תבואות השדה חלק ד ל

שער הלכות גדולות שער ג'. בעזרת גואל ומושיע פודה ומציל אתחיל לכתוב ח"ת בסוגיא דנמצא אחד מהן קרוב או פסול (מס' מכות ו' ע"א ומס' סנהדרין ט' ע"א ובשאר מקומות בס"ד) וטרם נבא לביאור סוגי' הגמרא בס"ד נסדר ונבאר קצת שיטות הפוסקים ויהי ד' עמנו:

(א) הלכה פסוקה היא במשנה מס' מכות ה' ע"ב בשם ר"ע דמקשינן שלשה לשנים ומה שנים נמצא אחד קרוב או פסיל עדותן בטלה כך אפילו מאה כל שאחד מן העדות קרוב או פסול נתבטל כל העדות וכפי הנראה אין שום תנא חולק בזה על ר"ע במתני' רק ר' יוסי ורבי פליגי אם גם בדיני ממונות הדין כן דקרוב או פסול נתבטל כל העדות, אמנם כפי הנראה מתוס' מס' סנהדרין מ"א ע"ב ד"ה כמאן כר"ע ס"ל דר"ש במתניתי' לא ס"ל הך דינא דנמצא אחד קרוב או פסול וס"ל דתתקיים העדות בשאר מ"מ יהי' איך שיהי' הלכה רווחת בשיטות הפוסקים דנמצא אחד קרוב או פסול נתבטל כל העדות הן בדיני ממונות הן בדיני נפשות, אמנם אימתי מיקרי צירוף קרוב או פסול בהדי עדות הכשרים שיתבטל כל העדות מצינו בזה כמה שיטות:

(א) שיטת רש"י ורשב"ם מס' ב"ב קי"ג ע"ב גבי ג' שנכנסו לבקר את החולה דמכיון שנתכוונו הפסולין להעיד עם הכשרים בשעת ראיית המעשה ובאו להעיד אעפ"י שלא העידו כלל בב"ד מ"מ כיון שבאו להעיד והיה כוונתם בשעת ראיית המעשה להעיד נצטרפו עדותן הכשרים עם הפסולים לבטל עדות הכשרים וכן דעת הרמב"ם פ"ה מהלכות עדות הלכה ה' ועי' בש"כ חו"מ סימן ל"ו ס"ק ג' שס"ל כך בדעת הרמב"ם דהכל תלוי בשעת ראיה אם נתכוונו להעיד:

(ב) הטור שם הביא בשם הרמ"ה דאם העידו כאחד תוך כדי דיבור הכשרים עם הפסולים ג"כ נתבטל כל העדות אפילו לא כוונו בשעת ראיה להעיד כלל דמכיון שהעידו בתוך כדי דבור הכשר עם הפסול נצטרף עדותם ע"י הגדה כאחד ונתבטל כל העדות:

(ג) שיטת התוס' במס' מכות דף ו' ע"א ד"ה שמואל דלא חשוב צירוף לבטל עדות הכשרים רק אם כוונו בשעת ראיה להעיד וגם העידו כאחד כלומר בב"ד אחד מ"מ אפילו לאחר כד"ד נמי נצטרף העדות ונתבטל גם עדות הכשרים ולא בעינן תוך כד"ד דווקא רק לעניין זוממים כלומר דבהוזם כת אחת אז אמרינן דלא נתבטל עדות הכת שלא הוזם רק אם העידו תוך כד"ד עי' היטב בש"כ ס"ק ו' ויבואר עוד בס"ד משא"כ לעניין קרוב ופסול חשוב צירוף אפילו לאחר כד"ד כל שכוונו בשעת ראיה להעיד גם הפסולים עי' בתוס' ד"ה אמר רבא, והנה יש בזה עוד הרבה שיטות לעניין אי בעינן שידעו הכשרים מן הפסולים או דנתבטל העדות אפילו אם לא ידעו הכשרים שיש שם פסולים (עי' בש"ע חו"מ סי' ל''ו סעיף ב') וכל זה יבואר בסוגי' בס"ד ועתה נבאר קצת רק בקיצור באיזה אופן חשוב צירוף הפסול לבטל עדות הכשר ואומר שיש בזה ג' דרכים (א) ע"י כוונת להעיד בשעת ראית העדות (ב) ע"י שהעידו בב"ד אפילו אם לא היה כוונתם בשעת ראיה להעיד (ג) שכוונו להעיד בשעת ראיה וגם העידו יחד וזה תלוי בשיטות הפוסקים למחלקותן בס"ד (ועי' שו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סי' ח"י שהאריך בסידור שיטות הפוסקים בזה). (ב) והנה במה ששואלין לפסולים איך היה כוונתם אם להעיד או רק לראות יש לעיין למה נאמין להם לקיים העדות או לבטל העדות עיין בסמ"ע שם ס"ק ב' ובש"כ ס"ק ג' שהעירו בזה ויש לחוש לרמאות וי"ל דאי אמרי לאסהודי באנו נאמנים ג"כ כיון שבאים ידוע שהיו שם בשעת מעשה עי' בש"כ ס"ק ה' דאם אין אנו יודעים בבירור שהיו שם קרובים או פסולים אין נאמנים לומר שהיו שם לבטל העדות וכיון שידעינן בבירור שהיו שם עכ"פ ממילא נאמנים ג"כ לומר שכוונו להעיד כיון שבאום בב"ד להעיד הוכיח סופי על תחילתו שבשעת ראיה ג"כ כוונו להעיד וכה"ג כתבו התוס' ד"ה לאסהודי ואם הפסולים אומרים למחזי קאתינן כלומר שלא היה כוונתם בשעת מעשה להעיד ג"כ נאמנים דאמרינן מסתמא כיון שיודעים שפסולים הם אין כוונתם בשעת ראית מעשה להעיד ולכך נאמנים בכל גוונא הן אם אומרים למחזי אתינן שלא לבטל העדות הן אם אומרים לאסהודי אתינן ולבטל העדות על פיהם ובכל גוונא יש מקום להאמין להם וא"ש להשיטות שסוברים דמה ששואלים למחזי או לאסהודי דהיינו ששואלים לפסולים או לקרובים דשפיר נאמנים בכל גוונא כמ"ש ודו"ק:

(ג) ועפי"ז נ"ל דבר חדש דעד כאן נאמנים הפסולים לומר לאסהודי קאתינן ונתבטל העדות היינו דווקא אם יודעים לכוון הזמן והשעה והמקום כל מידי דתלו בחקירות משא"כ אם לא ידעו לכוון השעה והזמן והמקום דאז מוכח מתוך עניין עדותם שלא כוונו להעיד דכל מי שמכוון להעיד צריך לכוון המקום והשעה והזמן וכיון שאינם יודעים לכוון בחקירות אז אמרינן דמתוך עדותם עצמם מוכח שלא כוונו להעיד ואינם נאמנים לבטל העדות אפילו אם אומרים לאסהודי קאתינן ועפי"ז יש לתרץ שיטת הרמב"ם פ"ב מהלכות עדות הלכה ג' שכתב דאם היו העדים שלשה ואמר אחר מרם איני יודע בחקירות תתקיים העדות בשאר כלומר דבאינו יודע לא אמרינן שיתבטל כל העדות והקשה שם הלח"מ דהרי במס' סנהדרין מ"א ע"ב מוקי רבא להך דאם אחד אמר איני יודע תתקיים העדות בשאר דלא כר"ע משמע הא לר"ע אפילו באחד אומר א"י נמי אמרינן דנתבטל כל העדות וא"כ הר"ם שפסק פ"ה מהלכות עדות כר"ע אמאי פסק כאן דאם אחד אומר איני יודע תתקיים העדות בשאר עי"ש בלח"מ שרוצה לחלק בין אם אמר א"י תוך כד"ד לשאר העדיות או לאחר כד"ד והניח בצ"ע אמנם לפי דברינו א"ש דהנה במס' מכות סבירא לי' לרבא לחלק בין תוך כד"ד או לאחר כד"ד והיינו לפי פירש"י כמ"ש התוס' דכוונת רש"י דכל הדין דמוצא קרוב או פסול לבטל כל העדות לא שייך רק אם העידו כולם בתוך כד"ד ול"ל דסבירא לי' דעיקר צירוף העדות תליא בשעת הגדה ולא בשעת ראיה ולכך לא חשוב צירוף לבטל כל העדות רק אם העידו תוך כד"ד ולפי"ז שפיר י"ל דאפילו אם אחד אומר א"י מ"מ חשיב צירופו לבטל כל העדות דכיון דבהגדה תליא מילתא א"כ גם מי שאמר איני יודע חשוב לבטל כל העדות כיון שהעיד עכ"פ עם הכשר ביחד ושפיר מועיל עדותו לבטול העדות הכשר ג"כ משא"כ לשיטת הר"מ דפסק דבראיה תליא מילתא ועיקר הצירוף נגמר בשעת ראיה שפיר אמרינן דמי שאמר א"י לא חשוב צירופו לבטל עדות הכשר דמכיון דבראיה תליא מילתא שיהי' כוונתו בשעת ראיה להעיד ומכיון שאמר איני יודע הרי מוכח מתוך העניין שאין כוונתו להעיד כיון שלא ידע לכוון מה שעדות צריך לכוון ולכך שפיר סבירא לי' להר"מ דעדות מי שאמר א''י לא חשוב צירוף לבטל עדות הכשר דכיון שאמר איני יודע הרי מוכח מתוך העניין דלא כיון להעיד ואינו נאמן אח"כ לומר לאסהודי אע"ג דשאר עד פסול נאמן לומר לאסהודי כיון