תבואות השדה חלק ד לד

הזה דגבי ממון אין אנו צריכים לעדות רק לדעת האמת וכו' והיכא דשניהם מודים אין צריכים לעדות משו"ה אפש"ל היכא דאיכא חד סהדי דלא ידע בפסלות חבירו אף כי מן הראוי לא יחשב עד מ"מ גלוי מילתא מספיק להודיע האמת אבל גבי קידושין לא יספיק לנו האמת דאפילו שניהם מודים אינה מקודשת בלא עדות ולזה היכא דיש עד פסול עם הכשר העדות הוא כמאן דליתא דערות שבטלה מקצתה בטלה כולה מגזה"כ עכ"ל הרי להדיא דס"ל למהר"פ דלעניין קידושין לא מהני אפילו להרי"ף במה שכשר לא ידע מן הפסול ועי' שם בספר בית הלל שרוצה לחלק בין אם העד היה קרוב ולא פסול אז חשוב דווקא עדות הכשר כעד אחד ואם היה פסול אז נתבטל גם עדות הכשר ולא יחשב אפילו כעד אחד, ובב"ש שם ס"ק ח' יצא לדון בדבר חדש דגבי קידושין כיון דלא בעינן הגדה בב"ד ותיכף בשעת מעשה נגמר הדבר ולא דמי לדיני נפשות דשם עיקר הגמר בב"ד דכל שלא גמרו ב"ד דינו ליכא אכתי חיוב מיתה על הנדון לכך אמרינן דכל שיש עד פסיל אין להב"ד לקבל עדות הכשרים ג"כ משא"כ בקידושין דהגמר הדבר היה בפני עדים דתיכף שנתקדשה לפני עדים כשרים הו"ל אשת איש לא נתבטל עדות הכשר מחמת הפסול וא"כ הה"ד בשלשה עדים ואחד מהם קרוב או פסול מהני עדות שנים הכשרים לחשבה כאשת איש כך נראה מדברי הב"ש עי"ש אמנם מדברי התוס' בסוגיא שהקשו לר"י איך מצאנו ידינו ורגלינו בגיטין וקידושין שנותנין במעמד הרבה אנשים ויש שם קרובין ופסולים משמע דלא ס"ל לחלק בין קידושין לשאר דברים:

(יד) ועיין בריטב"א מס' קידושין מ"ג שכתב אפכא מדברי הב"ש שכתב שם דבקידושין כיון שנגמר בשעת ראית הדבר הוי שעת ראית העדות כמו שאר עדותן כלומר כשמעידים בב"ד, (והיינו אפילו לשיטת הר"י דלא נפסלו רק באיכא תרתי צירוף דשעת ראיה ושעת הגדה מ"מ בקידושין הו"ל בשעת ראיה כמו בשעת הגדה כיון שהעניין נגמר משעת ראיה ועדות כולן בטלה) וא"כ סברת הב"ש הפוכה לגמרי מסברת הריטב"א דלהב"ש אדרבא בקידושין לא נתבטל העדות משום דהענין נגמר מיד בשעת ראית המעשה וכבר הרגיש בזה הגאון בספר בית מאיר לאה"ע שם דסברת הריטב"א הפוכה מסברת הב"ש ועי' עוד שם שחולק ג"כ על הש"ך בחו"מ סימן ל"ו ס"ק ג' שכתב בדעת הר"מ דהיכא דהפסולים כוונו להעיד אז לא מהני עדות הכשרים אפילו לא כיונו להצטרף עם הפסולים להעיד רק לראות והוא כתב דמהר"מ בפירוש המשנה במס' מכות מוכח אפכא דכל שלא כוונו הכשרים להעיד עם הפסולים ממילא לא חשוב צירוף ונתקיים העדות ע"י המשנה תתקיים העדות בשנים הכשרים מכלל הרואים אלמא דלא חשיב צירוף רק אם כיונו להעיד עם הפסולים וכבר כתבנו מזה לעיל באות ט' עי"ש ועי' עוד שם שהביא קושי' ממס' כריתות י"ב ע"ב דאמרינן שם דמצי לומר לא נתכוונתי לעדות דמשמע דלא מהני עדות כלל רק כשכוונו להעיד ויבואר בסוגיא בס"ד ונבאר עוד ג"כ סברת הריטב"א והב"ש מה שנחלקו אם גם בקידושין נתבטל העדות ע"י הפסולין:

(טו) ונ"ל דתליא בהא דוודאי אי אמרינן כשיטת התוס' והרא"ש דלא חשוב צירוף לפסול גם עדות הכשרים רק אם נצטרפו בשעת ראיה ובשעת הגדה שהעידו יחדיו וא"כ בקידושין דלא שייך כלל צירוף דהגדה בב"ד דהעדאת עדותם בב"ד אין לו עניין כלל לגמר העניין ולכך שפיר קאמר הב"ש (לשיטת הרא"ש) דגבי קידושין לא נתבטל עדות הכשר כיון דגבי קידושין לא משכחת צירוף גמור, אמנם אי ס"ל דבראיה לחודא נמי חשוב צירוף לבטל העדות כשרים הרואים עי"ש שהוכיח כך ממ"ש הר"מ בפירוש וא''כ מכ"ש בקידושין דכל העניין נגמר ע"י ראית המעשה גרידא וודאי חשיב צירוף לפסול העדות ויש להסביר עוד יותר סברת הריטב"א דהנה בעניין מה דחשוב צירוף ע"י ראית העדים גרידא י"ל בזה ב' אופנים האחד דכל שראו כאחד הפסולים והכשרים וכוונו להעיד אע"ג דלא אהי בתר הכי הפסולים כלל לב"ד מ"מ כיון שבשעת ראיה כוונו להעיד נתבטל כל העדות:

אופן השני דאע"ג דלהני שיטות סגיא בראיה לחודא לבטל כל העדות היינו דווקא דלא בעינן שיצטרפו ג"כ בשעת הגדה שיעידו ממש הכשרים עם הפסולים מ"מ בעינן שהפסולים ג"כ יבאו לב"ד להעיד ואם הפסולים לא באו אפילו לב"ד אע"ג שבשעת ראיה כוונו להעיד אין עליהם שם עדות כלל דעכ"פ בעינן דליתי לאסהודי ואין חילוק בין שיטת הפוסקים דס"ל דבריאה לחודא חשוב צירוף ובין דס''ל דבעינן תרתי רק דלמאן דס"ל דבעינן תרתי לא הוי צירוף רק אם העידו ממש ולמאן דס"ל דבריאה להודו חשוב צירוף לא בעינן שיעידו ממש מ"מ אם לא באו לב"ד לא חשוב צירוף לכ"ע ועי' שו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סי' ח"י שמחולק בזה עם מהרשד"ם והרשד"ם ס"ל דלכ"ע לא חשוב צירוף רק אם עכ"פ באו גם הפסולים לב"ד עי"ש בד"ה וא"ת ואמאי אצטריך וא"כ אפש"ל דאפילו לדעת הרשד"ם דלא חשוב צירוף רק בביאתם לב"ד מ"מ בקידושין ס"ל להריטב"א דשעת ראיה חשיב כשעת עדותן ממש דכל העניין נגמר בראית העדים ולכך בשעת קידושין תיכף נתבטלו הקידושין כל שהיה שם צירוף קרוב או פסול וביאת הקא"פ לב"ד לא מעלה ולא מוריד כלל דתיכף בשעת ראיה הוי גמר עניין ונתבטל תיכף בצירוף קא"פ זה סברת הריטב"א ודו"ק:

ועי' עוד בעניין אי גם גבי קידושין אמרינן דנתבטל כל העדות בצירוף קא"פ בשו"ת בשמים ראש סימן ל"ז ובהגהת כסא דהרסנא שם ועי' בספר שדה חמד סי' ע"ד שהביא בזה כמה שיטות ולע"ד הכל תלוי בהא אי בעינן להחשב צירוף דווקא היכא דאיכא תרתי ראיה והגדה או דבראיה לחודא חשיב צירוף כמ"ש ודו"ק:

ואגב אורחא אציגה כאן מה שראיתי בשו"ת בשמים ראש סי' ל"ז שרוצה לומר דגם לרבי לא אמרינן בדיני ממונות במצא אחד קא"פ עדותן בטלה ורבי לא לאפלוגי על ר"י אתי רק לטפויי וז"ל שם ותו דרבי לאטפויי אדרבי יוסי אתי וה"ק אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות כלומר שאין חילוק בין ממון לנפשות דאף לנפשות התראה בעינן והתראה בממון ליתא ואין ההתיחדות בממון בהתראה עכ"ל וזהו נגד דעת כל הפוסקים דכלהו ס"ל דלרבי בכל עניינים אמרינן דנתבטל כל העדות ע"י צירוף דקא"פ ובעל התשובה הנ"ל היה הרב ר' ישעי' עטראנו עי"ש:

חלק שני נבאר סוגית הגמרא בס"ד (טז) במשנה עפ"י שנים עדים או שלשה ואיתא במשנה ג' דרשות ת"ק ס"ל דמקשינן מה שלשה מזומין את השנים אף שנים מזימון את השלשה, ור"ש דריש מה שנים אין נהרגין עד שיזומו כולן אף שלשה אין נהרגין ואפילו מאה עד שיזימו כולן ור"ע דריש לא בא השלשה להקל אלא להחמיר ולעשות דינו כיוצא באלו ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה, והנה ברש"י מס' סנהדרין דף מ"א ע"ב נראה דר"ע לא פליג על ר"ש ואפשר דגם ר"ש לא פליג על ר"ע אמנם התוס' שם בד"ה כמאן דלא כר"ע כתבו להדיא במה דאמר רבא התם באחד אומר א"י בחקירות דתתקיים העדות בשאר דזהו רק כר"ש דלר"ע כונו בנמצא אחד קא''פ עדות כולן