תבואות השדה חלק ד לו

מה שפירשו התוס' בכוונת רש"י דפוסלים עדות הכשרים משום שנצטרפו עם הפסולים וע"י כך איתרע נאמנות הכשרים ג"כ הקשו שפיר דמה"ט נימא בד"מ ג"כ הכי ומנ"ל לחלק בין ד"מ לד"נ ומתורץ קושי' מהרש"א ודו"ק:

(כ) ובעניין מה דשואלים אי למחזי אתי או לאסהודי אתי והקשו התוס' בד"ה לאסהודי דא"כ לא יהרג אדם לעולם שיבאו הקרובים ויאמרו לאסהודי קאתינן וע"י בש"כ סימן ל"ו ס"ק ה' שתירץ כיון דעכ"פ בעינן שיודעים בבירור שהיו שם הקרובים או הפסולים וא"כ כשלא נודע שהיו שם ממילא לא יוכלו הקרובים להצילו עי"ש ונ"ל דקושית התוס' הוא כך דנותנים יד לעוברי עבירה שמי שירצה לעבור עבירה שיש בה מיתה יקח עמו אחד מן הקרובים להצילו כנ"ל ברור בכוונת קושית התוס' ותירץ הר"ח כהן דשואלים לכשרים ואם אמרו שלא באו להעיד עם הפסולים ממילא לא הוי צירוף ונתקיים עדות הכשרים ומשמע מדברי התוס' דלאחר שכבר העידו שואלים אותם דמשו"ה הקשו בתר הכי איך מאמינים לכשרים שנתכוונו להעיד עם הפסולים ולבטל עדותם ואמאי לא אמרינן מכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד משמע ע"כ דס"ל דשואלים לאחר שכבר העידו אמנם כן קשה לשיטת התוס' דבעינן תרתי ואינם נפסלים אלא א"כ העידו יחדיו בב"ד א"כ יתקנו שהב"ד ישאלו תמיד לעדים קודם העדות והפסולים לא יקבלו הב"ד עדותן וא"כ ממילא לעולם לא יתבטל עדות הכשרים דבשלמא לשיטת רש"י דמיד שכוונו הפסולים להעיד בשעת ראיה נתבטל עדות הכשרים א"כ לא יועילו כלום במה שישאלו קודם עדותן דמיד שנצטרפו בשעת ראיה נתבטל עדות הכשרים:

אמנם לשיטת הפוסקים דבעינן תרתי א"כ יוכלו לתקן שישאלו קידם הגדת עדותן בב"ד שוב ראיתי בשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סי' י"ח שהעיר בזה, וי"ל דבאמת מדינא צריכים הב"ד לחקור קודם שישמעו עדותם אם אין שם קרוב או פסול רק אם לא חקרו ע"ז ולאחר הגדת העדות נמצא אחד קא"פ נתבטל כל העדות דזהו שאמרה עפ"י שנים או שלשה עדים להקיש שלשה לשנים ועדים מקרי לאחר הגדה ועי' בריטב"א שכתב וז"ל וכן נראין הדברים שאפילו לאחר שהעידו אנו שואלין דכולה בריתא דנמצא אחד קרוב וכו' על עדים דקרא קאי ולא מקרי עדים אלא לאחר שהעידו ואפילו לאח"כ אם אמרו הכשרים שלא ידעו בפסולים ושלא נתכוונו להצטרף עמהם כלל כשרים עכ"ל והיינו לדעת הרי"ף דלא נתבטל העדות רק אם כוונו להעיד עם הפסולין והרווחנו בזה לתרץ קושי' הרא"ש לשיטת הרי"ף דבעינן שידעו הכשרים מפסלותם אמאי לא קאמר הגמרא דשואלים אותם אם ידעו בפסולתן של אלו ולדעת הריטב"א י"ל דגם הרי"ף ס"ל כפירוש הר"ח כהן דלכשרים שואלים וא"כ זהו ג"כ בכלל אם אתי לאסהודי עם הפסולים דהיינו שידעו מהפסולים או שלא ידעו, ותימא לו על הסמ"ע סימן ל"ו ס"ק י' שכתב ודווקא כשאומר מעצמו אבל אין הב"ד שואלין אותו ע"ז דמסתמא אמרינן שהכירו ועי"ש בש"כ ס"ק י"ט ומדברי הריטב"א שהבאתי נראה להדיא דזהו ג"כ בכלל השאלה או למחזי אתי או לאסהודי עי' היטב בריטב"א ודו"ק:

העולה מכל מ''ש דלשיטת התוס' דבעינן תרתי שיתכוונו להעיד ג"כ ושיעידו בב"ד עמהם בוודאי כל שהב"ד חקרו קודם קבלת העדות אם יש שם קא"פ לא משכחת לה להך דינא דנמצא קא"פ דהא הב"ד לא ישמעו כלל עדות הפסולים רק אם כבר שמעו כל העדות ולא חקרו על זה אם יש שם קא"פ ואח"כ נמצא קא"פ אזי דווקא צריך לשאול או לפסולים או לכשרים כפירוש הר"ח כהן או גם לשיטת הרי"ף כפי מ"ש הריטב"א רק לשיטת הפוסקים דחשיב צירוף תיכף משעת ראיה אם גם הפסולים נווט להעיד אזי משכחת דינא דנמצא קא"פ אפילו אם הב''ד חוקרים קודם הגדת העדות:

(כא) ובעניין אם הכשרים שנפסלו בצירוף הפסולים יכולים להעיד אח"כ בפני עצמן בלא הפסולים הנה הסמ"ע בסימן ל"ו ס"ק א' מחלק בזה בין עדות בע"פ לעדות בשטר דבע"פ כיון שכבר העידו עם הפסולים לא מהני מה שמעידים אח"כ בפ"ע בלא הפסולי' משא"כ בשטר אע"ג שחתומים יחדיו עם הפסולים יכולים הכשרים אח"כ להעיר בע"פ ועי' בט"ז שם אמנם הש"כ שם ס"ק י"ב דגם בשטר אינם יכולים להעיד אח"כ בע"פ ולא מהני עדותם בע"פ רק כשלא נצטרפו יחד בשעת ראיה להעיד ואין חילוק בזה כלל בין בע"פ לעדות בשטר דהכל תלוי בכוונת הראיה אם אז נצטרפו וכוונו להעיד עם הפסולי ועי' עוד בש"כ חו"מ סימן מ"ה ס"ק כ"ד ובסמ"ע שם ס"ק ל"ד, והנה וודאי לשיטות הפוסקים דתיכף כשנצטרפו בשעת ראיה להעיד יחדיו נתבטל כל העדות א"כ פשיטא דגם בשטר לא מהני מה שמעידין אח"כ בע"פ כיון שנפסלו תיכף בשעת ראית העדות רק אי אמרינן דאינן נפסלים רק אם העידו יחדיו בב"ד שפיר י"ל דמה שחתומים על שטר אחד לא חשוב כאילו העידו יחד כך נראה מדברי הסמ"ע שם ועי' היטב בשו"ת הרא"ש כלל ס' ונבאר עוד בס"ד, אמנם הא וודאי כ"ע מודי דכל שנתבטל עדות הכשרים פ"א בב"ד ע"י צירוף הפסולים לא מהני מה שהכשרים יעידו אח"כ בפ"ע דאל"כ מה קאמר מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש הא אפשר להעיד אח"כ בפ"ע כמה שהקשה הט"ז בסימן ל"ו וע"כ דכל שנתבטל עדותם פ"א ע"י צירוף הפסולים לא מהני תו עדותן אפילו בפ"ע (כב) ועפ"י מ"ש לעיל באות י"ח דמשו"ה פסלה התורה כל העדות כשנמצא אחד קא"פ דכיון דכל עיקר נאמנות העדות אינו דבר ברור אמרינן דרק בכה"ג הימנינהו רחמנא היכא שאין ביניהם קא"פ כלל יש להסביר מה שראיתי בספר אומר לציון באות רנ"ז שהביא בשם השערי תורה לחדש דבר חדש דבעדות החודש לא אמרינן הך דינא דנמצא אחד קא"פ והיינו דדווקא בדבר שיש עכ"פ איזה נגיעה לשום אדם כמו בד"מ או בדיני נפשות או גיטין וקידושין אז יש לומר דאע"ג דהימנא רחמנא לשני עדים. מ"מ היכא דיש ביניהם קא"פ נתבטל כל העדות משא"כ לעניין עדות החודש דאין שום צד נגיעה לשום אדם וא"כ נאמנית העדות הוי דבר ברור בלי שום פקפוק וחשש שפיר אמרינן דאע"ג דפסולי עדות לגמרי אינם כשרים גם לעדות החודש היינו משום דפסולי עדות לא הוי בגדר עדות כלל משא"כ כשיש שני כשרים שיתבטלו ע"י הצירוף דקא"פ זה לא אמרינן כיון דבעיקר העדות ליכא שום צד נגיעה ואין כאן שום ספק בנאמנותם לא נתבטלו ע"י הצירוף דקרוב או פסול (ועיי' לעיל באות ח"י). (כג) והנה העיקר מה שהביא לשערי תורה להך סברא דבעדות החודש לא אמרינן הך דינא דנמצא אחד קא"פ (וספר שערי תורה ח''ב אין בידי) הוא מכח קושיא שהקשה במתני' [מס' ר"ה כ"ב ע"א] אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפים זע"ז אלא שאם יפסול אחד מהם יצטרף השני עם אחר וקשה כיון שאחד כבר נפסל א"כ האיך יוכל לצרף השני עם אחר הרי כבר נפסל העדות הכשר ע"י מה שמצטרף מעיקרא בשעת ראיה עם הקרוב (ובפרט לשיטת הרמב"ם פ"ב מהלכ' קידוש החודש דויירי אם אחד פסול בגזלנותא) והיינו לשיטת הפוסקים דצירוף