תבואות השדה חלק ד כח

לא הוי כמקדש בלא עדים וכ' דכיון שאפשר שיש עדים במדי ששו"פ א"כ הוי הספק לפנינו שמא עידי הקידושי' הם במדי והו"ל כמקדש בפני עדים למדה"י מ"מ עיקר הספק הי' דכיון ששו"פ במדי הו"ל כאילו אמרה לדידי' שו"פ, וז"ל הר"ן לפיכך נ"ל דאי שו"פ במדי קידושי תורה הן דכיון שהי' נתרצית בהן ושו"פ באיזה מקים הו''ל כאילו אמרה לדידי שוה עכ"ל עיי"ש באבנ"מ, ולפי"ז י"ל דע"כ מהני מה ששו"פ במדי רק אם הי' יודעת שמתקדשת בתורת כסף שפיר אמרי' דהו"ל כאילו אמרה לדידי שו"פ כיון ששו"פ באיזה מקים עכ"פ משא"כ הכא דאפשר שלא נחתה כלל להתקדש בתורת כסף לא שייך לומר דהוי כאילו אמרה לדידי שוה דהא לא נחתה לתורת כסף כלל רק לתורת שטר ובתורת שטר אפשר שאינו מועיל דדלמא עידי חתימה כרתי וא"כ לא קשה הא איכא ס"ס דלמא ע"מ כרתי ומקודשת בתורת שטר ואת"ל עידי חתימה כרתי דלמא שו"פ במדי דזהו אינו דשפיר הוי כמקדש בלא עדים ול"ל כיון דשוה באיזה מקום הו"ל כאילו אמרה לדידי שוה דזהו אינו דהא אפשר שגם לדידה אינו שוה ולא נחתה כלל להתקדש רק בתורת שטר והוי לענין שמא שו"פ במדי כמקדש בלא עדים כיון שאינם יודעים אם היא שו"פ במדי דע"כ לא אמרי' דהוי כאילו אמרה לדידי שוה רק היכא שמקבלה בתורת כסף וכיון דהכל יודעים שאין קידושין תופסין בפחות משו"פ אמרי' דהוי כאילו אמרה לדידי שוה משא"כ הכא שאפשר שמקבלה בתורת שטר ולא בתורת כסף כלל לא שייך לומר דהוי כאילו אמרה לדידי שוה כיון שהיא סבירה להתקדש בתורת שטר א"כ שפיר אמר' דליכא רק חדא ספיקא אי עידי מסירה כרתי או עדי חתימה משא"כ חשש שמא שו"פ במדי לא שייך כאן דהא אי דעתה הי' להתקדש בתורת שטר לא עלתה כלל בדעתה לומר לדידי שוה וליכא רק חדא ספיקא ועיי' היטב בב"ש סימן ל"א ס"ק ו' וא"ש דלא נקטו רק הספק אי ע"מ כרתי או עידי חתימה משא"כ שמא שו''פ במדי לא שייך כאן דלא הוי כאילו אמרה לדידי שוה דדלמא דעתה רק להתקדש בתורת שטר משא"כ בתורת כסף גנאי היא לה להתקדש בדבר שאינו שו"פ כאן וזה ברור בסברא בס"ד ועי' בס' בית מאיר לאהע"ז סימן ל"א סעיף ג' ובמס' ב"ק (דף ע' ע"ב) בתוס' ד"ה למעוטי שהעדים צריכן לראות כל מה שיכולין לראות ודו"ק:

(יח) ברש"י ד"ה נימא כהני כתנאי בעשה לי שירים ונזמים פירש"י נמי כהני תנאי מקדש במלוה דשמעתי' דרב עיי' מ"ש לעיל באות ט"ו ומכאן ראי' למ"ש לעיל דהכא כיון דרב לא מצי סבר כר"מ לפי"מ דס"ל דר"מ ס"ל מקדש במלוה מקודשת אזיל שפיר הקושי' לרב אמנם לעיל בהתקדשי לי בשטר כיון דרב שפיר מצי סובר כר"מ וכרבנן לא הי' כלל כוונת הגמ' להקשות על רב ולכך לא הזכיר רש"י לדרב כלל ודו"ק ועיי' לעיל באות ט"ו מ"ש בס"ד:

(יט) הנה יש לעיין בהן סוגי' דס"ל בס"ד דפליגו במקדש במלוה והנה ד' פעמים מביא כאן דברי ר"מ וצריך להבין לסברת המקשן דפליגי במקדש במלוה א"כ יהי' דברי ר"מ סותרות זא"ז. והנה ר' שמעון בן אלעזר משום ר"מ ס"ל מלוה הרי היא כפקדון ואף נשתייר שו"פ מקודשת עכ"פ ס"ל דמקדש במלוה אינ' מקודשת רק אם ישנה בעין, ואח"כ בברייתא דהתקדשי לי בשט"ח ס"ל מקדש במלוה מקודשת לסברת המקשן דמיירי בשט"ח דידה ואח"כ בבריתא דהתקדשי לי בשטר ס''ל דמקדש במלוה א"מ ואח"כ בעשה לי שירים ונזמים ס"ל לר"מ מקודשת וא"כ דברי ר"מ עצמו סותרים לסברת המקשן וא"כ מאי ס"ד דמקשן לומר דפליגו במקדש במלוה והא ע"כ הוכרח לאוקמי בטעמא אחרינא דאל"כ ר"מ סותר עצמו, והיא נקודה נפלאה בזה העניין:

ונ"ל דהמקשן הי' ס"ל בס"ד דר"מ ס"ל לחלק בין מע"פ למלוה בשטר דבע"פ בעינ' נשתייר דוקא משא"כ במלוה בשטר כיון שיש כאן שעוביד נכסים לא בעינ' נשתייר אמנם עד כאן לא בעינן במלוה בשטר נשתייר דווקא בשטר שכתב בו אחריות נכסים בפירוש דאז כיון שיכול לגבות ממשעבדי הו"ל כמלוה בעין משא"כ באין כתוב בו אחריות נכסים כיון דר"מ ס"ל מס' ב"מ (דף י"ג ע"ב) אחריות לאו טעות סופר היא ואינו גובה ממשעבדי לא הו"ל כבעין אפי' מלוה בשטר ולכך אינ' מקודשת וא"כ א"ש כל דברי ר"מ בבריתא דרשב"א משום ר"מ מיירי במלוה ע"פ בעינ' נשתייר, ואח"כ בבריתא דהתקדשי לי בשט"ח מיירי בכתוב בו אחריות נכסים ולכך לא קרו לי' שטר סתמא רק שטר חיב כלומר שבוודאי עומד לגבות ולכך ס"ל מקודשת דהו"ל כבעין ובפרט אי נימא דר"מ ס"ל שטר העומד לגבות כגבוי, עיי' מס' סוטה (דף כ"ה ע"ב) בתוס' ד"ה לאו כגבוי ודו"ק, ובריתא דהתקדשי לי בשטר מיירי בשטר גרידא שאין כתוב בו אחריות וכיון שאינו יכול לגבות ממשעבדי לא הו"ל כגבוי ולכך אינ' מקודשת ובריתא דעשה לי שירים ונזמים מקודשת דאע"ג דלא קנה הנזמים בתורת משכון כמ"ש הרשב"א והר"ן בסוג'. מ"מ כיון שיש לו איזה חפץ בידו ודרך ליתן שכר הפעולה טרם שיטול החפץ הו"ל כבעין והו"ל כמו בנשתייר במע"פ דמקודשת ואתי שפיר כל דברי ר"מ. אמנם לרב דס"ל מקדש במלוה א"מ משום דלהוצאה ניתנה וכמ"ש רש"י משום דאינו חייב להעמידה בעיסקא ס"ל לגמ' דתו אין לחלק בין אי הי' בשטר או בע"פ דהא מ"מ אין חייב להעמידה בעסקא ולהוצאה ניתנה אפי' במלוה בשטר אפי' כתיב בו אחריות ומכ"ש בשכר פעולה ודאי לא שייך שחייב להעמידה בעסקא וא"כ פריך שפיר לרב דס"ל הטעם משום להוצאה ניתנה א"כ אמאי מקודשת בכל הני לפי"מ דס"ל להמקשן דמיירי במלוה דידה ופריך שפיר לרב כתנאי ודו"ק היטב (כ) בספר אבני מלואים לאהע"ז (סימן כ"ח ס"ק ט"ז) הקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל מלוה קינה במכר אמאי לא מהני מלוה לעניין פדיון הבן אם הכהן הי' חייב לו מכבר ה' סלאים אמאי לא יהי' בנו ומ"ש ממכר דחשוב מלוה כסף, ולפימ"ש לעיל באות ג' בס"ד דמשו"ה קנה מלוה במכר משום דבכל אופן שהמוכר נתרצה לסלק רשותו מן החפץ מהני לקנות אתי שפיר לעניין פדה"ב דלא שייך סילוק רשות הכהן כמו דלא מהני לעניין קניין אישות שהאשה תסלק רשותה ועל עצמה וא"כ לא דמי כלל פדה"ב למכר דמכר שהי' דרשות המוכר יכול לסלק רשות ע"י מעות הלואה ונקנה שפיר למלוה שהיא הלוקח משא"כ לעניין פדה"ב אטו הבן הי' עד עכשיו ברשות הכהן שיהי' שייך איזה סילוק רשות הכהן מן הבן רק מצוה רמיא רחמנא על האב שיתן איזה דבר לכהן דהיינו חמשה סלאים ומלוה שאינו בעין לא חשיב נתינה ולכך לא מהני לעניין פדה"ב, ועיי' בספר פתחי תשובה ביו"ד סימן ש"ה ס"ק י"ב שמביא בשם שו"ת חוט השני דאפילו אם האב רוצה להניח הבן לכהן אינ' יוצא בזה אע"ג ששואל הכהן לאבי הבן מאי בעית טפי עיי"ש ברמ"א סימן ש"ה סעיף יו"ד וא"כ גם קודם הפדיון אין הבן ברשות הכהן כלל ולא מהני במלוה כיון שאין שייך סילוק רשות הכהן כלל ועיי' היטב לעיל באות ג' בדברינו בס"ד ודו"ק (כא) ראיתי בשו"ת הגאון ר' יודא אסאד ז"ל חלק שני סימן ל"ו שהביא להקשות אמאי לא אמרי' דפלוגתא דר"מ ורבנן בקדשה בשט"ח של אחרים היא דר"מ ס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וסמכה דעתה ורבנן ס"ל צריך לקי ימו ולא סמכה דעתה כלומר שמא יטעון הלוה מזויף וחקר עוד שם שמא יטעון טענת פרוע,