תבואות השדה חלק ד מא

השליחות עי"ש. וא"כ אנן נמי הכי אמרינן דבכל שליח לד"ע אין רצונו שיהי' שליחו ואע"ג שעשאו שליח הוי רק מילי דשדי בעלמא ואע"ג דדברים שבלב אינן דברים מ"מ כה"ג היכא דאכא אומדנא שאינו מסכים בלב שלם הוי דברים ועי' תוס' מס' קידושין מ"ט ע"ב ד"ה דברים שבלב, ואע"ג דהכא אומדנא סותר דבריו לגמרי מ"מ י"ל כיון דעיקר עניין שליחות לולא דגלתה התורה לא היה מהני בשום מקום עי' שו"ת חתס"ו סי' ר"א לאו"ח וא"כ עכ"פ כל שיש מקום לומר שאין עושה השליח בלב שלם כמו בדבר עבירה דאנן סהדי שאינו מסכים בהסכמה גמורה לא מהני השליחות וא"כ להך טעמא הא דאינו שליח לד"ע הוא מצד המשלח דאמרינן דאינו רוצה שיהיה שליחו:

(ב) עוד י"ל דהא דא"ש לד"ע הוא משום שאין כח להעשות שליח בדבר שהוא לחובת חבירו וכמ"ש הרא"ש מס' ב"מ י' בתופס לבע"ח דלא מהני מה"ט משום דהוי לחובת חבירו ושוב ראיתי בספר מלא הרעים בעניין שליח לד"ע באות כ' שכתב ג"כ הך טעמא וא"כ יש לנו ב' טעמים בהא דא"ש לד"ע או מצד המשלח או מצד השליח ועיי' ברש"י ד"ה אין שליח שכתב וז"ל אין שליח חשיב שלד"ע שיתחייב שולחו אלא הרי היא כעושה מאליו עכ"ל משמע דס"ל דהא דא"ש לד"ע הי' שאין כח לשליח לעשות מעשי עבירה לדעת המשלח לחייבו והיינו דאין לו כח להיות שליחו של חבירו לחובתו, ולקמן באות ד' נבאר הנ"מ בין אי אשלד"ע היא מצד המשלח או מצד השליח שאין לו כח להיות שליח לחיבת חבירו:

(ג) עוד י"ל טעם אחד בהא דאשלד"ע כיון דלא מצינו שליחות להדיא בדבר עבירה, ועיקר שליחות בגירושין וקדשים ושם לא הוי דבר עבירה ולכך כל היכא דאכא צד עבירה תו לא דמי להתם והוי כמו פרכא דלא נוכל למילף מגירושין וקדשים דשאני התם דלא הוי דבר עבירה וכן כתב הפנ"י בסוגיא והיינו אי אמרינן דשליחות לא הוי מסברא, אמנם יש לעיין בזה, ומנ"ל דגבי גירושין לא מהני שליחות אפילו בדבר עבירה כגון אונס שגירש או נשבע שלא לגרש מנ"ל דלא מהני אפילו כה"ג וא"כ כי ילפינן מגירושין נמי יש להוכיח דאפילו בדבר עבירה מהני השליח, וראיתי בספר טורי אבן במס' חגיגה י' ע"ב ד"ה וכי זה חוטא דבתרומה היכא דהוי דבר עבירה כגון בעושה שליח להקדים תרומה לביכורים וכן בגירושין היכא דהוי דבר עבירה כגון אונס שגירש בכל הנהו לא מהני ע"י שליח, עיי"ש ובאמת יש לעיין מנ"ל דלמא כיון דגלתה התורה בתרומה וגירושין דיש שלית אמרינן אפילו בגוונא דאכא עבירה נמי יש שליח ועיי' בהגהת אמרי ברוך שם שכתב דכה"ג כגון אונס שגירש כיון שאין השליח עושה איסור דלא שייך חיוב לגבי שליח רק באניסת עצמו לא אמרינן אשלר"ע דלא דמי לכהן שאמר לכהן קדש לי גרושה דהתם הכהן מוזהר על הך גרושה נמי עי"ש, מ"מ אכתי יש לעיין דלמא כיון דגלתה התורה דבתרומה וגירושין מהני שליח א"כ בכל גוונא אמרינן יש שליח:

וצ"ל דהך דאשלד"ע הוא סברא אלימתא כל כך דמסברא ידעינן דבדבר עבירה וודאי לא גלתה התורה שיהנו שליחות, רק עדיין קשה בתרומה עכ"פ כיון דאיכא גז"ש דחטא חטא ממעילה א"כ קשה כמו דילפינן מעילה מתרומה בגז"ש לעניין שליחות ה"נ לילף תרומה ממעילה לעניין דיש שליח לד"ע נמי עי' בהגהת אמרי ברוך שם שהניח הך קושיא בצ"ע, ולע"ד נראה ליישב כיון דמסברא באמת אשלד"ע רק במעילה כיון דרק בשוגג מיירי ליכא סברא לומר דאשלד"ע דלא שייך דברי הרב וכו' כמ"ש התוס' ד"ה אמאי מעל, ובתרומה לא שייך כה"ג שליחות דבשוגג שלא ידע שהקדים תרומה לביכורים או שלא ידע שתורם מן הרעה על היפה א"כ הו"ל תרומה בטעות ולא מהני רק במעילה גלתה התורה להדיא שיתחייב קרבן מעילה בשוגג, וא"כ לא משכחת גבי תרומה דבר עבירה רק במזיד וא"כ לא מצינו למילף גבי תרומה דיהי' שלד"ע במזיד ממעילה דשליחות דבעבירה במזיד לא מצינן למילף משוגג דבמזיד מסברא נמי אין שלד"ע ובשוגג צריך ילפותא לומר אשלד"ע עי' בש"כ חו"מ סי' שמ"ח ס"ק ו' ודו"ק, עכ"פ כיון דבמזיד יש סברא לומר טפי אשלד"ע לא מצינן למילף תרומה ממעילה דלא הוי רק בשוגג ומתורץ קושי' ההגהות אמרי ברוך ודו"ק היטב:

(ד) והנה במ"ש בהגהות אמרי ברוך שם גבי מגרש אניסתו דכיון שאין השליח עושה איסור לא אמרינן אשלד"ע, י"ל דתליא במ"ש לעיל באות ב' דיש ב' טעמים בהא דאשלד"ע או מצד המשלח (והיינו אי אמרינן כסברת הסמ"ע סי' קפ"ב דהמשלח כסבור שלא ישמעו לו) או מצד שאין יכול להיות שליח לחובת חבירו, והנה אי אמרינן דהא דאשלד"ע היא משום שהמשלח סבר שלא ישמע לו א"כ ממילא כל שאין איסור לגבי שליח לא שייך כסבור שלא ישמע לו ושפיר אמרינן כה"ג ישלד"ע אמנם אי אמרינן דאין לשליח כח להיות שליח לחובתו של חבירו א"כ אפילו השליח אינו עושה איסור מ"מ כיון שע"י זה השליחות נמשך חובה להמשלח אמרינן דאשלד"ע, וא"ש טפי אי נימא דאם דע"י דאשלד"ע השליחות יהי' בטל א"כ ממילא לא יהי' שום איסור כלל, ועי' בנוב"י מהד"ק לאה"ע מסי' ע"ה ואילך שהאריך שם אי אמרינן השליחות בטל דלא מהני, וזה יבואר בס"ד בדברינו לקמן:

(ה) הדר למילתא קמייתא דבמזיד דאשלד"ע היא סברא טובא אמנם לומר בשוגג נמי אשלד"ע בזה צריך לימוד או משחוטי חוץ או משני כתובים כדאמרינן בגמרא ועי' בנוב"י שם סי' ע"ז והנה בסמ"ע סי' רצ"ב ס"ק י' כתב דהא דאמרינן בשליחות יש בפקדון ישלד"ע וחייב המשלח היינו כשאין השליח בר חיובא או שאין לו מה לשלם והקשו עליו הא בשליחות יד מרבינן מקרא דיש שלד"ע וא"כ אפילו כשהשליח בר חיובא נמי חייב המשלח ועי"ש בב"ח שכתב בזה על הסמ"ע דשארי לי' מארי דנעלם ממנו סוגי' דגמרא דגבי שליחות יד אמרינן יש שלד"ע, ועיין בש"כ ט"ק ד' שכתב דהא דגלתה התורה בשליחות יד ישלד"ע היינו רק לחייב המשלח ולא לפטור השליח ולכך כשהשליח בר חיובא דחייב השליח ממילא פטור המשלח ועי' בנתיבות שם שתמה כיון דשליחות יד צריך קניין בפקדון וכיון דע"י שליחות יד השליח נקנה הפקדון להמשלח א"כ איך יתחייב השליח דכיון דהמשלח קנה ליכא קניין לשליח אמנם לסברתינו הנ"ל יש ליישב דברי הסמ"ע בפשיטות דהנה בהך דאשלד"ע יש ב' אופנים א' במזיד היכא דהשליח הוי בר חיובא ויודע שיש איסור בדבר אז מסברא אשלד"ע ב' היכא שאין השליח בר חיובא או שאינו יודע שיש כאן איסור דאז ליכא סברא לומר שאשלד"ע דהמשלח לא מצי אומר סבור הייתי שלא ישמע לי ובכה"ג הא דאשלד"ע היא רק או דילפינן משחוטי חוץ או משני כתובים והיינו ממעילה וטביחה וא"כ י"ל דהא דמרבינן גבי שליחות יד יש שלד"ע היא רק בגוונא דליכא סברא לומר אשלד"ע רק מקרא הוי ילפינן דאשלד"ע אמרינן דבשליחות יד גלתה התורה דישלד"ע כיון דעכ"פ לא מפקינן מסברא חיצונה משא"כ היכא דהשליח הוי בר חיובא ויודע שיש איסור בדבר דאז אפילו בלא שום קרא נמי ידעינן מסברא דאשלד"ע בכה"ג לא אמרינן דגלתה התורה דגבי שליחות יד ישלד"ע לאפוקי מסברא לגמרי ולכך כתב הסמ"ע דהא דגבי שליחות יד ישלד"ע היא רק כשאין השליח יודע שיש איסור בדבר שהיה גנוב או שאינו בר חיובא או כשאין לו לשלם דאז נמי אין יכול לומר סבור הייתי שלא ישמע לי דכיון דאין לו לשלם מסתמא ישמע לו שהרי לא יפסיד כלום