיל דבתירוץ הראשון ס"ל לגמרא דעפ"י עצמו נמי הו"ל נוגע א"כ י"ל דעד כאן אמרינן דעפ"י עצמו הו"ל נוגע היכא שחזינן שאינו מעיד לחובתו משא"כ כשחזינן שהוא מעיד לחובתו אגלאי מילתא למפרע שמה שהחזקנו אותו לנוגע כגון הכא ע"י שהתרעם על השדה שבאמת אינו נוגע ובטעות החזקנו אותו לנוגע דאם היה באמת נוגע לא היה בא עכשיו להעיד לחובתו וא"כ א"ש דוודאי היכא שהוא נוגע עפ"י עדים אמרינן דאינו נאמן בכל עניין אפילו לחובתו כמו קרוב דעלמא מ''מ כשאין אנו יודעים בבירור שהוא נוגע איך אפש"ל דאינו מעיד אפילו לחובה שהרי ע"י שהוא מעיד לחובתו מוכח שפיר שבאמת אינו נוגע (ועי' בשטמ"ק שכתב דאין דוחים אותו מיד לומר נוגע הי' אלא שומעים עדותו ואם רואים שאין לו נגיעה בהודאתו מקבלים אותו עי"ש בד"ה אמר ידענא) והיינו דווקא באינו הוחזק לנוגע בוודאי אמנם באם אנו יודעים בבירור שהי' נוגע עפ"י עדים אינו נאמן כלל דכל שהי' נוגע בבירור הו"ל קרוב ואינו נאמן אפילו לחובתו וא"כ א"ש דבס"ד דגמרא דאכתי ס"ל דגם עפ"י עצמו הו"ל נוגע כמ"ש לעיל עי' היטב שפיר אמרינן דאם מעיד מה שהי' לחובתו הרי חזינן שאינו נוגע אמנם כשהי' נוגע בבירור אינו נאמן אפילו לחובתו מטעם קרוב כשיטת הר"י מיגש ושאר פוסים שוב ראיתי בתומים סימן ל"ז ס"ק כ"א שכתב ג"כ כה"ג והנה לכאורא היה מקום לומר דהא אי נוגע פסול עפ"י עצמו נמי או דבעינן דווקא עפ"י עדים תליא בהא דאי אמרינן נוגע פסול מטעם משקר אמרינן דכל זמן שאין יודעים בבירור שהוא נוגע לא חשדינן ליה לנוגע דמוקמינן אותו בחזקת כשרות ומסתמא לא ישקר אמנם אי אמרינן דפסול מטעם קורבה ולא חשדינן למשקר לא שייך לאוקמא בחזקת כשרות וה"ל נוגע עפ"י עצמו נמי כך היה נראה מסברא אמנם לפי"ז לא הוי א"ש דהא בתירוץ השני ס"ל לגמרא דלא הוי נוגע רק עפ"י עדים ואפ"ה ס"ל להרבה פוסקים דנוגע מטעם קורבא ולפי"ז יש לומר נמי אפכא דוודאי אי נוגע פסול מטעם משקר כל שיש רק איזה צד ספק לא הו"ל עדות דדלמא משקר הי' ובפרט לפמ"ש הר"מ פ"ז מיסודי התורה דבכל עדות אינו דבר ברור שאינו משקרים ומשו"ה שפיר אמרינן שכל שיש לנו לחוש דדלמא משקר אפי' עפ"י עצמו נמי לא הוי עד אמנם אי ס"ל דלא חשדינן ליה למשקר רק משום קרוב פסול שפיר י"ל דעכ"פ כל שלא ידעינן בבירור עפ"י עדים שהי' נוגע לא מחזקינן לי' בקרוב להאי מלתא דבספק בעלמא למה נחזיק אותו כקרוב רק כשהי' מוחזק לנו שהי' נוגע הו"ל כקרוב ופסול בין לחובה בין לזכות ודו"ק היטב:

(כד) בגמרא לא צריכא דמית גזלן והנה יל"ד מאי קאמר בלשון לא צריכא דזהו לא שייך רק כשהגמרא. פריך פשיטא או אם בלא"ה בלא זה נמי מוקמינן ליה הכי אבל הכא מאי שייך לא צריכא ועי' בספר יד מלאכי בכללי הש"ס סימן שפ"ד ודו"ק ונראה ליישב עפ"י מ"ש לעיל באות ג' ד' להקשות מ"ט מעיד במטלטלי' הא אכתי מעמידה לפני בע"ח דלא שייך יאוש לגבי' וצ"ל כיון דע"כ מיירי בגנב שאינו מפורסם וא"כ לא הועיל כלום לגבי בע"ח דהא יצטרך לשלם הדמים ללוקח משום תקנת השוק ''ולא נכפול הדברים שכתבנו לעיל עי"ש היטב רק משום דבר שנתחדש לנו בס"ד דהנה לעיל כתבנו דהא בהוכר הגנב לא שייך תקנת השוק לרב במס' ב"ק קט"ו ע"א וא"כ אכתי מצי להעמיד לפני בע"ח רק די"ל כשלקח שלא באחריות כמ"ש הרשב"ם וא"כ לא מצו לחזור על הגנב וא"כ יצטרך הבע"ח לשלם לו משום תקנת השוק ולא שייך מעמידה בפני בע"ח אמנם יש לפקפק על זה מנ"ל דכה"ג שייך נמי תקנת השוק ללקח שלא באחריות והא מצי ליקח באחריות ולא שייך תקנת השוק ועוד אי קיי"ל בנמצא שאינו שלו חוזר עליו בלא"ה מצי לחזור על המוכר אפילו שלא באחריות וצ"ל דבאמת מיירי במית ליה גזלן וא"כ לא הוי הוכר הגנב רק מ"מ צריך לומר דמיירי שלא באחריות דהיינו שלא שעבד לו בפירוש כל הנכסים שיש לו דאי שעבד לו בפירוש כל הנכסי' שיש לו א"כ מצי הלוקח לגבות אפילו מן היתומים דהא שעוביד וחל על הנכסים דרב ששת ס"ל שעובידא דאוריתא כמ"ש לעיל דמשו"ה ס"ל דלא מהני יאוש לגבי בע"ח וצ"ל באמת כמ"ש הרשב"ם דהכא מיירי במית גזלן ומשו"ה מעיד דהא אינו מעמידה לפני בע"ח כיון דיצטרך לשלם להלוקח משום תקנת השוק ולא הוי כאן הוכר הגזלן רק מ"מ אי הוי קנה באחריות היינו ששעבד לו בפירוש הנכסים שפיר גובה מן היתומים ולא שייך תקנת השוק אמנם כאן מיירי שלא באחריות כלומר כמו כל סתם מכירות שאז אין נכסי המוכר משעובדים לו שיוכל לגבות מן היתומים וא"כ יצטרך הבע"ח לשלם ללוקח ולא שייך מעמידה לפני בע"ח משא"כ הנגזל בכל עניין לא יגבה מנכסי הגזלן דלגזלן לגבי נגזל לא שייך שעוביד רק מה שחייב לו מה"ת משום מ"ע והשיב את הגזילה וזה לא שייך לבי יתומים (אם לא בדבר המסויים משום כבוד אביהם כמ"ש התוס') וא"כ א"ש דלא הו"ל נוגע בעדות דמלוקח לא מצי לגבות הבע"ח דהא מית ליה גזלן וא"כ לא יוכל לחזור עליו וצריך הבע"ח לשלם לו משום תקה"ש וא"כ א"ש הלשון "לא צריכא דמית ליה גזלן כלומר משום דאפילו בלא הקושי' מדמים מי מיאש נמי מיירי ע"כ במית ליה גזלן דאלא"ה הרי מצי הבע"ח לגבות דלגביה לא מהני יאוש והו"ל נוגע דצריך ליתן דמים משום תקנת השוק כיון דהוכר הגנב וע"כ במית גזלן וא"כ ממילא מיאש גם מדמים ולא הו"ל נוגע ומ"מ צריך לומר דמיירי שלא באחריות כלומר שלא באחריות מפורש דאלא"ה גובה הלוקח מן היתומים ולא שייך תקנת השוק ונ"מ במה דלא מיירי באחריות כי היכא דלא תקשה קושית אביי באמת לרב ששת למה נקנו בברייתא לשון אחריות וא"ש הכל כמ"ש לעיל בס"ד רק בתוספת קצת דברים וליישב הלשון "לא צריכא דמית ליה גזלן ועי' היטב לעיל באות ג' ד' ה' ויובנו לך הדברים בס"ד