תבואות השדה חלק ד כ

יכול לתקן לחצאין וכן כתב בספר טוב גיטין בתוס' ד"ה תניהו לפלוני עי"ש וא"כ משו"ה גם מהטעם מכח משעבדנא אע"ג דלא שייך בפקדון מ"מ כיון דבמלוה נמי רק מדרבנן דמהני כמ"ש הרשב"א דרבנן תקנו כך רק היכא שהקנה לו במעמ"ש ולא במוכר שטר וא"כ אי יתקנו החכמים שיועיל רק במלוה ולא בפקדון והי' דבר תמוה דמלוה יהיו יותר ברשותו להקנות לאחרים מפקדון ולכך הוצרכו לתקן שיועיל גם בפקדון ובהא דנעשה כאומר משעבדנא עי' רמב"ן שהקשה על הראב"ד דס"ל במוכר שט"ח לחבירו אם כתב בו הלוה משעבדנא דאתי מחמתך אין יכול המלוה למחול והקשו הראשונים א"כ לאמימר דס"ל דכל לוה הוי כאומר משעבדנא וכו' איך משכחת דשמואל דס"ל מוכר שט''ח וחזר ומחלו מחול כיון דנעשה כאומר משעבדנא ותירץ הרשב"א דהיא רק כשמקנה במעמ"ש תקנו כך ולא בשטר ועי' ש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק פ"ז עכ"פ נראה מדברי הרשב"א דאפילו לאמימר דס"ל דמהני מעמ"ש מכח משעבדנא מ"מ אינו רק תקנת חכמים וא"כ א"ש דכיון שכבר תקנו שיועיל מעמ"ש במלוה הוצרכו לתקן בפקדון נמי אע"ג דשם לא שייך דאמר משעבדנא מ"מ שלא יהי' תקנת חכמים מילתא דתמוה שמלוה יהיה יותר ברשותו להקנות מפקדון והלכך תקנו גם בפקדון שלא לחלק ודו"ק:

חלק שלישי נבאר עוד קצת שיטת הפוסקים אי מהני מחילה במעמ"ש או לא:

(כד) דעת ר"ת בתוס' והרא"ש והמחבר בש"ע חו"מ ריש סי' קכ"ו (עיין בש"כ שם ס"ק י') דאין הנותן יכול למחול והה"מ פ"ה מהלכ' אישות הלכה י"ז כתב שגם הר"מ ס"ל הכי דבמעמ"ש לא מהני מחילה הגם דבדברי הר"מ צ"ע אי ס"ל דלא מהני מחילה דהא הרמב"ם כתב להדיא פ"ו מהלכ' מכירה דמשו"ה מצי למחול מוכר שט"ח משום דלא הוי רק מדרבנן וא"כ לדידי' וודאי מעמ"ש דהא ג"כ רק מדרבנן אמאי אינו יכול למחול ועי' מ"ש לעיל באות ח"י ודו"ק אמנם דעת הרמב"ן וריטב"א ובעל העיטור דבמעמ"ש מהני מחילה ע' ש"כ שם ס"ק י' והנה הרא"ש כתב דמשו"ה לא מהני מחילה במעמ"ש משום דגם גוף הלוה נשתעבד למקבל, אמנם אח"כ מסיים דמשום תקנת השוק תקנו שישתעבד לשני גם גוף הלוה ולא יוכל למחול דאל"כ בטלה עיקר התקנה שלא יסמוך הסוחר על מעמ"ש כיון שיכול למחול והנה צריך להבין סברת הפוסקים דמהני מחילה הגם דלא ס"ל דבמעמ"ש גוף הלוה נשתעבד להשני כפי הנראה מלשון הרא"ש גופא שהי' ג"כ לא ס"ל הכי רק מכח דאל"כ בטלה תקנת השוק וא"כ לשיטת הפוסקים דמהני מחילה צריך להבין תמוהת הרא"ש דלא הועילו חכמי' בתקנתם כלום דהסוחר וודאי לא יסמוך על זה ליתן לו סחורה ואח"כ ימחול המלוה ללוה, ונראה דהני פוסקים ס"ל דהסוחר לא יחיש על זה כמו דאמרינן מס' קידושין מ"ח ע"א אשה סמכה דעתה לא שביק לדידי ה"נ יאמר הסוחר למ"ל למלוה למחול להלוה בחנם ולי יצטרך ליתן ממקום אחר שהרי אם ימחול להלוה פשיטא שיתחיב לשלם למקבל בעד סחורה שלקח ממני וא"כ סומך שלא יעשה כזאת למחול אמנם אכתי צ"ע דהמקבל יחוש לקנוניא שלמלוה אין לו נכסים אחרים וימחול להלוה כדי שיפסיד הלה מעותיו, וצ"ל דלזה אין לחוש דהא בלית ליה נכסים באמת משועביד לו הלוה מכח שעוביד דר"נ ובכה"ג בלא"ה אין יכול למחול בלא תקנתא דמעמ"ש כמבואר בש"ע חו"מ סי' פ"ו סעיף ה' דבשעובידא דר"כ לא מהני מחילה וא"כ במעמ"ש שפיר אמרינן דמהני מחילה להני פוסקים ולא קשה מ"ש הרא"ש דבטלה עיקר התקנה דזהו אינו דהסוחר לא יחוש שימחול דלמה לו להפסיד מעותיו בחנם ואי משום דיעשה קניניא עם הלוה והמלוה ל"ל נכסים אחרים הא בלית לו נכסים אחרים בלא"ה לא יוכל למחול משום שעובד דר"נ:

(כה) אמנם הרא"ש ור"ת ס"ל כשיטת הר"ן מס' כתובות י"ט בסוגיא דשטר אמנה דשעובידא דר"נ לא שייך רק בשהגיע זמן פרעון והנה באמת עיקר תקנת מעמ"ש מסתמא ניתקן רק כשלא הגיע זמן פרעון דהא בשהגיע זמן פרעון דהא בשהגיע זמן פרעון עפ"י הרוב יוכל ליקח את מעותיו מן הלוה וא"כ בשלא הגיע זמן פרעון לא ירצה ליתן סחורה דשמא יעשה המלוה קניניא שאין לו מעות אחר וימחול ללוה ול"ל דאז בלא"ה יהי' משעובד לו מדר"נ דכיון דלא הגיע זמן פרעון לא חל עליו שעבדר"נ ולכך הוצרכו לתקן שלא יוכל למחול שלא יתבטל עיקר התקנה כמ"ש הרא"ש והנה י"ל דהך דינא אי שעבדר"נ היא רק בשהגיע זמ"פ או לא תליא בהא דהנה זה רבות בשנים אשר הקשיתי לשיטות הפוסקים דשעובידא לאו דאורייתא כלומר דמה"ת ליכא שום שעוביד נכסים רק שמצוה עליו לפרוע א"כ איך משכחת לה שעבדר"נ לומר שהלוה שלו נשתעבד לפרוע להמלוה שלו שוב ראיתי קושי' זו בשו"ת טור האבן סי' ל"א ועי' בספר מלא הרעים ערך ש"ד הרגיש ג"כ בזה ועי' בחידושי רשב"א למס' קידושין בסוף המסכת' שהקשה למאן דס"ל ש"ד למ"ל קרא לשעבדר"ב וא"כ קשה נמי למאן דס"ל של"ד איך משכחת להא דר"נ וצ"ל דבשעבדר"נ ס"ל דגוף לוה השני נשתעבד למלוה הראשון בשעוביד הגוף ושעוביד הגוף ליכא רק כשהגיע זמן פרעון כבר וא"כ העולה מדברינו הי' כך דמאן דס"ל ש"ד ס"ל דשעבדר"ב הי' בכל גוונא אפילו לא הגיע זמן פרעון עדיין ומאן דס"ל של"ד ס"ל באמת דשעבדר"ב לא שייך רק כשהגיע זמ"פ דאז כבר חלה מצות פריעת חוב על הלוה ונשתעבד גופו למלוה הראשון עי' היטב בספר מלא הרעים ערך, ש"ד אות ל"ג ל"ד (ותמצא סיעתא קצת לדבריני) והנה לשיטת ר"ת וודאי נוכל לומר דס"ל שעובידא דר"נ לא שייך רק כשהגיע זמן פרעון שהרי במס' גיטין ל"ז ע"א ד"ה מדר"נ הביאו דר"ת בתחלה רצה לפסוק לגמרי דלא כר"נ ואח"כ חזר בי, מ"מ י"ל דלא ס"ל דר"נ רק כשהגיע זמן פרעון ובפרט כיון דר"ת ס"ל ג"כ של"ד עי' בספר הנ"ל ערך ש"ד אות כ"ח ומעתה יתבארו שיטות הפוסקים כמעט כל אחד ואחד לשיטתם דהנה הר"ת והרא"ש דס"ל ג"כ של"ד כמ"ש הש"כ חו"מ ריש סי' ל"ט בדברי הרא"ש עי"ש באורך וא"כ ל"ש הא דר"כ רק לאחר שהגיע זמ"פ ולכך הוצרכו לתקן במעמ"ש שלא יוכל למחול שלא יתבטל עיקר התקנה כמ"ש הרא"ש דל"ל שהסוחר לא יחוש ע"ז שמסתמי' לא ימחול כיון שיצטרך לשלם לסוחר הזה דהא מה יעשה כשלא יהי' נכסים אחרים למלוה ויעשה קנוניא ול"ל דהא כה"ג בלא"ה והיה משעובד לו מדר"נ דזהו אינו דאכתי מה יעשה כשלא הגיע זמ"פ ולכך ע"כ דעיקר תקנה דמעמ"ש היה שלא יוכל למחול ויהי' הסוחר בטוח במעותיו אמנם הרמב"ן דאיהו ס"ל ש"ד וא"כ שייכא שעובדא דר"כ אפילו בלא הגיע זמ"פ וא"כ שפיר ס"ל דיכול למחול דמסברא וודאי שיוכל למחול כמו מוכר שט"ח ול"ל דא"כ יתבטל עיקר התקנה דזהו אינו דלמה לו לחוש ע"ז דהא המלוה מסתמא לא ימחול ויפסיד מעותיו בחנם ול"ל דלמא יעשה קנינא שאין לו נכסים אחרים דבאין לו נכסים אחרים בלא"ה לא יוכל למחול מצד שעבדר"ב דר"נ שייך בכל גוונא אפילו בלא הגיע זמ"פ ודו"ק היטב:

(כו) בתוס' ד"ה לדבר שאינו בעולם הקשו מלאחר שתתגירו דהוי נמי לדבר שאינו בעולם ותירצו כיון שהגוף היה בעולם אלא שמחוסר גירות ושחרור לא דמי לדבר שלב"ל לגמרי כמו נולדים עי"ש והנה מה שיש להבין בדברי התוס' אלו מה ס"ד מעיקרא דזהו הוי כמו לדשלב"ל ואח"כ העלו מסברא דזהו הוי כמו שהיה בעולם