תבואות השדה חלק ד לח

עדות אחר ואחד מהם נפסל א"כ האיך יוכל ל הצטרף עם האחר כיון דגם עדותו פסול ע"י צירוף עם הפסול שכבר העידו על עניין אחד לגמרי ולכך הוצרך הגאון הנ"ל לתרץ באופן אחר כמ"ש שם ודו"ק:

(כז) ודע שאע"ג שכתבתי לעיל באות כ"ב דבעדות קידוש החודש ליכא שום צד נגיעה ולכך הוי נאמנות העדות דבר ברור ומשו"ה לא פסלה התורה עדות הכשרים אע"ג שנמצא בהם קא"פ והנה ראיתי בספר מנחת חינוך מצוה ד' דמצות קה"ח שכתב דבעדות החודש נמי משכחת לה צד נגיעה כגון בעבד עברי שנמכר לשש ואם קדשו החודש כבר יצא לחירות מ"מ יש לקיים דברינו מ"ש לעיל דכיון דלא משכחת לה צד נגיעה כמו בכל עדיות שבתורה דכאן הוא דבר רחוק מאוד שבשביל אולי יזדמן אחד שצריך לצאת לחירות ורוצה יום אחד מקודם לצאת לחירות שיזדמנו שני עדים לשקר בדבר שכל ישראל יכולים ליכשל באכילת חמץ בפסח או באכילת יוה"כ כולא האי וודאי ליכא חששא שישקרו והוי נאמנותם דבר ברור בלי שום פיקפוק ועי' שם במנחת חינוך שהקשה ג"כ קושי' זאת מקא"פ על מתני' דמס' ר"ה דאב ובנו שראו את החודש והאריך הרחיב קצת בקושיא הזאת דמ"מ אם רק למחזי אתי איך קבלו הכהנים אח"כ אותו ואת בנו ופסלו עבדו כיון שמעיקרא למחזי אתי וע"כ דלאסהודי אתי וא"כ האיך קבלו הב"ד אח"כ אותו ואת עבדו כיון דלאסהודי אתי כבר נצטרפו הכשר עם הפסול ולפימ"ש לעיל באות כ"ג א"ש הכל דמעיקרא לא נצטרפו מעולם רק שיעיד מי שיהי' תועלת בעדותו כמ"ש לעיל ודו"ק:

(נח) בתוס' ד"ה אמר רבא הקשה על רש"י דס"ל דלאחר כד"ד הוי כשתי עדות אפילו לעניין קא"פ מהא דאמרינן בסמוך הרוג יציל ושם לא הוי תוך כד"ד ולכאורא י"ל דלא קשה על רש"י דהא רק לס"ד פרכינן הרוג יציל אבל לרבא באמת משני יקום דבר במקומו דבר וא"כ שפיר י"ל דרבא ס"ל דכל שהעידו לאחר כד"ד לא נתבטל עדות הכשרים ועי' בתומים סי' ל"ח שכתב ג"כ דלאחר שמשני יקום דבר א"צ לאקומתא דהרגו מאחוריו:

אמנם בשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סימן י"ח כתב דגם רש"י מודה דלעניין קא"פ אפילו לאחר כד"ד הו"ל עדות אחת והא דכתב רש"י כשתי עדות לכל דבר היינו בין לעניין שאם לא הזומי הכת השנייה נהרג הנדון על פיהם ולא נתבטל כל העדות כשיטת הראב"ד פ"כ מהלכ' עדות דעדות של הכת השנייה שלא הוזמו קיים ובאמת מסתבר טפי לדעת רש"י דנימא דגם רש"י ס"ל דלעניין קא"פ הוי עדות אחת אפילו לאחר כד"ד דהרי רש"י ס"ל דבראיה בעלמא חשיב צירוף וא"כ מה בכך שהעידו לאחר כד"ד כיון דכבר נצטרפו משעת ראיה וע"כ דרש"י לא קאמר דהוי כשתי עדות רק לעניין שלא נתבטל עדות של הכת שלא הוזמו ונהרג על פיהם כשיטת הראב"ד שם, ודע דיש לעיין דבמסכ' סנהדרין ל"א ע"א ד"ה שב"ש כתבו התוס' להדיא בחד תירוצא שם דלעניין קא"פ לא נתבטל העדות רק תוך כד"ד וא"כ סתרו התוס' דברי עצמן דהכא ס"ל דלעניין קרוב או פסול אין חילוק בין תוך סד"ד וצ"ל דהתוס' כתבו שם רק אליבא דב"ש דאיהו ע"כ ס"ל הכי לחלק בין תוך כד"ד לאחר כד"ד לעניין קא"פ נמי ובאמת תירצו שם עוד תירוצים אחרים עי"ש:

(כט) בתוס' ד"ה היכא אמרינן להו קאי אדיני ממונות דאי אדיני נפשות לא קשה היכי אמרינן להו דנחזי אנן אם התרו בו הקרוב או הפסול אלא פריך בד"מ דליכא התראה וכתב המהרש"א יש לגמגם דהא לא בעי התראה לכל עד כלומר וא"כ הוי הפסולים עדים אפילו לא התרו בו, ונראה דהנה יש עוד לדקדק דתוס' עצמן סותרים דבריהם דבסמיך בד"ה לאסהודי הקשו התוס' דא"כ לא יהרג אדם לעולם דהקרובים יבאו ויאמרו לאסהודי אתינן וקשה לפי מה דפירשו התוס' מעיקרא דהך היכא אמרינן להו קאי רק אד"מ א"כ מאי הקשו דלא יהרג אדם לעולם הא בד"נ תלוי הכל בהתראה ואי נימא דקושית התוס' הי' דיאמרו שהתרו בו זה אינו דהא הכשרים ידעו אם הפסולי' התרו ואם באמת התרו בו הרי בטל העדות מדינא, ועוד יל"ד בלשונם במ"ש דהקרובים "יבאו'' תיבת יבאו הוא מיותר וכך הו"ל למנקט בלשונם דהקרובים יאמרו לאסהודי אתינן לפיכך נ"ל דאין כוונת התוס' דבד"כ אפילו אמרי לאסהודי לא נתבטל העדות כיון שלא הותרו בו דאי אפשר לומר כן מכח קושית מהרש"א דהא לא בעי התראה לכל עד רק דהתוס' הקשו להם דהגמ' קאמר היכא אמרינן להו דמשמע דע"כ צריכים הב"ד לשאול אותם ואם לא יאמרו להדיא שלא כוונו להעיד נתבטל העדות ולא קיים העדות רק אם יאמרו בפירוש למחזי הא מסתמא נתבטל העדות דהכי משמע מלישנא דגמרא היכא אמרינן להו דהב"ד צריכים לשאול אותם בע"כ ועל זה כתבו התוס' דהיינו דווקא בד"מ אמרינן דכל שלא אמרו בפירוש שלא כוונו להעיד נתבטל העדות משא"כ בדיני נפשות אמרינן סתמא דמילתא מכיון שלא אמרו הכשרים שגם הפסולים התרו בו ממילא לא כוונו להעיד ולא הוי קאמר הגמרא היכי אמרינן להו דמשמע דבעינן שיאמרו בפירוש שלא כוונו להעיד דזהו אינו בד"נ דכל שלא התרו בו הוי ממילא כאילו לא כיונו להעיד, אבל באמת גם התוס' מודי דגם בד"נ אם יאמרו בפירוש שכוונו להעיד נתבטל כל העדות וא"כ הקשו תוס' שפיר דמ"מ לא יהרג אדם מעולם שהקרובים ירצו להציל הנדון ''יבאו'' ויאמרו לאסהודי אתינן כלומר שיאמרו מעצמם אף בלא שאלת ב"ד שבאו להעיד וא"כ כה"ג נתבטל העדות גם בד"נ דהא לא בעי התראה מפי כל עד כקושית המהרש"א באמת ולכך תירץ הר"ח דביטול העדות תלוי בכשרים ולא בפסולים ואם הכשרים יאמרו למחזי אתי לא חשיב צירופם צירוף כיון שלא נתכוונו לצרף עם הפסולים וא"כ אין ביד הפסולים להציל הנדון משא"כ לפי מאי דס"ד מעיקרא דשואלים לפסולים א"כ בכל פעם יכולים להציל קרובם הנדון דאע"ג שלא יהיו יכולים לומר שהתרו בו דעל זה יכולים הכשרים להכחיש אותם מ"מ ע"ז שכוונו להעיד אין ביד הכשרים להכחיש אותם ומה שתירץ הש"כ בס"ק ה' על קושי' התוס' דבעינן שידעו בבירור שהיו שם הפסולים כבר כתבתי לעיל באות כ' בכוונת התוס' בקושייתם ודו"ק היטב כי מתורץ קושי' המהרש"א ושאר דקדוקים בס"ד:

(ל) בתוס' בד"ה שמואל אמר כתבו דבנמצא קא"פ ואפילו אירע לאחר כד"ד מ"מ עדותן בטלה משום דמקשינן שלשה לשנים ולכאורא יל"ד למ"ל להתוס' הך טעמא דמשו"ה בקא"פ עדותן בטלה אפילו לאחר כד"ד משום דמקשינן שלשה לשנים הלא בד"ה אמר רבא כבר כתבו משום דבקא"פ התחיל עדותן מראיה שלהם וא"כ למה כתבו כאן טעם אחר, ועי' בתוס' סנהדרין ט' ע"א ד"ה בזמן שהתרו, ונראה דעד דהיה ס"ל בס"ד דראיה לחודא ג"כ משוי ליה צירוף שפיר כתבו התוס' דמשו"ה אין נ"מ לעניין קא"פ אפילו אם העירו לאחר כד"ד דהא תיכף משעת ראיה הפסולים עם הכשרים נפסלה גם עדות הכשרים, אמנם הכא לאחר שהעלו התוס' דאינו פוסל בצירוף דקא"פ רק אם העידו בפני ב"ד וא"כ שפיר י"ל דאם לא העידו תוך כד"ד ובפרט אם הכשרים העידו קודם הפסולים אין יכולים הפסולים שמעידים לאחר הכשרים לבטל עדות הכשרים כיון דמ"מ בעדות בב"ד תליא מילתא ואם העידו לאחר כד"ד תו לא חשיב צירוף לכך הוצרכו התוס' להטעם דמשו"ה פסול אפילו לאחר כד"ד משום דמקשינן שלשה