תבואות השדה חלק ד מט

(כט) בש"ע אהע"ז סימן ה' סעיף י"ד כתב הרמ"א דאם אין הכותי הקונה בעצמו מסרס רק נותן לכותי אחר לסרס שרי, והוא מדברי תה"ד סי' רצ''ט ושם כתב ח"ל דהגוי הלוקח מישראל לא קעבד איהו מידי אעפ"י שמוסרו לשליחו לסרס אין שליח לדבר עבירה אפשר ג"כ לגבי גוי מגוי ונוכל לומר דכ"ש איכא דהא קייל"ן בעלמא אין שליחות לגוי עכ"ל, וא"כ עיקר הטעם משום דאשלד"ע ועי"ש בב"ש ס"ק י"ו הביא משום דאין שליחות לעכו"ם, אמנם בתה"ד עיקר הטעם משום דאשלד"ע, וראיתי באבני מלואים שם שכתב וז''ל מ"מ קשה לפי דעת תוס' במרובה דהיכי דהשליח לא ידע מעבירה לא שייך אי בעי לא עבד וישלד"ע א"כ הכותים דלא ידעו כלל מעבירה זו איתניהו בתורת שליחות והניח בצ"ע, ולכאורא י"ל כיון דעכ"פ ישראל המוכר אינו אומר להדיא לגוי לסרסם וגם הגוי הקינה אינו מסרס בעצמו רק לשליחו נותן לסרס ובישראל כה"ג לא שייך שליחות משום דאשלד"ע אע"ג דבעכו"ם היה צריך לומר ישלד"ע דאינו יודע שיש איסור מ"מ הישראל בעצמו אינו עושה שליח לעכו"ם ועיקר החשש משום לפני עור לגבי ישראל ויש לצדד דהוי כמו לפני דלפני כמ"ש שם בתה"ד עכ"פ כה"ג סמכינן על שיטות החולקים על התוס' וס"ל דאפילו היכא דלא ידע שיש איסור נמי אשלד''ע כיון שהישראל בעצמו אינו עושה שליח ובפרט שיש הרבה שיטות הפוסקים דאין ב"נ מצווה על סירוס סמכינן עכ"פ בכה"ג היכא שאינו מצוה לו להדיא ועי' בספר החינוך סימן רצ"א ודו"ק:

(ל) במה שהבאתי לעיל באות י' לחלק בין אם עניין השליחות הוא מה שהמשלח מוסר כחו לשליח, או דאמרינן שרק בשעת עשיית השליחות נמסר כח השליח להמשלח (עי' בספר שנות חיים להגאון ר' שלמה קלוגער ז''ל סי' צ"ח.) ונ"ל דבהך סברא תליא פלוגת' הר"מ והטור בעניין מי שצוה לכתוב גט בעודו בריא ואח"כ נשתטה ונכתב הגט בעת שיטותו דלהר"מ אין הגט פסול רק מדרבנן ולהטור בטל הגט מה"ת עי' באה"ע סי' סי' קנ"א סעיף ב' ושם בב"ש ס"ק ג' ועיין היטב בספר גנו פשוט שם ס"ק י' דפלוגתתן תליא בהא דהר"מ ס"ל דעיקר עניין השליחות הי' מצד המשלח שהמשלח בשעה שמצוה לשליח לעשות שליחותו מוסר לו כחו והלכך כיון שהיה בריא והיה בר הכי למסור כחו לשליח אע"ג שבשעת כתיבת הגט נשתנה מ"מ לא אכפת לן כיון שכבר מעת שעשאו שליח מסר לו כחו והיה בשעה הזאת בר הכי למסור כח שפיר יכול השליח לעשות שליחותו רק מדרבנן פסול שלא יכתוב השליח גם אם המשלח יהי' שלא בדעת בשעת צוי ג"כ וכשציוה בעודו שוטה פשיטא דלא מהני עיי"ש היטב בספר גט פשוט, אולם דעת הטור הי' דעיקר עניין שליחות הוא שבשעת עשיית השליחות אשר נצטוה עליו נמסר כח השליח להיות כהמשלח ומשו"ה אע"ג שנצטוה על השליחות בשעה שהמשלח היה בריא מ"מ כיון שבשעה שראוי לחול עניין השליחות שיהי' נמסר כח השליח להמשלח אז המשלח לאו בר הכי הוי כיון שאינו שפוי בדעתו וא"כ לא יוכל להמסר לו כח השליח כלל ולכך ס"ל להטור דגט בטל מה"ת, מ"מ אינו דומה לאם מת הבעל קודם הכתיבה דזהו פשיטא דלא מהני אע"ג שנתמנה בחיי הבעל דלאחר מיתה נפסק כח הגירושין לגמרי, ועיין בס' קצה"ח סי' קפ"ח ס"ק ב' שהרגיש בזה מ"ט לא מהני לשיטת הר"מ אפילו כי מת הבעל קידם הכתיבה, והחילוק מבואר דבמת נפסק לגמרי כח הבעל ועי' וכו' בספר בית מאיר לאהע"ז סי' קכ"א ובהגהות אמרי ברוך שם ובסוגיא דמעמד שלשתן כתבנו בזה בס"ד מ"מ לעניין נשתטה הבעל בשעת הכתיבה וודאי י"ל דתליא בהך סברא אם השליחות הי' שהמשלח מוסר כחו לשליח או שנמסר כח השליח למשלח ודו"ק היטב:

שער הלכות גדולות שער ה' ה"ת בסוגי' ''דפרה וטלית'' ב"ב מ"ג ע"ב (א) בגמרא ת''ר מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו עליו מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה מפני שאין אחריותו עליו מ"ש רישא ומ"ש סיפא, אמר רב ששת רישא בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקא מערער עליה דלא ליתי שמעון לאסהוד ליה ללוי דניחא ליה דהדרא, והה"ד דלגזלן גופא נמי לא יוכל שמעון להעיד נגד יהודא דניחא ליה ממני שישאר ביד הגזלן כי היכי דמצי מפיק מיניה אח"כ כשיבא בעדים שלו והא דנקט גזל ומכר משום סיפא דפרה וטלית מעיד והיינו דוקא במכר דאז לא הדרא ליה לעולם דהו"ל יאוש ושנוי רשות, אבל לא מכר לא מצי להעיד דניחא ליה שישאר ביד הגזלן דמפיק ליה מיניה נקט רישא גבי שדה נמי בגזל ומכר, ואע"ג דבסיפא נמי ניהו דמיאש מגופא מדמה מי מיאש, וא"כ ניחא ליה שישאר ביד לוי הלוקח כדי שיוכל אח"כ לתבוע מעותיו מן הגזלן רק הכא מיירי במית ליה גזלן דתו לא מצי למתבוע מינ' ואח"כ פריך הגמרא א"כ לוקמא ביורש גופא למאן דס"ל רשות יורש כרשות לוקח דמי וא"כ מיורש נמי לא מצי מפיק וכיון דע"כ במות גזלן מיירי למה נקנו כלל בברייתא ומכר, ועוד מאי נקיט משום שאחריותו עליו ואין אחריותו עליו שחוזרת לו ואינו חוזרת לו מיבעי' לי' כך הקשה אביי על רב ששת ומשו"ה מוקי לה אביי בגוונא אחרינא כדרבין בר שמואל משמיה דשמואל דאמר המוכר שדה לחבירו [אפילו[ שלא באחריות אין מעיד לו עליה משום שמעמידה בפני בעל חובו ודווקא בית או שדה אבל פרה וטלית אפילו עשה לו אפותיקו לבע"ח אין בע"ח גובה ממנו ומשו"ה מעיד לו להעמידה ביד הלוקח במכר שלא באחריות דהא אינו מעמידו בפני בע"ח, ואע"ג דהא אפשר לו שהקנה לו לבע"ח מטלטלי אגב מקרקעי ואמר רבה דקני מטלטלי ואמר רב חסדא והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא רק מיירי דאמרו עדים ידעינן ביה בהאי (מוכר) דלא הו"ל ארעא מעולם ופריך הגמרא והאמר ר"פ דבנמצא שאינו שלו חוזר עליו וא"כ קשה אפילו שלא באחריות הו"ל נוגע דהא אם יזכה המערער יחזור על המוכר ומשני במכיר בה שהוא בת חמורו ורב זביד אמר דאינו חוזר דאמ"ל להכי זבני לך שלא באחריות והא דמוכר מקרי נוגע מפני שמעמידה בפני בע"ח היינו משום דלא ניחא ליה דלהוי ליה רשע ולא ישלם לגבי הבע"ח כך הוא תורף הסוגי' עיין היטב ולפי"ז גם לאקומתא דאביי הא דנקט ברישא דבריתא מפני שאחריותו עליו לא מיירי דווקא שמכר לו באחריות דהא גבי קרקע אינו מעיד אפילו מכר שלא באחריות דהא מעמידה בפני בע"ח רק סיפא דפרה וטלית דווקא שלא באחריות מעיד אבל באחריות אינו מעיד דמסתמא הוי נוגע דהא הלוקח יחזיר עליו על המוכר ודו"ק:

(ב) ונציעה בכאן איזה קושיות בס"ד (א') מ"ט לא ניחא ליה לרב ששת לאוקמא כאביי לחלק בין קרקע לפרה וטלית משום שמעמידה בפני בע"ח ובפרט דלרב ששת קשה קושית אביי למה נקט בבריתא מפני שאין אחריותו עליו דאע''ג דקושית ולוקמא ביורש אפשר דלא קשה לרב ששת דמצי סובר כמ"ד רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי מ"מ הך קושי' מפני שהוא חוזרת ואינו חוזרת מיבעי' ליה וודאי קשה לרב ששת (ב') ברשב"ם בד"ה משום דבעי למיתני חינא כתב וז"ל כגון שמכר לו ראובן הגזלן ללוי הלוקח שלא באחריות וקשה למה נקט דווקא שלא באחריות ובתוס' בד"ה דווקא מכר כתבו משום דאי באחריות מפיק לה שמעון מלוי ולא קנה אפילו ביאוש ושנוי