תבואות השדה חלק ד קפ

כי גם לעת הזאת יתחדשו ספרים מספרים יתעורר בקרב לבות האנשים רשפי שלהבת אהבת התורה כי יראו כי עוד לא נכבה גחלת התורה, ורבים מבחורי הזמן לא פנו אל רהבים לעשות התורה טפל וחכמות זרות עיקר לא ישימו לב לעשות התורה קורדם לחפור בה למען עי"ז יקנו שם כאשר כבר כתבו בספרים הקדושים כי אלה אשר כל מטרת חפצם לקפוץ בראש, ובראש קריה יתנו קולם נדמו לאנשי דור הפלגה אשר אמרו נעשה לנו שם, לא כאלה חלק יעקב בחורי ד' לא שתו לבם להמון גלים אשר כנחל שטף ישטופו בהרבה מקומות נותנים העטרה והמשרה לאיש אשר אין לו בינה ומדע בש"ס ופוסקים, ומבית האון (הנקרא סם' נער) יצאו ובלעגי שפה ידברו, ומקלם יגיד להם מקילין לעצמם ולאחרים כאשר עיני ראו כי עקרו כל מנהגי ישראל בפרהסיא ועל חקי השו"ע ברגלם ירמסו ולבם מלא און ומרמה כופרים בכל התורה אוי לדור שכך עלתה בימיו להעמיד רועי שקר ונבואי שוא ותפל ומי ידם ראשונה במעל ? הלא המה השרים וסגנים ראשי הקהלות אשר בידם שבט המושל חוטאים בנפשותם ומחטיאים אחרים צודים ברשתם נפשות נקיים ובכמה מקומות כבר בטלו טבילת מקוה ואין להם מקוה כלל ואפילו במקום שיש להם מקוה אין להם מקוה כשרה ואין להם שום ידיעה בהלכות נדה ומקואות, וכי יבאו לרמוס בחצרות קדשי, מי בקש מידם להעמיד לפני התיבה חזנים משוררים בקול עוגב שירי עגבים ? ובהרבה מקומות יפרצו לרוב כי הנשים עומדים בראשי השורות המה בעלי השיר ונמשכים אחר היצה"ר בשיר קול אשה ערוה מכניסים זונה בהיכל ד' לבי הומה בקרבי בזכרי כל אלה איך ירדו פלאים, והנה לאלה אנשים אשר כבר ירדו עשר מעלות אחורנית לשאול מטה אין אני מדבר כי מה יועילו דברי לרשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתבחו בעיר אשר כן עשו, כאשר רגיל אני לפרש מ"ש וממקום קדוש יהלכו וישתבחו, כלומר כי מהללים עצמם בשפת שקר כי לש"ש עושים זאת להדר בית התפלה אשר בית תפלה יקרא לכל העמים, ואומרים כי עושים זאת ''כאן הייליגען שטאנדפונקט אויס" וזהו הכוונה ממקום הקדוש יהלכו, אלו עצמות היבשים כבר אבדה חקותם עד ישקיף וירא ד' מן השמים ולא לאלה אשים דברתי:

אמנם הרימותי את ידי לאלה האנשים אשר עוד נשמת רוח חיים בקרבם לא נכבה עוד אשי גחלתם באש התשוקה בוערת לאהבת התורה ויראה, אליכם אשים אנשי צדק אקרא עמדו על המשמר לתקן פרצת הדור שלא יבא אויב בנחלת ד' קחו לכם מוסר עד היכן הדברים מגיעים כי גם אלה פועלי און, לא בפעם אחת נהפכו לסירי גפן נכריה רק כך היא דרכו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך וכו', ע"כ איפוא זאת עשו הזהרו במנהגי הראשונים לא תניחו ידכם אפילו כחוט השערה, הלא זאת היא שעמדה גם לאבותינו במצרים שזכו לכל מה שזכו, כדאיתא בספר תדב"א פרק כ"ג וז"ל, וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וכרתו ברית יחד שיעשו גמ"ח זה עם זה וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם ושלא ילמדו לשון מצרים מפני דרכי עבודה זרה עכ"ל:

והנה אם כי אנחנו כעת בגלות צריכים להכיר לשונות העמים אשר אנו יושבים אצלם כיון שצריכים זאת למשא ומתן, בכל זאת מי הותר להם להשתמש בלשונותם לגוייהם בביהכנ"ס לדרוש בלשון אחר בלשון נכרים וכבר צווחו על זה רבנים צדיקים קדושים ובראשם רבינו הגאון הקדוש מאור הגולה בעל שו"ת חתס''ו זי"ע אשר כתב בצוואתו ''ולא ידרוש בלשון לאומים ועבירה גוררת עבירה כי אם התלמודים רואין שרבם דורש בלשון אחרת, ועי"ז מוצא חן בעני העם ומעטרים אותו בכסף וזהב לרוב עשו לבעל פעור' הפוער פיו בדרשותיו בלא תורה בלא מוסר ויר"ש רק בלעג לשון ואין בינה, גם המה עושים עיקר לקרות בספרים חיצונים וכל הגיונם ומחשבותם על חכמת זרות ותורתם עושים עראי ומלאכתם בשפתי רמיה קבע הן הנה היו לבני ישראל למעול מעל בד':

לזאת כל עוד רוח ד' נוססה בקרבינו נתחזקה נא בעד עמנו עם ד' אלה', ולא נתיאש מישועת ד' כי יש לנו אב זקן אבינו שבשמים הוא יושיענו לעמוד בפרץ לבל יבא המשחית לבלע נחלת ד':

ואתם בחורי חמד צעירי ימים אל ירך לבבכם, ואל יסית אתכם היצר להתהלך לרוח הזמן אשר קורים ''צייט גייסט'' כי כלום כליל יחלופו ואין שם ושארית למו, אכן רוח הוא באנוש ונשמת שדי תבינם לשום עיקר מלימוד תוה"ק בש"ס ופוסקים כי הם חיינו ולמה זה תיגעו בדברי הבל וכזב, וברוך ד' אשר לא השבית גואל מישראל כאשר הבטיח לנו הקב"ה כי לא תשכח מפי זרעו, גם כאשר היתה סבה, מאת ד' היתה זאת כי קבעתי אהלי פה עירנו יע"א מצאתי אנשי ישרי לב ת"ח גדולים מחזיקי התורה והמקום גורם כי לא פסקה ישיבה ב"ה, ישיבה שיש בה סמיכת ת"ח ונקבצו ובאו עדרים עדרי צאן קדשים זרע ברך ד' ולא פנו אל רהבים ושטי כזבים דברי הבלים חכמות חיצוניות, רק תורת ד' מגמתם הולכים ומוסיפים מעלים בקדש:

ולא אמנע מלברך ד' כי תמיד היה בעזרי שזכיתי ללמוד עם תלמידים, ואח"כ כשנתנו בי עיניהם אנשי בריתי ק"ק האגשוויטץ יע"א והייתי שם עשרים שנה תמיד עטריצו בתלמודים ב"ה ואם כי היו במעט הכמות בכל זאת זכיתי להעמיד ב"ה תלמידים שנעשו גדולי ת"ח שי' כאשר נודע לכל וזה לא זמן רב אשר הנני יושב פה יודע אני כי כל התלמודים הבאים אלי לדרוש את דבר ד' אותה מבקשים, ולא למודים אחרים כי אין המקום גורם פה להתעסק בדברים זרים בורות נשברים:

והנה כל מי שיש לו עינים לראות ידע ויבין כי בזמן הזה ההתעסקות בעניינים חיצונים אין לו שום תועלת לא זו שמאבד עולמו הנצחי רק אפילו מוציאו מן העוה"ז כאשר ענינו רואים כי הרבה מאבדים עצמם לדעת ר"ל וכמה ובמה יש אשר לעת זקנתם מבזים אותם הבנים ומחכים על יום מיתתם כי אם המה עשירים מצפים למיתת אבותם למען יעזבו להם הונם ורכושם, – ואם המה עניים מחכים שלא יצטרכו להחזיקם, וכן בעשיו מצינו שהגם שכבד אביו בכלא בכל זאת כשחם לבו על יעקב אחיו אמר יקרבו ימי אבל אבי, וכבר המלצתי בזה הפסוק מ"ש בתורה וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו אויביכם הכוונה כי יש אנשים אשר עמלים כל ימי חייהם רק עבור הבנים ואינו עולה כלל בדעתו לחשוב מי יודע למי אנחנו אחרי, החכם יהיה, או סכל, ואינו נותן מעולם לשום דבר מצוה, ולסוף לעת זקנתו נעשה לו הבן אויב גדול שאין כמוהו כי שום בן אדם אינו מחכה כל כך על מיתתו כמו בנו אשר עמל בו וגדלו וזשה"כ וזרעתם לריק כי כל פעולת אדם נקרא זריעה, ואמר כי כל עלמכם ויגיעכם איך לריק יהיה כי אתם סבורים שהיא זרעכם בנך היוצא מחלצוך אשר תתענג בו לעת זקנתך, אמנם באמת לא כאשר דמית, כי ואכלוהו אויביכם, כי הוא לך האויב מוחלט לא כן מי שמגדל בניו על דרך התורה והיראה, נוחל על ידו שני עולמות כי ברא מזכה אבא ואשרי מי שזיכה להיות לו מצוה קבועה לדורות ג"כ:

ובכן לא אמנע ג"כ מלהזכיר לטוב אדם כשר ויקר רוח ירא ד' היה ר' יצחק זיסהאלטץ ע"ה, מחשובי בע"ב דק"ק