תבואות השדה חלק ד כא

עי' בדברינו בספרי תבואות השדה חלק שני שער קניינים שער ד' אות י"ד ותמצא ביאור בס"ד ועי"ש עוד באות ח"י ג"כ ודו"ק וכאן אין להאריך יותר בזה:

(כז) אעתיק בכאן מה שראיתי להגאון ר' עקיבא איגר בתוספותו על משניות שהקשה באות ז' שם וקמל"ן דאין גט לאחר מיתה וכתבו התוס' אע"ג דבהדיא תנן פרק מי שאחזו דאין גט לאחר מיתה הכא אצטריך לאשמעינן דאע"ג שמנה המגרש שליח בחיו לא חשוב השלוח שיהי' כמותו אחר עותו כאילו הוא עצמו קיים עכ"ל התוס' וקשה לו הא מ"מ גם זה מוכח ממתני' דמס' גיטין פ"ג משנה ג' המביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהי' קיים הרי דאילו מת אין נותן לה וצע"ג עכ"ל ונ"ל ליישב דלכאורא צריך להבין סברת התוס' דמה ס''ד שיוכל ליתן גם לאחר מיתה משום שהשליח נתמנה בחיי הבעל, ונ"ל דהנה באה"ע סי' קכ"א בדין אם ציוה לכתו גט כשהיה בריא ואח"כ נשתנה הביא שם החלקת מחוקק ס"ק ב' שיטת הר"מ דמה"ת הוי גט כשר כיון שבשעה שהיה ממנה השליח הוי בר דעת ועי' בספר גט פשוט שם והקשה בס' קצה"ח סי' קפ"ח ס"ק ב' מהא דתנן הכא דלא יתנו לאחר מיתה ואמאי הא בשעה שמנה השליח היה בחיים והיה ראוי להיות הגט מה"ת כשר כמו התם בנשתטה ותירץ דהתם בנשתטה בשעת נתינת הגט עדיין אדוקה בי' שהרי הי' אשתו עדיין משא"כ הכא לאחר מיתה יצאה לגמרי מרשותו ולא יוכל הגט לחול כלל כיון דפקע רשותו עי"ש היטב, והנה בספרי חלק שני שער קניינים שער ה' אות י"ז בסוגיא דחוץ וע"מ הבאתי דכל איש יש לו באשתו ב' קניינים האחד מה שמותרת לו והשני מה שנאסרה ע"י לכל העולם עי' בהג"ה אבני מלואים לאה"ע סי' קל"ז והנה ידוע מי שבדעתו לגרש אשתו כבר אסורה לו משום אל תחרוש על רעך רעה כמבואר בסוף מס' גיטין ובש"ע אה"ע סי' קי"ט סעיף ב' וא"כ יובנו שפיר דברי התוס' דכאן כיון שמנה כבר שליח בחיו וא"כ כיון שגומר לגרשה הרי אותו עניין אישות שהיה לו בו מה שהיתה מותרת לו זה כבר ניתן מחיים דבעל ולא נשאר רק הצד מה שאסורה לכ"ע מכח הבעל שפיר י"ל דזהו יוכל לנתק גם לאחר מיתת הבעל כיון דבלא"ה כבר מת ורק שמחמתו זקוקה ליבם וכיון שעכ"פ חלק אחד של אישות ניתק כבר מחיים שפיר ס"ד דהשליח יוכל לגמור לנתק חלק השני של האישות שינתק לגמרי גם לאחר מיתה עכ"פ נוכל לומר כך בס"ד:

דהנה פשיטא מילתא דעד כאן אמרינן דמי שגמר לגרש את אשתו אסורה לו הי' רק אם רוצה לגרש מחמת שנאה משא"כ במ' שרוצה לגרש לא מחמת שנאה רק שלא תהי' זקוקה ליבם אזי מותרת לו כ"ז שלא גרשה דהא לא שייך אל תחרוש על רעך רעה כיון שלטובתה היא מכוין (עיין בספר חלק שני שער גיטין וקידושין שער ד' אות י"ט) וא"כ מתורץ קושי' הגאון הנ"ל דבמס' גיטין כ"ח במתני' המביא גט והניח זקן אי חולה דמשמע שאינו מגרשה מחמת שנאה רק שלא תהא זקוקה ליבם כיון שהיא חולה וא"כ כל זמן שלא נתן הגט לידה היתה מותרת עדיין להבעל ולא התחיל להנתק שום צד אישות מחיים אז בוודאי פשיטא שלא יתן לאחר מיתה משא"כ מתניתי' הכא ר' זביד מוקי לה בבריא ומיירי שמגרשה מחמת שנאה וא"כ תיכף מחיים כשמנה שליח לגרש ניתק כבר צד אישות שלה במקצת דהא נאסרה עליו ולא נשאר רק חלק אחד של האישות דהיינו מה שנאסרה לעלמא ושפיר ס"ד כיון שהתחילו כבר מחיים לנתק צד אישות א"כ יוכל ליתן גם לאחר מיתה כקושי' הקצה"ח באמת ולכך הוצרך לאשמעינן דאפי' בכה"ג לא יתן ומתורץ קושי' הגאון ודו"ק:

(כח) לעיל אות כ"ג הבאתי קושית הראשונים שהקשו על הראב"ד דס"ל אם כתוב בשטר משעבדנא לכל דאתי מחמתך אינו יכול למחול א"כ לאמימר דס"ל בכל מלוה נעשה כאומר משעבדנא איך משכחת דשמואל שיכול למחול ועיי' בתומים סי' פ"ו ס"ק מ"ט שכתב עפ"י דברי הרשב"א שחכמים תקנו כך במלוה ע"פ ולא במלוה בשטר וכתב להסביר דבריו דוודאי במלוה ע"פ אמרינן דאדעתא דהכי הלוהו כדי שיוכל להקנות המלוה לאחר אם ירצה במלוה בשטר למה יתקנו שיהי' כאומר משעבדנא לכל דאתי לחוותך כיון שאם ירצה המלוה להקנות לאחר יכול ע"י כתיבה ומסירה ולכך מסתמא לא אמרינן דנעשה כאומר משעבדנא עי"ש, ולע"ד נראה דבמלוה בשטר בלא"ה לא מצינן לומר אפילו לאמימר דנעשה כאומר משעבדנא דהנה המהר"ם שי"ף הקשה במה דקאמר הגמרא אלא מעתה הקנה לנולדים ה"כ דלא קנה אמאי לא פריך הגמרא וכ"ת ה"נ כמו דפריך בתר הכי על מה דקאמר אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישוב ותירץ המהר"ש דגבי נולדים פשיטא לי' לתלמודא דאין סברא שיהי' צריך בכל פעם לידע כמה ימי חיו של הזוכה עי"ש וכתב בתומים סי' ס"א ס"ק א' כיון דלא חל שעובידו עד שעה שנולד ואם יטרוף מזומן הכתוב בשטר והי' שטר מוקדם עי"ש והנה א"כ אי נימא דכל שטרי הוי כאומר משעבדנא לכל דאתי מחמתך יצטרכו לפסול כל השטרות משום שטר מוקדם כמ"ש התומים שם וז"ל דמי יבחון אם זה כבר כולד או לא ואתא לטרוף שלא כדין כי שעובידו לא חל רק משעה שנולד, וא"כ א"ש דאמימר לא קאמר רק לעניין מעמ"ש שהי' רק במלוה ע"פ ואע"ג דבמלוה בשטר נמי שייך מעמ"ש מ"מ הרי האריך הש"ך להוכיח בסי' ס"ו ס"ק צ"ז דרק החוב נקנה שיהי' כמע"פ אבל השטר לא נקנה וא"כ בלא"ה לא גבי ממשעבדי ושפיר אמרינ' דנעשה כאומר משעבדנא ושמואל דס"ל בכל מוכר שטר שיוכל למחול וודאי ס"ל דלשטר מסתמא לא אמרינן דנעשה כאומר משעבדנא דאם נדפוס דכל מלוה בשטר יהי' נעשה כאומר משעבדנא א"כ יפסלו כל השטרות משום מוקדם דמי יבחין אם הלוקח לא לקח הקרקע קודם שנולד זה הלוקח שלקח השטר ואינו משעיבד לו ובוודאי לא ניחא להמלוה שישתעבד הלוה לכל דאתי מחמתי' ויפסול שטרו משום מוקדם כמ"ש התומים סי' ס"א משא"כ בכותב בפירוש משעבדנא שפיר אמרינ' דחל השעוביד ואין יכול המלוה למחול ול"ל דא"כ יהי' השטר מוקדם אם יקח השטר מי שנולד לאחר הלואה ואיך יטרוף מזמן הכתיב בשטר דזהו אינו משני טעמים האחד דלמא באמת כה"ג אינו גובה ממשעובדים לדעת הראב"ד ועוד כיון דלא נכתב בכל השטרות משעבדנא ומסתמא אינם משעובדים לכל דאתי מחמתי' נוכל לתקן שפיר שבאם יארע שכתב משעבדנא ונמכר השטר למי שנולד אחר הלואה שלא יטרוף מלקוחות משא"כ אי נימא דכל שטר יהי' כאומר משעבדבא אז שפיר שייך מ"ש התומים והמהר"ש וכי בכל פעם נצטרך לידע מתי נולד הזוכה ולכך במלוה בשטר ל"ל דנעשה כאומר משעבדנא דגם למלוה גופא לא ניחא לי' בכך שנצטרך לפסול שטרו משום מוקדם ולכך לא קאמר אמימר דנעשה כאומר משעבדנה רק במע"פ דלעולם לא נפיק מיני' חורבא כיון דבלא"ה אינו גובה מן הלקוחות משא"כ היכא שכתב בפירוש משעבדנא אמרינ' שפיר דמשעובד לכל דאתי מחמתי' ואם יזדמן שיקנה השטר ני שנולד אחר ההלואה באמת לא יגבה מן הלקוחות דכה"ג מה שאינו כן בכל השטרות שפיר נוכל להבחין אם נולד קודם הלואה או אח"כ ודו"ק:

ועי' בש"כ שם ס"ק פ"ו דהא דלא מהני מחילה אם כתב לי' משעבדנא דווקא כשנתרצה הלוה וא"כ בלא"ה לא קשה דשמואל דס"ל יכול למחול מיירי בלא נתרצה ולא