תבואות השדה חלק ד כט

אמנם לפימ"ש לעיל באות יו"ד דבשט"ח דאחרים ע"כ אין מקדשה בדזי דאית בי' כלומר במעות עצמן דהא המעות הוי דבר שלב"ל ולא מקדשה רק בזכות החוב דעכ"פ יש לה זכות מה שמקבלת דבר חדש כלומר השוי של השטר ועיי' בר"נ שכתב וז"ל אבל כשהוא בא לקדשה במלוה דאחרים אין דעתה להתקדש בזוזי אלא בהנאה דאית בה עי"ש. ודו"ק, ושט"ח יש לו עכ"פ שוי קצת דהא מזויף לא שכיח וא"כ הרי שוה לה השטר עכ"פ גם עכשיו איזה סך דסמכה דעתה אפילו אם יטעון הלוה מזויף או פרוע עכ"פ יכול המלוה לברר שאינו מזויף או יכול לישבע שאינו פרוע עכ"פ אין לך שטר שאינו שוה מעות כל דהוא ובאותו שוי הי' מתקדשת ולא בחוב עצמו כלומר במעות המלוה עצמה רק בשוי השטר וא"כ אין נ"מ מידי לא בטענת מזויף ולא בטענת פרוע כיון דעכ"פ יש כאן שוי השטר ודו"ק היטב:

(כב) אעתיק מ''ש לי חתני הרב וכו' מו"ה יוסף ני' משמי' דאביו מחו' הגאון זצ"ל, (ה"ה הגה"צ ממ"ה נפתלי הכהן זצ"ל שהי' אב"ד דק"ק ה' מאד יצ"ו) במס' קידושין אמר רב המקדש במלוה א''מ והאריכו בגמ', ואח"כ אמרו שם נימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח או שהי' לו מלוה ביד אחרים והורשה עליהם רמ"א מקודשת, וחכ"א אינה מקודשת האי שט"ח ה"ד, אילימא שט"ח דאחרי' היינו מלוה ביד אחרים אלא לאו שט"ח דידה ובמקדש במלוה קמיפלגו לעולם שט"ח דאחרים והכא במלוה בשטר ובמע"פ קמיפלגו במלוה בשטר במאי פליגו (בפלוגתא דרבי וחכמים אי אותיות ניקנית במסירה א"כ בדר"פ אי צריך לכתוב קני וכל שיעבודי' וא"נ בדשומאל קמיפלגו דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל דמר אית לי' דשמואל ומר ליל דשמואל ואיב"ע דכ"ע אית לי' דשמואל מר סבר אשה סמכה דעתה דלא ימחול ומס' אשה נמי לא סמכה) ובמלוה ע"פ במאי פליגו (אי מעמ"ש קנה גם במלוה או דק בפקדון דאיתא בעינא וכו') ובתוס' שם הביא דיש מפרשים דה"ט דמוכח שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול משום דמכירות שטרות אינו אלא מדרבנן (גם בכתיבה ומסירה) ומן התורה אינו יכול למכור, ולא אלים הקנין דרבנן להפקיע שלא יוכל למחול את החוב שבתוכו ללוה עיי"ש והפני יהושוע הביא שם בשם הרמב"ן בב"ב דהוכיח נגד דבריהם מסוגי' זו דפליגו במקדש בשט"ח דאחרים ולישנא דר"מ אומר מקודשת משמע מן התורה וא"כ משמע דהוי מן התורה, (והטעם דיוכל למחול אינו משום דהוי דרבנן אלא כמ"ש הרא"ש בכתובות בשם הר"ת דשני שיעובדים יש למלוה על הלוה שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסים ומה שמוכר להשני אינו אלא שיעבוד נכסים כי השיעבוד הגוף אינו יכול למכור וכיון ששיעבוד הגוף נשאר ואחר שמוחל השיעבוד הגוף השיעבוד נכסים ממילא נפקע עיי"ש.) ועכ"פ מזה נשמע דמהני המכירה מה"ת לכן מקודשת מה"ת עיי"ש – אבל הפני יהושע הק' עליו דהא שם בברייתא קתני או שהי' לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהם רמ"א מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ומוקי לה בגמ' במלוה ע"פ ובשהקנהו לו במעמד שלשתן ופליגו אי מעמ"ש מהני גם במלוה. והנה מעמד שלשתן ודאי דרבנן דהוא חד מתלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא ואפי"ה קתני מקודשת ע"ש היטב:

ונראה לישב דברי הרמב"ן בהקדם דהנה הב"י הביא בשם הרבינו ירוחם דלמ"ד דהמקדש במעמ"ש מקודשת היינו מדרבנן כיון דמעמ"ש תקלתא דרבנן היא אבל הב"י כתב דאינו מוכרח כיון דתיקנו רבנן דנקנה לה המעות הוי כאילו נתן לה כסף והוי מקודשת מדאורייתא עיי"ש, וחקר האבני מילואים בטעם הב"י דהוי מה"ת, וראיתי בכתבי אאמו"ר הגאון זצוק"ל (ה"ה הגאון החריף מו"ה אברהם יהודא הכהן זצ"ל שהי' אב"ד דק"ק בערעגסאז יצ"ו) שהסביר עפי"ד הריטב"א בב"מ שהקשה אמאי תיקנו הקנינים ואמאי לא נקנה שום דבר בדיבור בעלמא דשארית ישראל לא יעשו עולה ובוודאי יקיים ותי' דבכל קניין בעי' סמיכות דעת קונה ומקנה ובדיבור לחודא ליכא סמיכות דעת משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ויכול כ"א לחזור ולכן בעינן שיעשה איזה קנין במעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה והעלה הריטב"א לפי"ז דהיכא דאנן סהדי דגמר ומקנה קנה גם בלא קנין מעשה רק שנקנה מכח הדיבור בעלמא, וא"כ לפי"ז י"ל דכיון דבאמת כשגמר ומקנה מהני אפי' בדיבור רק דליכא סמיכות דעת משום דיכול לחזור אבל אחר שתיקנו חכמים קנין מעמד שלשתן מאיזה טעם שיהי' ואינו יכול לחזור מכח תיקון חכמים שפיר נקנה מדאורי' עוד מהדיבור לחודא דכיון שאינו יכול לבטל הקנין יש סמיכות דעת וגמר ומקני וממילא מכח הקנין דרבנן נעשה דאורי' מכח הדיבור, עכ"ד, וא"כ י"ל דזה כונת הרמב"ן דע"כ אין לומר דמה"ט יוכל למחול כיון דמכירות שטרות דרבנן ולא אתי דרבנן ומבטלו למחילה דאורי' וכדעת היש מפורשים שבתוס' דלפי"ז למה קתני מקודשת דמשמע מה"ת ואין לומר דבאמת ל"ה אלא דרבנן אלא דמהני לדאורי' כיון דאם הוי דרבנן יוכל למחול כנ"ל ע"כ אינו דבר המתקיים דאכתי יוכל למחול ויוכל לבטל הקנין ול"ה שוב אלא קידושי דרבנן, ומה שבמעמ"ש קתני מקודשת י"ל כיון דמבואר בתוס' לקמן דבמעמ"ש אינו יוכל למחול (דאל"כ הו''לל דפליגו במעמ"ש בדשמואל אי יכול למחול וכמ"ש התוס' שם) שפיר הוי הקנין מתקיים וממילא שוב הוי שפיר קידושין מה"ת משא"כ התם כיון דיוכל למחול ל"ה מתקיים ואיננו אלא מדרבנן ועיקר הוכחת הרמב"ן דע"כ זה דיכול למחול אינו משום דהוי דרבנן אלא די"ל דבאמת מכירות שטרות מדאורי' ואין המחילה תלוי כלל בזה אלא כמ"ש הר"ת מכח תרי שיעבודא כנ"ל, וא"ש:

והנה גם אאמו"ר הגה"ק זצ"ל תי' הרמב"ן הנ"ל בדבריו באופן זה כי עיקר הסברא דמהני לדאורי' משום דאינו יכול לחזור מכח הקנין דרבנן אבל זו ה"ת היכא דשייך קנין דאורי' אלא דהוא לא עשה רק קנין דרבנן שייך לומר דנעשה מדרבנן קנין דאוריי' משא"כ במקום דלא אפשר להיות בו שום קנין דאוריי' ל"ש לומר דנעשה מדרבנן כדאוריי' כיון דלא אפשר להיות קניין דאורי'. וזו סברא ברורה:

ובזה תי' קושי' המחנה אפרים שהקשה סתירת הרמב"ם דמשמע דס"ל בכמה דוכתאי דמהני לדאורי' ולמה פסק בהל' לולב דברי ר' זירא דלא ליקני אינש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא משום דקטן מיקני קני מה"ת משום דעת אחרת מקנה ומקני לא אקני אלא מדרבנן ולא מהני לדאורי' לצאת בו מצות לולב עיי"ש, אבל כיון דבקטן לא משכחת קנין מה"ת להקנות לאחרים בודאי אינו מועיל הקנין להיות דאורי' אך במקום דמשכחת מה"ת גם הקנין דרבנן פועל לדאורי' וא"כ גם הרמב"ן ס"ל כשיטת הב"י דבמקדש במעמ"ש הוי דאורי' ולכן קתני שפיר דמקודשת מה"ת והטעם ס"ל נמי כמ"ש משום דיש סמיכות דעת מכח הדיבור אבל זו התם דיש משכחת קנין מה"ת אבל בשט"ח לשי' הסוברים דמכירות שטרות הוא מדרבנן א"כ אינו משכחת בשט"ח קנין מה"ת בודאי לא מהני הקנין דרבנן להיות קידושי תורה ושפיר קשה דאמאי קתני מקודשת דמשמע מה"ת, עכ"ד [אבל צריך להבין למה ניחא במעמ"ש דהוי מה"ת משום דמשכחת בו קנין מה"ת והרי לא מצינו במלוה על פה שום קנין אחר רק קנין מעמד שלשתן וכמבואר בריטב"א כאן וא"כ גם במעמ"ש ג"כ יהי' רק מדרבנן אולם לדברי החכם צבי סימן ס"ז דמהני אודייתא במע"פ אתי שפיר ועיי' בזה] עכ"ד: