תבואות השדה חלק ד קעח

מה שנסתפק אם מותר לקנות מהעכו"ם ''סמעטין'' (במקום שנוהגים היתר בחמאה של גוים) פשיטא מילתא כיון דכל איסור בחלב של עכו"ם דאסור הוא מחשש חלב טמא, ומבואר בגמרא ובש"ע יור"ד סימן קט"ו להלכה דחלב טמא אינו עומד ומה"ט לא אסרו חמאה של גוים במקום שלא נהגו איסור, וא"כ הה"ד סמעטין דמסתמא כמו שלא אפשר לעשות חמאה מחלב טמא גם סמעטין לא כעשה וא"כ מותר יותר עכשיו שיש קינסט בוטטער שמערבים בה חלב טוב יותר ליקח סמעטין מ"מ נ"ל כיון דיש נמי חשש שמערב בה חלב טמא ג"כ אע"ג דמחלב טמא לא נתהוה סמעטין מ"מ יוכל להיות שבחלב שתחת הסמעטין נתערב ג"כ חלב טמא (ועיין בט"ז יור"ד סימן קט"ו ס"ק י"ב) ע"כ אין לקנות רק סמעטין גרידא, משא"כ לקנות כל הקדירה חלב מעכו"ם ואח"כ ליקח ממנה השמעטין ומה שנשאר תחתיו ישאר לאכילה זה אסור דהא אפשר שנשאר שם חלב טמא ג"כ, דאע"ג דאיני עומד לעשות ממנה חמאה מ"מ אפשר דמה שנקרא ''זוירע מולך'' יוכל להתהות גם מחלב טמא ע"כ אסור לקנות רק הסמעטין גרידא ולא עם החלב שתחתיו ואם ירצה לבשל אח"כ החמאה שילכו צחצוחו החלב כמ"ש בש"ע שם סעיף ג' וודאי שרי עכ"פ פשיטא דבמקום שיש חשש מתערובות קונסט בוטטער שמערבים בה חלב עדיף טפי לקנות סמעטין באופן שכתבתי וזה ברור:

(ב) ע"ד השאלה שנמצא בפסח משהו חמץ ואסרו הכל כמבואר באו"ח סימן תמ"ז ושאלו על הכלים, והנה גאון אחד הורה שהכלים אסורים אפילו לפסח הבא רק בכל השנה התיר להשתמש בכלים, ואחד הורה היתר בכלים אפילו לפסח הבא:

הנה מפשט דברי רמ"א שם שכתב מיהו כלים שנתבשל בהם מותרים לאחה"פ משמע לכאורא דדווקא לאחה"פ מותרים, משא"כ להשתמש בהם בפסח הבא אסורים אמנם לכאורא יש לעיין בזה דהא אפילו המשהו חמץ גופא אם היה נתערב קודם פסח היה מותר בפסח דלעניין בלוע משהו לא אמרינן חוזר וניעור וא"כ אמאי יהי' הכלי אסור בפסח הבא כיון שעוד קודם פסח הבא כבר היה הבלוע משהו ולא אמרינן חוזר וניעור, (שוב ראיתי בשו"ת השיב משה סימן י"ז שנסתפק בזה במשהו שנתערב בתבשיל בפסח ונשאר לשנה הבא אם מותר בפסח הבא דאע"ג דבנתערב משהו קודם פסח מותר מ"מ כיון שנתערב בפסח וכבר חל עליו שם איסור בפסח אסור גם לפסח הבא עי"ש) א"כ לפי"ז היה שפיר אפשר לומר דהכלי אסור ג"כ בפסח הבא כמו התבשיל גופא שהיה אסור אם היה נשאר עד הפסח הבא כיון שהתערובות נעשה בפסח בשעה שלא יוכל להתבטל וא"כ גם הכלי אסור אפילו בפסח הבא, וא"ש דברי רמ"א דדווקא לכל השנה מותר, אבל בפסח אסור אפילו לשנה הבא, אמנם אחר התבוננת מעט יש לעיין מ"ט יהיה הכלי אסור לשנה הבאה כיון שעברו עליו כבר י"ב חדש וא"כ נעשה הבלוע כעפרא בעלמא לפי דברי הח"צ בשו"ת (סימן ע"ה עי"ש), אמנם י"ל דמה"ט אסרו הכלי גם לשנה הבא כיון דמשכחת שלא יהי' י"ב חדש לגמרי כגון אם נמצא המשהו סוף ימי פסח וירצו להשתמש בשנה הבאה בתחלת ימי הפסח ולא כלו עדיין היב"ח (אם לא בשנה מעוברת) ולכך אסרו לגמרי מ"מ קשה הדבר לגזור ולהחמיר כ"כ בבל''ע משהו דרבנן, ופקחתי עיני וראיתי בספר שדי חמד (מערכת חמץ ומצה סימן ז') שהאריך בזה, ושם הביא בשם הגאון ר' עקיבא איגר להתיר הכלים בפסח הבא, אמנם הוא לטעמיה אזיל שהתיר גם התבשיל לשנה הבא אולם לספיקו של הגאון בעל השיב משה דהתבשיל אסור גם לשנה הבא אילו היה נשאר באמת י"ל גם הכלי אסור אשר ע"כ נראה לי להכריע דעכ"פ אם כבר עברו י"ב חדש שלימים דיש לנו סניף להתיר גם עפ"י שו"ת חכם צבי הנ"ל יש לסמוך בזה באיסור משהו עכ"פ ולהתיר הכלים, אמנם אם לא עברו עוד י"ב חדש שלימים כגון שנמצא המשהו סוף ימי הפסח אסור להשתמש גם בכלי בתחלת ימי הפסח בשנה הבא, ומדברי רמ"א אין הכרע. כל כך די"ל דכוונתו רק לאסור בפסח ההוא, משא"כ לשנה הבא מותר גם לדעת הרמ"א ולפיכך לאחר שעברו י"ב חדש שלימים מותר כנ"ל ברור בס"ד:

(ג) וע"ד אשר שאל שיש שם ערלית דאקטארין אחת שהמציאה בחכמתה שנותנת ידה ליד החולה ותיכף נתרפא, ונסתפק מעלתו נ"י אם מותר למי שיראת ד' בקרבו להשתמש ברפואה כזו:

הנה זו לא שמענו עוד, אמנם כיוצא בזו ראיתי בשו"ת חתס"ו ליור"ד סימן של"ח כתב ע"ד מי שיש לו חולי נכפה ר"ל ונמצא בספר שיתן ידו ליד ערל מת ויאמר לחש קח ממני החולי שאינו מזיק לך ולי אתה מטיב, ומסיק דאם החולה הוא כהן מותר לטמאות עצמו אם הוא רפואה בדוקה עי"ש ונחזי מה דקמן בס"ד הנה בנ"ד אכא לכאורא ב' חששות, האחד דלמא מזכרת שם ע"א ובכל מתרפאים חוץ מע"א וגלוי עריות ושפיכת דמים הנה משום חשש ע"א מבואר בש"ע יור"ד סימן קנ"ה דאם לא ידע שמזכיר שם אלילים מותר רק אם יודע שמזכיר שם אלילים אסור, והנה הא דלא אסור גם מספיקא אפילו אי אמרינן דהוי ספיקא דאוריתא משום ושם אלקים אחרים לא הזכירו, נ"ל הטעם כיון דכל הטעם לגרום להזכיר שם ע"א אסור הוא משום שמייקר שם העכו"ם וא"כ כל שלא ידע ישראל מזה וגם העכו"ם אינו אומר שמרפא אותו בשם אליל שלו תו ליכא שם כבוד והדר לו, ואדרבא אם אינו מפרסם שם ע"א שלו לומר בפומבי שעל ידו נתרפא יבושו כל עובדי פסל וא"כ ה"נ בנ"ד אם אינו אומרת שמרפא בשם ע"א, אע"ג שאפשר שהי' מזכרת איזה שם שיקיץ ע"א מותר רק במקום שוודאי מזכיר שם אליל וידוע לכל, כגון אפיקורס המבואר בש"ע שם דאז הוי כדבר ידוע שרפואתו ע"י ע"א אסור, אמנם בנ"ד יש עוד חשש אחר לכאורא אם החולה הוא איש ולוקח לידו יד ערלית והוי קרובה דגלוי עריות דאסור ולדעת הרבה פוסקים אסור מדאוריתא ג"כ (עי' בש"ע אה"ע סימן כ"א) וא"כ היה אסור בנ"ד דהא כל שיש חשש משום גלוי עריות אפילו אביזריהו דג"ע אין מתרפאין, אמנם אחר העיון קצת לא דמי דוודאי מי שנותן עיניו באשה והעלה טינא בלבו, אסרו חז"ל אפילו לספר עמה (עי' ברמב"ם פ"ה מהלכות יסודי התורה) דשם באה לו החולי מזה שרוצה לקרב לעריות והוי קריבה לערוה בדרך חבה אסור, משא"כ הכא שאין דעתו כלל לערוה והחולי בא לו ממקום אחר לא הוי הקריבה דרך חבה כלל ולא אסרו קריבה שאינה דרך חבה, ופוק חזי דלהושיט מידו ולידה אסרי בנדה בש"ע יור"ד סימן קצ"ה ובערוה אחרת לא אסרו כל כך בהושטת מידו לידה (ועי' רמ"א אה"ע סימן כ"א סעיף ה') (רק אנשי מעשה נזהרים מזה) והטעם דבאשה שאינו גס בה לא חיישינן כל כך להרהור וא"כ ה"נ כיון דהך הושטת ידים אינו דרך חבה ליכא ביה משום קורבה ואפילו בנדה אם היא חולה ואין לה מי שישמשנה התיר הרמ"א לבעלה ליגע בה אם הוא נחוץ (עי' ביור"ד סימן קצ"ה) ועי' שם בפתחי תשובה ס"ק ט"ו שהביא שם בשם הרדב"ז ג"כ לחלק כמ"ש בין אם החולה בא מחמת העבירה או שאין החולה מחמת העבירה, ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול בס"ד ובפתחי תשובה ביור"ד סימן קנ"ה ס"ק ב' הביא בשם שו"ת זרע אברהם מי שחלה חולה שיב"ס ר"ל ואמרו הרופאים שאין לו תקנה רק לינק חלב מדדי אשה ולא נמצא רק אשת איש והתיר ע"י פריסת סדין בינו לבינה ושלא ינק