תבואות השדה חלק ד לא

שבא לב"ד כאן באיני יודע אמרינן מסתמא רק למחזי אתו שהרי אינו יודע ודו"ק:

(ד) וראיתי בספר נתיבות המשפט סי' ל"ו ס"ק ה' שכתב דאפילו לשיטת הרי"ף שהביא בש"ע סעיף ב' דאם הכשר אינו יודע בפסול העד לא נתבטל עדות הכשר היינו דווקא בעד פסול או קרוב שאין עליו שם עד ולכך כל שלא ידע הכשר מפסולו לא נתבטל עדות שלו משא"כ באחד אמר א"י דהוי עד כשר והוי בגדר עד שפיר יכול לבטל בצירופו עדות הכשר אע"ג שהכשר לא ידע שהעד יאמר אינו יודע בחקירות, וא"כ לא נוכל לומר דכוונת הרמב"ם דמשו"ה סבירא לי' באחד אומר א"י בחקירות דתתקיים העדות בשאר משום דס"ל כדעת הרי"ף דכל שאין העד הכשר יודע מפסילתו של העד לא נתבטל עדותו של הכשר וה"נ לא ידע הכשר שהאחר יאמר איני יודע בחקירות ולפי דעת הנתיבות הנ"ל בא"י בחקירות כיון שיש עליו שם עד כשר עכ"פ שפיר חשוב לבטל עדות האחר שיודע אע"ג שלא ידע שהעד האחר יהי' א"י בחקירות ונדחה בזה דברי המחבר אומר לציון בסי' רנ"ז בספרו שרוצה לתרץ דברי הר"מ דסבירא לי' כשיטות הרי"ף דבעינן דווקא שהכשר יודע מפסלות העד ולפי סברת הנתיבות הנ"ל אין מקום לדבריו כלל ובלא"ה לא נראה מדברי הרמב"ם שיסבור בזה כדעת הרי"ף (ה) ובעניין היכא שכת אחת נפסלו ע"י הזמה דפליגי הר"מ והראב"ד פ"כ מהלכות עדות דהר"מ סבירא לי' דג"כ כת האחרת נתבטל עדותן אפילו העידו לאחר כד"ד והראב"ד ס"ל דבהזמה לא נתבטל כת האחרת כל שהעידו לאחר כד"ד דהא לא ראו יחד העדות כשניזומו וגם בשעת הגדה לא נצטרפו כיון שלא העידו תוך כד"ד והש"ך כתב בס"ק ו' דאילו היה ראה הרמב"ם דברי הראב"ד היה חזר בו והלח"מ שם מתרץ דברי הר"מ דמשו"ה נפסל גם עדות השנייה דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דמצי אמרו השניה על גברא קטילא באנו להעיד שאנו לא היינו יודעים שיזימו כת הראשונה ולכך לא מהני עדותן כלל עיי"ש בלח"מ ובראותי כן תמהתי דהוא נגד דברי התוס' מס' סנהדרין פ"א ע"א ד"ה ונגמר דינו שכתבו להדיא דכיון דאי מהזמו קמאי או מכחשו מהני סהדותיהו דבתראי הו"ל שפיר עדות שאתה יכול להזימה (ואולי צ"ל דהלח"מ סבירא לי' בדברי הר"מ דלא סבירא לי' בזה כתירוץ התוס' שם וסבירא לי' בתירוץ הראשון דמיירו שעבר עבירה השניה בפני ב"ד עי"ש מ"מ היה לו להביא דברי התוס') שוב ראיתי בספר נתה"מ ס"ק ד' שתמה מדברי תוס' אלו על התומים בסימן ל"ח שכתב ג"כ כדברי הלח"מ ותמה עליו מדברי תוס' הנ"ל ועיין בתומים סי' ל"ח שכתב דאם גם כת השניה אומרים שהניזומים היו שם א"כ האיך יכולים להזים אותם הא הזוממים מוכחשים מהכת השניה שאומרים כדבריהם שהיו שם במעמד הזה וכתב דצ"ל שאחד מכת השניה אומר שכת הניזומים היו שם ושפיר נענשים הניזומין דהא מוכחש משנים המזימים עיי' בנתיבות ס"ק ד' ודו"ק ושפיר נתבטלה עדות כת השניה כיון שהאחד מהכת השניה מוכחש ג"כ מהמזימון והמזימון הם שנים ונאמנים נגדו שהוא רק אחד ונגד הניזומין פשיטא שהמזימון נאמנים שהרי התורה האמינם וא"כ כיון שעדות האחד מכת השניה נתכחש מהמזימון נתבטלה כל העדות ומתוך כך העלה התומים בסימן ל"ח דאם גם אחד מכת השניה לא העידו שראו הניזומים במעמד ההוא גם לדעת הר"מ לא נתבטלה עדות השניה שהרי אין כאן שום צירוף לא בשעת ראיה כיון שבאמת לא היו שם ולא בשעת הגדה כיון שהעידו לאחר כד"ד כמ"ש הש"כ באמת כאן ס"ק ו' עי"ש היטב בתומים:

(ו) ויש לי להביא ראיה לדברי התומים מדברי הרמב"ם ומלשונו דבהכי מי'רי שאחד מכת השניה נתכחש ג"כ ע"י המזומים (דבשניהם וודאי ל"ל שנתכחשו דהו"ל תרי ותרי ואין כאן תורת הזמה אפילו על הכת הראשונה) דז"ל הרמב"ם שם הלכה ג' היו העדים שלשה אפילו מאה וכו' אבל אם היה הפסק בין זה לזה יותר מכד"ד "הרי נחלקה העדות'' והשנים שהוזמו נענשים והשנים האחרים שהיו בין דבריהם ודברי הראשונים הפסק אין נענשים ואעפ"י שבטלה העדות כולה מפני שהם כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה עכ"ל והנה דברי הר"מ סותרים זה את זה שמעיקרא כתב דכיון שהיה ביניהם הפסק "הרי נחלקה העדות, וא"כ אמאי מסיים אח"כ שבטלה העדות כולה "מפני שהם כת אחת, הרי שקורא אותן כת אחד והאיך הוי כת אחת אם עדותן נחלקה, אמנם עפ"י דברי התומים דמיירו שגם אחד מהעדות שלא נזימו נתכחש ע"י המזומין א"כ מדויק מאוד לשון הר"מ דשפיר כתב שבטלה עדות כולה מפני שהם כת אחת כלומר דאותו העד המוכחש מפי המזימין ג"כ הו"ל כת אחת עם שאר העדים שלא נזימו שהוא ג"כ אינו ניזום רק נכחש כיון שאמר שראה שם הניזומים ובאמת נאמנים המזומים לומר שלא היה שם וא"כ אע"ג שהוא לא ניזם מ"מ נפסלה עדותו ע"י הכחשה וקאמר שפיר הואיל ונפסלה מקצתה כלומר שגם מקצת מן האינם הנוזימון נפסלה ע"י הכחשה משו"ה נפסלה כולה ובזה יש ליישב ג"כ מ"ש הר"מ שהשנים האחרים אינם נענשים שתמה הראב"ד דפשיטא דאין נענשים כיון שלא נזימו אמנם עפ"י הנ"ל א"ש דהשלישי ג"כ אינו נענש אעפ"י שנתכחש מהשנים המזימון מ"מ כיון שלא הוזם אינו נענש אע"ג שהועיל עדות השנים להיותו מוכחש מ"מ אינו נענש כיון שלא נזום ועיין בזה בתומים שם והבאנו ראיה לדבריו מלשון הר"מ גופא אמנם בזה קשה קצת בלשון הר"מ שכתב דשנים האחרים שהיה בין דבריהם ודברי הראשונים הפסק אין נענשים דמשמע דמשו"ה אין נענשים כיון שלא העידו כאחד והרי בלא"ה לא היה נענשים כיון שהם לא הוזמו וצריך עיון, עכ"פ בהא וודאי יש לקיים דברי התומים דגם לדעת הר"מ לא נתבטל עדות כת השנייה רק כשאחד מכת השניה נכחש ג"כ כמ"ש ודו"ק היטב וחיי ראשי שאחר שכתבתי כל זה ראיתי בספר דורש לציון תחילת דרוש י"ג שכתב ג"כ זאת הכוונה בדברי הר"מ וברוך שכוונתי לדעת הגדול בס"ד:

(ז) אמנם ראיתי בספר קצה"ח סי' ל"ו ס"ק ד' הביא בשם הב"ח לתרץ דברי הר"מ דשפיר נתבטלה גם עדות כת השניה דכיון שהנזומים אומרים שהיו בשעת ראיה ג"כ אע"ג דהוא גזה"כ להאמין להמזימין מ"מ אינם נפסלים רק משעה שהעידו (ובקצה"ח שלפנינו נפל ט"ס שכתב דעדים זוממים אינם נפסלים אלא משעה ''שהוזמו'' והוא ט"ס דהא קייל"ן כאביי מס' ב"ק ע"ב ע"ב דלמפרע הוא נפסל וצ"ל משעה ''שהעידו'') וא"כ אפשר שהיו שם בשעת ראיה ואע"ג דלפי"ז כשרים היו בשעת ראיה מ"מ כיון דנפסלים ע"י הזוממין א"כ בע"כ הוצרכנו לפסול אותם ומ"מ חשוב עדותם לחשוב צירוף עם הכשרים לבטל עדותם כיון שלפי דבריהם היו שם ג"כ בשעת ראיה והו"ל כנמצא פסול או קרוב ומ"מ לענין עונש הזמה שלא יהיו נענשים עד שיזומו כולן בעינן שיעידו בתוך כד"ד דווקא דאלא"ה נחלקה עדותן משא"כ לעניין לפסול הכשרים כיון שלפי דבריהם היו בשעת ראיה ג"כ נבטל עדות הכשרים עי"ש היטב ויש להסביר דבריו דכיון דהא דאמרה התורה שבצירוף קרוב או פסול נתבטלה אינו מטעם שהעדות שקר דהא יש עדים כשרים שהאמת כדבריהם וע"כ דהוא גזה"כ שכל שנצטרף קא"פ עם העדות נתבטל כל העדות ומשו"ה אפילו אם נמצאו זוממים כיון שאין זה דבר ברור שהאחרונים אומרים האמת שאילו לא היו שם כלל ואפשר שגם אלו היו שם רק