תבואות השדה חלק ד לב

מגזה"כ להעניש הראשונים הניזומין מ"מ לענין נמצא קרוב או פסול שפיר חשבינן לעדותם שהיו בשעת ראיה כיון שהם אומרים ג"כ כך ושפיר נתבטל כל העדות דהא מ"מ חשבינן להו לפסולים כיון שנעשו זוממין ע"י העזומים אותם מ"מ צ"ל דמיירו שעכ"פ הכת השניה אינם מכחישים אותם ג"כ שלא היו שם דאם גם הם מכחישים אותם פשיטא שאין נאמן הפסול לבטל עדות הכשר כיון שהכשר מכחיש שלא היה שם כלל בשעת ראיה וצ"ל שהכת השניה לא שמו על לב לראות אם היו שם גם אלו הניזומין ועי' בש"כ ס"ק ה' שכתב ג"כ דאם לא נודע שהיו שם פסולים אינם נאמנים לומר שהיו שם ולבטל העדות הכשרים וא"כ יצא לנו מזה דאע"ג דעדות המומים מהני להעניש הניזומין מ"מ לא מהני להחליט עדותן בבירור לומר שלא היו שם בשעת ראיה כדי שלא יחשבו צירוף לבטל עדות הכשרים ואין המזימום נאמנים רק מה שנוגע לעדות גופיהו להענישם ולפסול אותם לעדות משא"כ מה שנוגע לעדות אחרת לומר שאלו לא היו שם בשעת ראיה ולא חשובי צירוף לפסול עדות הכשרים לזה לא האמינה התורה המזימים דכל הזמה הי' מגזה"כ ודו"ק:

(ח) ועי' בר"מ פח"י מהלכ' עדות הלכה ג' שכתב להדיא דמה שהאמינה התורה להמזימים הוא חידוש ומגזה"כ ועי"ש בכ"מ שכתב דאע"ג דרבא דסבירא לי' מכאן ולהבא הוא נפסל ס"ל דחידוש הוא ואנן קייל"ן כאביי דלמפרע הוא נפסל היינו רק בזה לא קייל"ן כרבא דפסילו רק מכאן ולהבא דקייל"ן למפרע נפסל אבל בונה דקאמר דעדים זוממים חידוש הוא קייל"ן כוותי' עי"ש ודברי הכ"מ תמוהים לכאורא ואין פירש לדבריו דהא כיון דקייל"ן כאביי בהא דלמפרע נפסל א"כ ממילא מוכח דע"ז לאו חידוש וא"כ אמאי פסק הר"מ בהא כרבא דעד זומם חידוש ומזכה שטרא לבי תרי לפיכך נראה לי דוודאי כ"ע בהא מודי דע"ז הוי חידוש (ועי' בטור חו"מ סימן ל"ח) והא דסבירא לי' לאביי למפרע הי' נפסל ולא סבירא לי' כרבא שם דאין לך בו אלא חידושו נ"ל דהנה התוס' שם בד"ה אין לך בו הקשו מנ"ל הא דעדים זוממים נפסלים לעדות ואמאי לא אמרינן דהתורה לא האמינה להעדים האחרונים רק להעניש את הראשונים מועשיתם לו כאשר זמם אבל לפוסלם אינם נאמנים ותירצו דאין נאמנות לחצאין והנה א"כ קשה לכאורא כיון דרבא ג"כ ע"כ מודי לסברת התוס' דאין נאמנות לחצאין דאל"ה מנ"ל דעדים זוממים נפסלים כלל ואפילו מכאן ולהבא וכיון שאין נאמנות לחצאין א"כ כיון שנעשו רשעים עפ"י עדותם וא"כ משעה דאסהודי הו"ל רשעים וכיון שהאחרונים נאמנים לעשות אותן רשעים א"כ אם נימא דרק משעה שהוזמו פסולים מה"ת הו''ל נאמנות לחצאין ונ"ל דוודאי אי הו"א דהא דפסלה התורה רשע לעדות הוא רק בוודאי רשע היה הסברא נותנת דכיון דהא דע"ז נפסל הוא משום דהו"ל רשע וע"כ נפסל משעת עדותו דאז נעשה רשע משא"כ אי אמרינן אפילו אם הוא רק ספק אם הוא רשע ג"כ אינו כשר לעדות א"כ לא שייך לומר דע"כ נפסל למפרע דאין נאמנות לחצאין דהא עכשיו אפילו לאחר שהוזם ג"כ אינו וודאי רשע רק ספק רשע ע"י הזמה וא"כ מה שאינו נפסל למפרע לא מקרי דהוי נאמנות לחצאין דעד עכשיו לא נולד לנו ספק עליו ומוקמינן אותו בחזקת כשרות ולאחר שהוזם דאיתרע לי' חזקת כשרותו דהו"ל ספק רשע פסיל לעדות ואין כאן נאמנות לחצאין אם אינו נפסל למפרע דעד עכשיו היה בחזקת כשרות אמנם אביי ס"ל דספק רשע לא היה התורה פסלה לעדות ומדויק הלשון מ"ש אביי והתורה אמרה אל תשת רשע עד דאינו מובן לכאורא מה בעי בזה אמנם להנ"ל א"ש עפ"י סברת החוו"ד ביו"ד סי' ק"י דהתורה לא דיברה מספק וא"כ מ"ש התורה דרשע פסול לעדות היינו שהתורה חשבה אותו כוודאי רשע וא"כ ל"ל דעד שעה שהוזם נשאר בחזקת כשרותו שהרי חזקה זו היה בטעות דהרי הוזם על אותו עדות וא"כ אם לא יהי' פסול רק מכאן ולהבא הוי כמו נאמנות לחצאין אמנם לרבא אין זה נאמנות לחצאין כיון שגם משעה שהוזם לא הו"ל רק ספק רשע וא"כ עד שעה הזאת מוקימנן לי' בחזקת כשרות וא"כ גם אביי מידי דעד זומם הוי חידוש רק דסבירא לי' דע"כ חדשה התורה שהיא וודאי רשע דמספק לא היה נפסל העדות וא"כ אם לא יהי' פסיל למפרע הו"ל נאמנות לחצאין ולכך פסול גם למפרע משעה שהעיד דעל אותו שעה נעשה רשע ודו"ק היטב הדרנא למילתא קמייתא עכ"פ שפיר ס"ל דעד זומם הוי חידוש וא"כ אין זה ברור שלא היה שם בשעת ראיה ומ"מ פסול הוא מגזה"כ וא"כ שפיר חשוב צירופו לפסול עדות הכשרים וא"ש פסקי' דהר"מ דאפילו אם הוזמו ג"כ נפסל עדות השנייה מטעם עדות שבטלה מקצתה כמ"ש הב"ח ודו"ק, מ"מ הא וודאי אמת דאם לא ראו זה את זה כלל אזי השני כיתות עדות נחלקים לגמרי ולא נתבטל עדות כת השנייה שלא הוזמו ונהרג הנדון על פיהם ולא הוי כנמצא אחד קרוב או פסול דכיון שאף לפי העדים לא ראו זה את הרי הן ב' עדות לגמרי וזה מבואר בר"מ פ"ד מהלכות עדות סוף הלכה א' עי"ש:

ט) ובעניין מה ששואלין העדים אי למחזי אתי או לאסהודי הנה הר"מ סבירא לי' דאם הפסולים באו לאסהודי אזי בכל עניין נתבטל עדות הכשרים היינו אם בשעת ראיית המעשה כוונו הפסולים ג"כ להעיד ובאו לב"ד רק אם הפסולים לא כוונו רק לראות והכשרים כוונו להעיד נחלקו עדותן כיון שנחלקים בשעת ראיה דאלו כיונו להעיד ואלו רק לראות רק אם לא היה שם פסולים אע"ג שכולם כוונו רק לראות כשר העדות בש"כ ס"ק ג' אמנם יש לעיין כיון דכוונו לראות בעלמא וכוונו להעיד מועיל שיהיה עדותן נחלקת א"כ אמאי לא נימא איפכא דהה"ד אם הכשרים כוונו רק לראות והפסולים כוונו להעיד יהי' ג"כ נחלקה עדותן ותתקיים העדות ע"י הכשרים כיון דבכולן כשרים סגיא אפילו אם לא כיונו רק לראות רק שצירוף הפסולים גורם לבטל עדותן א"כ אם הכשרים כוונו רק לראות והפסולים כוונו להעיד נימא ג"כ דנחלקו עדותן ותתקיים העדות ע"י הכשרים שכוונו לראות ושוב ראיתי בשו"ת לחם רב סי' כ"ו שכתב באמת לפי דברי הר' חיים בתוס' ד"ה לאסהודי שכתב דשואלים לכשרים או אתי למחזי או לאסהודי באמת הדין כך דכל שהכשרים לא כוונו להעיד רק לראות והפסולים כוונו להעיד הרי עדותן נחלקה ותתקיים העדות ע"י הכשרים שכוונו רק לראות אמנם בדברי הר"מ סבירא לי' ג"כ דלא מהני מה שהכשרים כוונו רק לראות והפסולים כוונו להעיד וקשה באמת אמאי לא אמרינן כמו אם הפסילים כוונו לראות והכשרים להעיד דהוי עדות מחולקת ולא נתבטל עדותן ה"כ היכא שהפסולים כוונו להעיד והכשרים כיונו לראות היי עדות מחולקת ותתקיים העדות ע"י הכשרים וצ"ע בזה:

י) הנה בהך הקישא דמקשינן שלשה לשנים שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה יש לעיין אם הוא היקש מלא (עי' בספר דורש לציון דרוש י"ג) א"כ אין לחלק בין אם נצטרפו יחד בשעת ראיה וגם העידו יחדיו כשיטת הר"י בתוס' ד"ה שמואל או אפילו אם נצטרפו רק בשעת ראיה לחודא דהא בשנים פשיטא דבכל גוונא עדותן בטלה כיון שאחד פסול בוודאי אם לא נצטרפו כלל לא בשעת ראיה ולא בשעת עדות ל"ל להקיש ג' לשנים לבטל הערות דכיון דלא נצטרפו כלל אע"ג שראו העדות אין על הפסול שם עדות ולא נתבטל עדות הכשר על ידו משא"כ אם נצטרף הפסול עם הכשר אפילו בשעת ראיה לחודא אם מקשינן ג' לשנים לגמרי מדוע לא יתבטל עדות