תבואות השדה חלק ד קעט

רק דרך נקב עי"ש, והיינו ג"כ כיון דאין החולה באה לו שיתאוה תאוה לערוה לא הוי בכלל ג"ע דאין מתרפאין, וא"כ בנ"ד ג"כ אם הרפואה בדיקה ואתמחי גברא ואכא חשש סכנה כל שאין כאן הזכרת שם ע"א בוודאי מותר, אמנם מ"מ כיון שיש עכ"פ נדנוד איסור ואין ההיתר רק משום חשש סכנה מה טוב שהחולה קודם שילך לשם יתפלל לד' ויאמר כי אינו הולך רק משום הכרח חליו ויקבל על עצמו איזה סך לצדקה ויקבע אומן בלבו כי הרפואה הוא מן השמים רק שעונותיו גרמו לו שמוכרח לסבה כזו אשר לא נמלט מחשש איסור עכ"פ ושב ורפא לו, ומצינו גם בשאר פוסקים דבמקום שלא התיר רק בשעת הדחק צריך לקנוס עצמו וליתן מעות לצדקה (עי' שו"ת חות יאיר סימן קע"ח כה"ג בעניין אחר) והנני אומר בפירוש שאין מותר רק אם כבר אתמחי גברא וגם שיש חשש סכנה ושלא יהיה הזכרת שם ע"א בבירור:

והנלע"ד כתבתי פק"ק באניהאד ב' לסדר ואתם תהיו לי גוי קדוש י"ט שבט תרנ"ט לפ"ק סימו ד' חג המצות יחוג בדיצות, בשמחה ובמצהלות כבו' אהו' הרבני המופלג היקר הנגיד מו"ה שמחה יחזקאל קליין נ"י. מכתבו קבלתי ומחמת הטרדה אשיב לו בקיצור, ע"ד שאלתו אם מותר לש"צ להתפלל על הבימה:

הנה בש"ע או"ח סימן צ' נראה דאם כוונתו שיוכל להשמיע לצבור מותר, אמנם המג"א שם ס"ק ג' הביא דהמקום שהש"צ עומד יהי' נמוך משום ממעמקים קראתיך, והנה אפילו אם אין מקפידי' ע"ז מ"מ נ"ל להביא ראיה דהש''צ צריך לעמוד לפני אה"ק דווקא או סמוך לו, דהנה בסימן ק"נ כתב הרמ"א ועושי' בימה באמצע ביהכנ''ס שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כולם וכשמתפלל הש"צ פניו כלפי הקדש משמע דווקא דהבימה הי' עשוי רק לקרות בתורה, אבל לתפלה צריך שיהי' פניו כלפי הקדש, ובב"י סימן ק"נ כתב דמשו"ה נקרא יורד לפני התיבה שיורד ממקומו ללכת לפני התיבה שהי' נקרא היכל וקדש משמע מזה דלאחר שקרא על הבימה יורד להתפלל לפני העמוד סמוך לאה"ק, ונ"ל משני טעמים דאין לש"צ להתפלל על הבימה חדא דהא אין להפסיק כנגד המתפלל ואסור לישב אליעזר דייטש. בתוך ד"א של תפלה וכיון דהעולם נוהגים לישב בשעת חזרת הש"צ התפלה ואם יעמוד על הבימה א"כ יהיו היושבים כנגד פניו עושים איסור, (ועי' היטב בש"ע סימן ק"ב), ועוד דכבר האריכו בספרי' הקדושי' גודל הפגם אשר נעשה בעולמות העליונים אם הש"צ מכוין בתפלתו להראות שיש לו קול ערב ושימצא חן בעני העם, וא"כ הלואי אם בעמדו פניו לכותל שלא יסתכל בשום אדם שיוכל לכוין בתפלתו לד', ועכ"פ אם יעמוד על הבימה ויסתכל בפני הצבור ויתבונן אם מוצא חן בעיני העם בקולו המצפצפי' ומהגים, ומה לי להאריך במה שכבר האריכו אבות העולם, (הגאון בעל תב"ש בסוף הספר והגאון יעב"צ בהקדמת סידור שלו) וא"כ בוודאי יש לו להמנהג יסוד ושורש גדול שהש"צ לא יעמוד על הבימה בשעת התפלה ומי שרוצה לפרוץ גדר הנוגע לתפלה בכוונה לנורקי' חויא דרבנן דלית ליה אסותא וצריך למסור נפש לקיים מנהג ישראל אפילו כל שהו ומכ"ש בדבר גדול כזה לחזק אחד מעמודים שהעולם עומד עליו עמוד העבודה זו תפלה:

אמנם בעוה"ר עבירה גוררת עבירה לאשר אינם קפידי' שיהי' הש"צ יר"ש כמבואר בש"ע סימן נ"ג ממילא ג"כ נמשך מזה שבלא"ה מכוין רק להראות כחו בתפלתו ונתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה (ועי' בש"ע סימן נ"ג סעיף י"א) וממילא רוצים להעמידו על הבימה ג"כ שיכוין להתפלל למצא חן בעיני אנשים ולא לפני ד' ובטוח אני שבמקום שמקפידין שהש"צ יהי' יר"ש ולא מקלי הדעת קצוצי פאות מחללי שבת בוודאי לא ישנו ג"כ ממנהג אבותם ובוודאי יקיימו שירד לפני התיבה כמ"ש הב"י סימן ק"נ ולא על הבימה ואינו דומה למה שנוהגים בכמה קהלות שהש"צ מנגן לכה דודי בע"ש על הבימה דלכה דודי אינו תפלה רק שיר לכבוד ש"ק ואדרבא מראים כאילו הולכים לקראת שבת משא"כ בתפלה וע"ד אשר שאל אותי ממנהגי הש"צ כבר ראו עיניו כי הש"צ צריך להיות ירא שמים דווקא, אמנם מה נעשה שאין לנו כח לתקן בזה, ומזה נמשך כל הרעות בעוה"ר כי התפלות אינם הולכים למקום הראוי ועת לחשות בעניינים כאלו וד' יסיר לב האבן מקרבנו ונזכה לעבוד אותו בלב שלם וראוי:

והנלע"ד כתבתי אור ליום ד' לסדר ''מלא אותם חכמת לב'' כ"ב אדר תרנ"ח פק"ק באניהאד יע"א אליעזר דייטש. בר כ ת ה מ ו ג מ ר אברך את ד' אשר היה בעזרי להוציא לאור זה ספרי חלק רביעי, לא ימישו דברי תוה"ק מפי ומפי זרעי וזרע זרעי, יבואיני רחמך ואחיה אתה ד' מגיני ועזרי, על כל הטובות אשר גמלתני מעודי אין מלה בלשוני, זאת נחמתי בעניי כי אליך תמיד נשאתי תוחלתי ושברי, רבו רחמיך עלי כל ימי חיי היית ישעי ואורי אמר הכותב מראשית כזאת הודעתי בחבורי הראשונים מה ראיתי על ככה להוציא לאור עולם רעיוני מחשבותי אשר היתה לי מד' ונא אל יחשדני הקורא בספרי כי רמות רוחא ח"ו הוא דנקיטא לי לגדל שמי או לאסוף ממון על ידי חבורי, כי כל באי שערי המכורים אותי יודעים כי מעולם לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, ומה להבל נדמה בכבוד המדומה רק לאשר ראיתי כי בחמלת ד' עלי חבורי הראשונים מצאו חן בעיני הרבה ת"ח וגם בעיני גדולי ישראל, ולעת כזאת אשר בעוה"ר הורד קרן התורה ואיש איש לבלעו פנו מעמל כובד הפרנסה, והתורה מונחת בקרן זויות אמרתי אולי על ידי שיראו