תבואות השדה חלק ד לז

דשעת ראיה חשיב צירוף לפסול עדות הכשר ) ומתוך כך הוכרח להך סברא דבעדות החודש לא אמרינן הך דינא דנמצא אחד קא"פ עיי"ש אמנם לענ"ד נראה לתרץ באופן אחר דהנה יל"ד במשנה מאי קאמר לא שמצטרפים זה עם זה אלא שאם יפסל אחד וכו' והו"ל לומר לא שמקבלים עדות שניהם אלא וודאי דמתני' אתי לאשמעינן דעד כאן לא אמרינן דעדות הכשר נתבטל ע"י הצירוף דקא"פ רק אם היה כוונתם בשעת ראיה להעיד יחדיו או שהעידו יחדיו לשיטות דס"ל דתרתי בעינן צירוף בשעת ראיה ובשעת עדות משא"כ אם מתחילה בשעת ראיה כיונו להדיא שלא יעידו שניהם רק איזה מהן שיועיל עדותו הוא יהי' העד ומעולם לא כיונו שיעידו שניהם אין צירופם חשוב כלל ומקבלין העד אותו שיש לנו תועלת בעדותו וזה כוונת המשנה אב ובנו שראו את החודש ילכו "לא שמצטרפים זה עם זה כלומר אם מיד בשעת ראיה לכך היה כוונתם שלא יצטרפו זה עם זה רק אותו שיהי' תועלת בעדותו הוא יעיד א"כ לא נצטרפו מעולם שיהיו שניהם עדים בכה"ג לא חשיב צירוף כלל ומקבלים העדות של מי שיש לנו תועלת בעדותו וזה ברור בפירוש המשנה בס"ד וא"כ אפילו לשיטת הפוסקים דצירוף דשעת ראיה נמי חשיב צירוף מ"מ בכה"ג שתיכף בשעת ראיה לא כוונו שיהי' שניהם עדים רק אותו מי שיהיה תועלת בעדותו א"כ לא נצטרפו מעולם ושפיר לא מפסל אותו מי שצריכים לעדותו ע"י צירוף השני:

(כד) ויש לתרץ עוד באופן אחר עפ"י פרש"י שם שאם יפסל יכשל בפיו כשיבדקהו והיינו שישאלו אותו כמה מרדעת היה גבוה ולא ידע (כן י"ל בכוונת רש"י) והכה הפנ"י בסוגי' כתב דמשו"ה ס"ל להרמב"ם בפ"ב מהלכות עדות דאחד אומר איני יודע נתקיים העדות בשאר דהך שאומר א"י לא חשיב עד כלל לפסול הכשר בצירופו עיי"ש וא"כ ממילא לא קשה דכאן לא שייך לפסול הכשר אם הוא יכשל ולא ידע להשיב על מה שהב"ד ישאלו אותו כמה היה גבוה ולאן היה נוטה כדאיתא פ"ב מס' ר"ה משנה ו' דעל כל אלו הדברים שואלים אותם ואם יכשל ולא ידע לא חשיב עד כלל ולא נפסל הכשר ע"י אמנם לדעת הרמב"ם אי אפשר לתרץ הכי דאיהו ס"ל בפירוש אם יפסל היינו שיפסל בגזלנותא וצריך לתרץ אליבא כמו שכתבנו באות כ"ג דמתחילה לא כוונו שיהיה שניהם עדים רק אותו מי שיהי' לנו תועלת בעדותו ודו"ק:

(כה) וראיתי בספר טורי אבן במס' ר"ה כ"ד ע"א במה דאמרינן שם אחד אומר גבוה ג' ואחד אומר ה' עדותן בטלה ומצטרפין לעדות אחרת כלומר אם יהי' עוד אחד שיאמר כדברי האחד מקבלין עדותן דאותו האחד שמכחיש הו"ל אחד במקום שנים והקשה הגאון הנ"ל איך מצטרפין עם אחר שמעיד כדבריו כיון דאותו הראשון שהעיד עמו נפסל א"כ גם עדותן בטלה מכח דנמצא אחד קרוב או פסול עי"ש בד"ה אבל מצטרפין שמתרץ בכמה אופנים ואופן האחד שהשלישי שמצטרף עמהן אומר ד' וא"כ נוכל לצרפו בין עם האומר ג' ובין עם האומר ה' אלא דהאומר ג' והאומר ה' אחד מהן נפסל ממנ"פ דכל כך לא טעו הג"ה מחתן המחבר נ"י *) וכן הקשה בתוס' רי"ד ב"ב דף קי"ג ע"ב ועיי' בשו"ת הרי בשמים ח"א סימן ק"ט באריכות ולענ"ד נראה עפימ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות קידוש החודש הלכה ב' דאף שנמצאו דעונין הרי זה מקודש (וכן מבואר בירושלמי ר"ה פ"ג ה"א) וא"כ מכש"כ בנמצא אחד מהן קרוב והבן ועתה ראיתי כן בהג"ה הגאון מו"ה יוסף שאול ז"ל לס' אומר לציון עיי"ש:

אינשי ואכתי לא נודע מי הוא הפסול וכיון דלא נודע מי הוא הפסול שפיר חשוב עדותו משום דבשעת הגדת העדות לא נודע מי הי' הפסול עי"ש ויש להסביר הדבר כיון דכל עיקר שפסול עדות הכשר ע"י צירופו עם הפסול הי' חידוש ומגזה"כ וא"כ י"ל דהיינו דווקא כשנודע הפסול עי"ש והנה שם הביא ג"כ כל התירוצים שתירצו בתוס' ב"ב מ"א ע"ב ד"ה נחלקו ובמס' סנהדרין ל"א ע"א ד"ה שבית שמאי ועי' במס' סנהדרין שתירצו בחד תירוצא דהיינו דווקא כשהפסול ידוע ולכך בכת אחת אומרת מנה ואחת מאתים יש בכלל מאתים מנה ולא נתבטל כל העדות אע"ג שכת אחד מוכחשת כיון שאין ידוע איזה כת פסול ועוד תירצו שם דמיירו שלא ראו בבת אחת וכל אלו התירוצים הביא ג"כ בספר טורי האבן אמנם התוס' מס' סנהדרין שם כתבו עוד וז"ל עוד י"ל דכי אמרינן נמצא אחד קרוב או פסול ה"מ כי מסייעי אהדדי אבל היכא דמכחשי אהדדי לא והך תירוץ לא הביא כלל שם בספר טורי אבן:

(כו) וראיתי בהגהת אמרי ברוך שם שכתב לדחות הך קושי' טורי אבן וז"ל שם צ"ע דבוודאי אין להעלות בדעת דאם אחד או שנים מעידים ובאו אחד או שנים לסתור עדות הראשונה שיהי' להם שם צירוף לדון דין נמצא אחד קא"פ דהא הם מתנגדים זל"ז וקושי' התוס' בסנהדרין היינו דאע"ג דאחת אומרת מנה ואחת מאתים מ"מ בעניין המנה הם שוים ולכך הקשו דנימא נמצא אחד קא"פ ובטל כל העדות ומ"מ כתבו לתרץ דכיון דמכחשו אהדדי עכ"פ בעניין המנה השנייה לא חשוב צירוף אבל בגוונא דידן דאחד אומר ג' מרדעת ואחד חמש דאכא הכחשה בכל עצם העדות בוודאי אין לשניהם צירוף לעניין נמצא אחד קא"פ עכ"ל עי"ש:

והנה נוראות נפלאתי על הגאון בעל טורי אבן כיון דלמראה עיניו היו דברי התוס' מס' ב"ב ובמס' סנהדרין דהיכא דמכחשי אהדדי לא שייך דין דמוצא קא"פ א"כ אמאי לא העלה כלל על דל שפתיו לתרץ גם באופן הזה כמ"ש באמרי ברוך דכאן שמכחשי הני עדים זה את זה לא חשיב צירוף ואיך נוכל לתלות טעות גדול כזה בגאון ישראל כמהו שלא ידע בדבר אשר היה למראה עיניו דברי התוס' אלו וכאן עדיף שמכחישים זה את זה לגמרי אמנם אחרי העיון קצת נראה לי להצדיק את הצדיק דמעיקרא דכאן גבי אחד אומר ג' ואחד אומר חמש לא שייך כלל סברת התוס' לומר כיון דמכחשי אהדדי לא שייך דין דקא"פ דסברת התוס' היא כך דדווקא כששני עדים באים להעיד על דבר אחד והב"ד יכולים לדון על פיהם בשוה דליכא שום חילוק בין הגדת אותו העד להגדת העד האחר חשיב כחד עדות ואם אחד קא"פ נתבטל כל העדות משא"כ באחד אומר מנה ואחד מאתים אין הב"ד יכולים להעיד עפ"י עדותן בשוה דאע"ג דבכלל מאתים מנה מ"מ יש חילוק דעפ"י זה הכת היו מחייבים אותו מנה ועפ"י הכת האחרת מאתים א"כ לא חשיב עדותם צירוף כיון דמ"מ נחלקים הם בעניין עיקר העדות מה שהב"ד צריכים לדון על פיהם ושפיר לא חשיב עדות אחד שיפסלו בצירוף דקא"פ משא"כ בעדות החודש דאין שום נ"מ בעניין עיקר העדות אם היה גבוה למראית עניו ג' מרדעת או חמש דעפ"י כל השנים אם היו שנים מעידים בשוה שלש או חמש היו הב"ד דנים עניין אחד שקדש החודש רק עכשיו כיון שזה אומר שלש ואחד חמש א"כ כיון דאחד מוכחש עכ"פ ליכא שני עדים שפיר הקשה הגאון הנ"ל דתו לא יוכל להצטרף גם עם אחר כיון שכבר נצטרף עם הפסול בראשונה ואין לומר כיון שהוכחשו זה את זה לא חשוב צירופם דזה אינו כיון דעיקר עניין העדות דהיינו לקדש החודש העידו שניהם בשוה ואין שום חילוק בעניין העדות אם כדברי זה או כדברי זה הרי הם