תבואות השדה חלק ד כז

דרש"י במכוין לא נקט הכא הא דרב רק לימא כתנאי הא דמקדש במלוה סתם, דהנה בכ"מ דקאמר הגמ' לימא כתנאי כוונת הגמ' להקשות אמאי לא קאמר בהדיא הלכה כהך תנא [עיי' בס' יד מלאכי בכללי התלמוד אות שכ"ד] והנה מעיקרא דפריך הגמ' מברייתא דהתקדשי לי בשט"ח דס"ד דרב לא סבר כר"מ (והנה רש"י לשיטתו דס"ל דרב מצי סובר בהך דמלוה ברשות בעלים לחזרה כר"מ עיי' מ"ש לעיל באות ו') פריך שפיר נימא כתנאי וקאי קושי' הגמ' אליבא דרב שפיר ולכך קאמר רש"י נימא כתנאי הא דרב כלומר דעד השתא ס"ל דרב לא יצטרך לחלוק על ר"מ וכאן נימא כתנאי דלא מצי סובר כר"מ, אמנם הכא בברייתא דהתקדשי לי בשטר אין כאן שים קושי' על רב דהנה לכאורה קשה אי מיירי במלוה דידה וס"ל לר"מ דאינה מקודשת א"כ יקשה נמי דר"מ אדר"מ דהא לעיל אמרי' רשב"א אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפקדון דבמלוה שהיא בעין מקודשת וצ"ל דכאן מיירי שהמלוה אינו בעין והנה עכ"פ אין כאן קושי' מר"מ על רב דרב נמי מודה כשלא התחיל להוציאה דמקודשת והכא מיירי בשהתחיל להוציאה וכן רב מיירי בהכי ומרבנ' דהכא דס"ל שמין הנייר נמי אין כאן קושי' כלל וכלל לרב דהא רב נמי מצי סובר הכי דשמין הנייר במלוה בשטר ורב מיירי במע"פ וא"כ אין כאן שום קושי' על רב ול"ל דמ"מ קשה מר' אלעזר על רב דר"א סבר מקדש במלוה מקודשת דמ"מ אין כאן קושי' על רב אם לא ס"ל כר"א דאטו יסבור כר"א דפליג על ר"מ ועל רבנן ויניח דברי ר"מ ורבנן ויסבור כר"א, ול"ל נמי דיקשה לרב אמאי לא קאמר אין הלכה כר"א דזהו כמי פשיטא דאין הלכה כוותי' כיון שהוא מחולק על ר"מ ועל רבנן עכ"פ לכל הצדדים ליכא כאן שום קושי' לרב ולכך יפה עשה רש"י שלא כתב נימא כתנאי הא דרב דעל רב בשום אופן אין כאן קושי' מהך ברייתא רק הגמ' שקיל וטרי אם ימצא איזה תנא דיחלוק על הך דינא דמקדש במלוה א"מ וס"ד דר"א פליג אבל על רב לא עלה להקשות כלל כיון דרב שפיר מצי סובר כר"מ וכרבנן ולכך כתב רש"י נימא כתנאי במקדש במלוה ולא הא דרב דעל רב לא הי' ס"ד כלל להקשות מהך ברייתא כמ"ש. ודו"ק:

(טז) במאי דמסקנ' בגמר' דרבנן מספקא להו אי כר"מ אי כר"א אי עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי עיי' פני יהושיע שכתב דלר"מ כיון דעדי חתימה כרתי א"כ המקדש בשטר שאין עליו עדים לא ס"ל כלל שמין הנייר דרצה לשחק בה רק לרבנן כיון דמספקי להו עכ"פ דלמא עדי מסירה כרתי א"כ לא שייך שרצה לשחק בה ולכך אפילו אם אינו מקודשת בתורת שטר תוכל להתקדש בתורת כסף אבל לר"מ לא תוכל להתקדש בתורת כסף כלל כיון שהשטר לא שוה מאומה בלא עדי חתימה אמרי' שרוצה לשחק בה עיי' היטב בפני בד"ה אמר ר"נ, ועיי' היטב במהרש"ל ומהרש"א ומהר"מ אמנם הרמב"ן כ' דר"מ נמי מודה שאם יש בנייר שו"פ מקודשת בתורת כסף עכ"פ ולא כמ"ש התוס' ד"ה שמין דלר"מ דעדי חתימה כרתי אפי' איכא בנייר שו"פ אינ' מקודשת. ודברי התוס' נבאר עוד בסמוך בס"ד והנה האור חדש הקשה הא בלאו"ה איכא ספק קידושין אפילו אין הנייר שוה פרוטה משום דלמא שו"פ במדי והנה לפימ"ש הפנ"י דמאן דס"ל עדי חתימה כרתי אם קדשה בשטר שאין עליו עדים לא אמרי' שמין הנייר משום דאמרי' דרצה לשחק בה וודאי א"ש דע"כ צריכי' לומר דמספקא להו אי ע"ח כרתי או עדי מסירה דאל"כ לא הוי נחתינן כלל שתתקדש בתורת כסף ועיי' בס' שובע שמחות למס' קידושין בסוגי' הזאת שכ' דלכאורה איכא לרבנן ס"ס שיהני הקידושין או דלמא עדי מסירה כרתי וא"כ מקודשת בתורת שטר, ואם עדי חתימה כרתי דלמא שו"פ במדי, ותירץ דאיכא נגד הס"ס חזקת פנוי'. וס"ס נגד חזקה לא מהני ובפנ"י ג"כ העיר בזה דאיכא חזקת פנוי', והנה עלה בלבי דמשכחת לה דלא יהי' כאן חזקת פנוי' כגון אם אח"כ קבלה קידושין מאחר ג"כ דאז מקודשת ממנ"פ ואזדא לה חזקת פנוי' כמ"ש התוס' מס' קידושין (דף ע''ט ע"א) ד"ה קידשה אביה בדרך. דכיון שהיא עצמה קיבלה קידושין ליכא חזקת פנוי' כיון דממנ"פ היא מקודשת וא"כ ה"נ י"ל בכה"ג דליכא חזקת פנוי' כגון שנתקדשה לאחר ג"כ:

ואם כנים דברינו אלו נוכל להבין קצת דברי התוס' ד"ה שמין שכתבו בסוף דבריהם שם אבל אם אינו שו"פ אינו מקודשת כי אם מספק להצריכה גט אם נשאת לאחר הנה מ"ש אם נשאת לאחר היא מקשוי ההבנה דהא אפילו אם לא נשאת לאחר רק שרוצית להנשא לאחר ג"כ צריכה גט מן הראשון, אמנם להנ"ל א"ש דבאמת ס"ל לתוס' נמי דאיכא חזקת פנוי' וא"כ אי מסופקים אי ע"מ כרתי או עדי חתימה כרתי לא תצטרך גט כלל ולכך כתבו התוס' דאם נשאת לאחר ואז אזדא לה חזקת פנוי' ולכך צריכה גט מספק אמנם אי אמרי' דבספיקא דדינא לא אוקמי' אחזקה בלאו"ה ליכא לאוקמי' אחזקת פנוי'. ובלאו"ה דברי התוס' קשים מאוד שהקשו לרבנן אמאי שמין הנייר אפילו כי ליכא בנייר שו"פ מקודשת מספק וקשה מאוד וכי לא ידעו התוס' שפיר דיש חילוק בין אם הי' מקודשת בוודאי או מספק ומה ס"ד דתוס' להקשות כלל, ואולי הי' ס"ל לתוס' דאפילו אם יש שו"פ ג"כ אינה מקודשת רק מספק כיון דהעדים עצמם מסופקי' אם נתקדשה בתורת שטר כלומר ע"י עדי מסורה או בתורת כסף הו"ל רק קידושי ספק, ועיי' בב"ש סימן ל' ס"ק ט' גבי אם העדים מסופקים אם קרוב לה או קרוב לו דלא הוי אפילו קידושי ספק דהוי כמקדש בלא עדים כיון שהעדים עצמם מסופקים וא"כ ה"נ ס"ל לתוס' בס"ד אם העדים מסופקים אם נתקדשה בתורת שטר או בתורת כסף לא הוי קידושי וודאי עכ"פ רק בתירוצם העלו כיון דמ"מ יש כאן קידושי' או משום שטר או משום כסף הוי שפיר קידושי' גמורים ודו"ק – מ"מ לענין שמא שו"פ במדי שפיר י"ל דהוי כמקדש בלא עדים ואע"ג דבעלמא חיישי' שמא שו"פ במדי ולא אמרי' דהוי כמקדש בלא עדים היינו דווקא משום שגם כל העולם מסופקי' כמו העדים עצמם ועיי' בספר שושנת העמקים כלל כ"ג ד"ה והא דאמרי' ביבמות שהעיר בזה אמאי תהי' אשת חרש מקודשת מספק הא הוי ג"כ כמקדש בלא עדים דהם גופא מסופקי אי יש לו דעתא צילותא לחרש ועיי' בנוב"י מהדו"ת לאהע"ז סימן כ"ג ד"ה אמנם לא מצאתי מפורש ודו"ק, והנה י''ל דזהו לא מקרי מקדש בלא עדים כיון שראו עכ"פ כל מה שיכולין לראות באותם הקידושין ומה שמסופקי' אי שו"פ במדי הלא זהו ספק לכל העולם ג"כ משא"כ בהך דב"ש סימן ל' ס"ק ט' שהעדים מסופקי' אי קרוב לה או לו א"כ לא ראו גוף הקידושין ולכך אינם מקרי עדים כלל ודו"ק – וא"כ הכא לעניין הספק אם שו"פ במדי שפיר י"ל כיון דיש ספק אם מקדשה בתורת כסף כלל דהיינו אם נחית כלל לקידושי כסף לא מהני כלל דלמא שו"פ במדי כיון דאין אנו יודעי' כלל אם נחית לקדש בתורת כסף דדלמא כוונתו רק לקידושי שטר וא"כ ליכא כאן רק הך ספק אי עידי מסירה כרתי או עידי חתימה רק אם יש בו שו"פ מקודשת עכ"פ מתורת כסף משא"כ לחוש דלמא שו"פ במדי כיון דעדים אינם יודעים כלל אם יש כאן קידושי כסף לא מהני מה ששו"פ במדי דהוי כמקדש בלא עדים ועדיין צריך עיון בלשון התוס':

(יז) שוב ראיתי בס' אבני מלואים לאהע"ז סי' ו' ס"ק ז' שהעיר ג"כ בהך דשמא שו"פ במדי אמאי