תבואות השדה חלק ד מד

הסברא דדברי הרב וכו' שפיר הקשה דא"כ גם במצוה אמאי לא יועיל שליח ותירץ דהכא אין גוף המשלח עושה מצוה ויש להסביר דבריו הקדושים דבכל עניין שליחות בעינן שבשעת עשיית השליח יהיה לו איזה עניין עם המשלח וזהו דווקא בקידושין או בגירושין שמקדש או מגרש על שם המשלח משא"כ במצוה אין לו שום הצטרפות עם המשלח לא מהני שליחות כה"ג ועיין בספר קצה"ח סי' קפ"ב שהקשה דא"כ גם בדבר עבירה נמי איך נוכל לחייב המשלח כיון דגוף השליח לא נחשב כגוף המשלח עי"ש מה שתירץ דגבי מצוה אפילו אי נחשוב עשיית השליח כעשיית המשלח מ"מ לא חשוב רק כאילו המשלח הניח תפלין אבל רק על ראשו של השליח, והוא סברא נכונה אמנם בעיקר הקושיא מה שהקשה על תוס' רי"ד אמאי חייב לשמאי בצא והרוג את הנפש כיון שגוף השליח לא נחשב כגוף המשלח יש לתרץ דוודאי בדבר שלא נוכל לבטל המעשה כיון דעכ"פ נעשה חשוב שפיר כאילו נעשה לדעת המשלח משא"כ לעניין מצוה דמשכחת לומר שאינו יוצא בקיום המצוה באופן הזה שפיר אמרינן דלא חשיב כאילו נעשה לדעת המשלח ואינו דומה כלל לאומר צא והרוג את הנפש דשם א"א לבטל המעשה בשום אופן ועיין היטב בשו"ת חתס"ו לאו"ח סי' ר"א ודו"ק:

(יג) ובמס' סוכה מ"א ע"ב דרשינן מולקחתם לכם גבי לולב שתהא לקיחה לכל אחד והקשה בספר כפ"ת שם למה אצטריך קרא להכי הא הו"ל מצוה שבגופו ופשיטא דאין אחד יוצא בשל חבירו ובחידושי חתס"ו פרק לולב הגזול שם תירץ דאי לאו קרא הו"א דהתורה לא צוה המצוה כלל לכל יחיד בפ"ע וסגיא במה שהב"ד נוטלים לולב כמו למנות יובל דסגיא ע"י ב"ד לכך צריך קרא ולקחתם שכל יחיד חייב בלולב ועי' במס' סנהדרין קי"א ע"ב גבי עיר הנדחת דרשינן ויצאו הן ולא שלוחן והיינו שאם הודחו ע"י שליח אין להם דין עיר הנדחת והר"מ פ"ד מהלכות עכו"ם לא הביא כלל הך דינא דע"י שליח אינו נעשה עיר הנדחת ועי' בשעה"מ פ"ד מהלכ' עכו"ם שעמד בזה, ועי' בספר מנחת חינוך מצוה תס"ד ולכאורא י"ל דמשו"ה לא מקרי עיר הנדחת כשהודחו ע"י שליח דכיון דלא שמעו מפי המדוחים גופא לא היה להו למגרר אחריהו כך כתב בשעה"מ שם והיינו נמי דדבר שע"י עצמו פועל יותר כגון להסית אחרים לא מהני שליחות, (ולקמן נבאר עוד הרבה עניינים שאין מועיל בהם שליחות) עי' בירושלמי בסוגיא שהביא ג"כ חד תנא דלעניין רציעת עבד בעינן דווקא שהאדון בעצמו ירצע אותו ולא ע"י שליח דלא אמרינ' שליחו של אדם כמותו לעניין רציעה וכן פסק הר"מ פ"ג מהלכות עבדים הלכה ט' ונבאר עוד בס"ד, ובמס' יבמות ק"א ע"ב גבי חליצה אית' וקראו לו ולא שלוחן והקשו התוס' שם ד"ה וקראו לו נילף מהכא דלא אמרינן ששא"כ, ותירצו דיש כמה דברים דלא מהני בהו שליחות כגון גבי עגלה ערופה דאמרינ' נמי ויצאו הן ולא שליחן עי"ש, ולכאורא י"ל דבדבר שצריך לדבר על לב איש כמו גבי חליצה דכתיב וקראו לו זקני עירו לא מהני ע"י שליח דדברי השליח לא יכנסו כ"כ באזניו, משא"כ גבי קידושין וגירושין אין נ"מ ע"י שליח או בעצמו, ועוד י"ל דבדבר שהעשיה גופא הי' תכלית המצוה כמו מדידת עגלה ערופה צריך דווקא להיות ע"י עצמו ולא ע"י שליח משא"כ קידושין וגירושין אין תכלית העניין העשייה דהקידושין היא רק ההכנה על מה שיהי' אח"כ וכן הגירושין התכלית הוא שתהי' מותרת והגט הוא רק הכשר הדבר כה"ג מהני ע"י שליח נמי ויש לעיין עוד בכל הנהו ועי' בספר למודי ד' סי' י"ט וסי' כ' שהאריך שם בהך סוגיא דמס' סנהדרין במה דדרשינן ויצאו הן ולא שלוחן עכ"פ י"ל דבכל עניין שלא יוכל להעשות ע"י שליח כמו ע"י המשלח שצריך לפתוי ואין כל הדעות שוות ממעטינן שליח ודו"ק:

(יד) הנה דעת התוס' מס' ב"ק ע"ט ע"א דבשוגג או שהשליח לא ידע שהי' אסור אמרינ' ישלד"ע ועי' בשו"ת השיב משה סי' צ"ט שהאריך בזה, וראיתי לה בס' טורי אבן מס' חגיגה י' ע"ב שהקשה ממס' ב"ק נ"א ע"א דאמרי' בור של שותפין היכא משכחת לה אי דשוי שליח הא אשלד"ע וקשה הא משכחת לה כשהיה השליא שוגג או שלא ידע שאסור לקלקל ברה"ר או שהיה סבור שהי' רשותו של המשלח, ונ"ל דעד כאן לא אמרינ' דבשוגג יש שליח לד"ע רק היכא שע"י השליחות נעשה איזה קניין להמשלח כמו בשליחות יד אפילו אי לא הו"א דישלד"ע מעל כל דבר פשע מ"מ בשוגג הוי שליח וקנה המשלח הפקדון להיות ברשותו לאונסים וכן בגניבה קנה הגנב הפקדון לאונסי' וכל שליח הכי הוי דע"י מעשי השליחות נעשה המשלח הבעל דבר ולכך אפילו בדבר עבירה דאין כאן שליחות מ"מ בשוגג מהני השליחות משא"כ בבור ברה"ר אפילו לאחר עשיית השליחות אין כאן שום קניין שהרי בור ברה"ר אינו ברשותו רק שהתורה חייבתו כדאית' בגמרא מס' פסחים ו' ע"ב ומס' ב"ק כ"ט ע"ב שני דברים אינן ברשותו ועשאן הכתוב כאילו היו ברשותו בור ברה"ר וא"כ אפילו לאחר שנעשה השליחות אין כאן שום קניין להמשלח רק שהתורה חייבתו והיינו דווקא בחופר הוא עצמו משא"כ ע"י שליח כיון שעכ"פ לא נעשה לו שום קניין אין כאן שום דבר שיהי' נקרא על שם המשלח וא"כ לא שייך כאן שום שליחות וזה שאמר בגמרא אין שליחות לדבר עבירה כלומר דלא חל כאן שם שליחות כלל כיון שגם אח"כ לא יהי' הוא הבעל דבר ולא דמי לשם מס' ב"ק ע"ט שנתחייב במשיכת השוטר או במשיכת הכהן דהתם נקנה החפץ הנגנב להמשלח ושפיר הוי שליח בשוגג משא"כ בבור שהמשלח לא יהי' לעולם הבעל דבר של אותו עניין דבור אינו ברשותו לא שייך כאן שום שליחות כלל ומתורץ קושי' הטורי אבן ודו"ק כי הי' סברא נכונה בס''ד:

ועיין חתס"ו סי' ר"א שכתב וז"ל לא שייך שליחו של אדם כמותו אלא בקיום מצוה וכו' או בקניין ומכירה שיהי' משיכה של שליח כאילו הוא משך או חזקתו בו קניין חליפיו וכו' עי"ש הרי דלא שייך שליחות רק שיהי' נמשך איזה עניין מהשליחות להמשלח ג"כ וא"כ א"ש סברתינו דגבי בור ברה"ר לא נמשך להמשלח שום עניין כיון שאינו ברשותו ודו"ק:

(טו) בגמרא מ''ט דשמאי הזקן וכו' הנה לכאורא לשמאי דס"ל ישלד"ע י"ל דס"ל דגוף השליח נחשב למשלח, דאל"כ איך נוכל לחייב המשלח ומה שהקשה בספר קצה"ח סי' קפ"ב על סברת התוס' רי"ד דגוף השליח לא הוי כגוף המשלח משמאי דס"ל ישלד"ע בצא והרוג את הנפש לא קשה דאה"נ דלשמאי הו"ל עשיית השליח כמו עשיית המשלח וכן נראה מרש"י בריש הסוגיא בד"ה נימא שכתב יתחייב שולחו ולא השליח, ולכאורא היאך ס"ד לפטור השליח כיון שהי' מ"מ עשה העבירה ולא ניחא לי' כפירוש התוס' רי"ד דקושיא הגמ' היה שיתחייב המשלח ג"כ, וע"כ דס"ל לרש"י דבס"ד דאכתי לא ידעינ' דאשלד"ע אמרינ' באמת דעשיית השליח נחשב לגמרי כעשיית המשלח (עי' מ"ש לעיל בריש הסוגי') וא"כ לשמאי דס"ל ישלד"ע ס"ל באמת דעשיית השליח נחשב לגמרי כאילו עשה המשלח, מ"מ לומר דגוף השליח נחשב ג"כ כגוף המשלח לגמרי אפילו אי אמרינן ישלד"ע זה לא אמרינן ועי' בפירוש הרא"ש מס' נדרים ע"ב דשמיעת האפיטרופוס הוי כשמיעת הבעל דבמידי דממילא לא מהני מנוי שלוחות עי"ש והיינו דעכ"פ גוף השליח לא חשיב כגוף המשלח:

(טז) והנה בסוגיא זו יל"ד כמה דקדוקים כמה שנבאר בס"ד, (א) בברייתא האומר צא הרוג את