תבואות השדה חלק ד קעז

רק בתורת ''קאממיסיאן'' ותמיד משעובדי' להמוכר או הסחורות בעיניהו או המעות תמורתן, פשיטא שאין כאן שום צד רבית, שהרי המוכר אינו מבקש כלום רק שיחזיר לו מעותיו השייכים לו ומעולם לא הגיע לידו בתורת הלואה שיהי' כמו שאר מלוה שניתן להוצאה ואם הקונה מוותר לו שבאם יקנה אצלו אחרת לא יגוש עליו ליתן לו המעות ויתן לו סחורה אחרת זה תנאי אחר, אבל רבית אין כאן כיון שלא בא בידו בתורת מלוה והקפה רק בתורת שלוחו רק שיכול להרוויח אצל הסחורה וא"כ אין כאן שים דררא דריבית, ועוד יש לדמות זה למבטל כיסו של חבירו דחייב (בחו"מ סימן רצ"ד) וה"נ כיון שאין לו רשות להקונה להוציא מן הקרן לעצמו ואינו נאמן לומר ששנה והוציא לעצמו דאחזוקי אינשי ברשעי לא מחזקינן, עי' בלקט הקמח להלכות רבות ועי' בשו"ת תתס"ו חו"מ סימן קע"ח ד"ה ומבואר מדברי הראשונים רק מ"מ הא פשיטא שאין רשות להמוכר למכיר לו בשוי יותר מכדרך המוכרים והקונים דאז וודאי מחזי כרבית (וכן מבואר בלקט הקמח להלכות רבית בד"ה ראובן שקבל סחורה משמעון בהקפה עי' שם) אמנם הא מה שהמוכר רוצה שבאם לא יחזיר לו מעותיו שיקנה אצלו היא רק כמה שאומר לו עכשיו רק בתנאי זה אני מניח לך סחורתי או מעותי אם תקנה אצלי סחורה ואם לאו תן לי מעותי יזה יש לו רשות כיון שהסחורות והמעות הי' הכל של המוכר ולי הם משועבדי' ולא הוי עליו שם הלואה, שהשט"ח שנתן לי על הסחורה כתב בפירוש שיהי' רק לאונטערלאג להיות בטוח שלא יכפור בו ע"כ פשיטא שאין כאן שום חשש רבית או דלא הוי הלואה כלל או דלא גרע עכ"פ ממבטל כיסו של חבירו לא שייך רבית כל זה פשיטא לענ"ד, וכבר ראיתי שהורו בזה שני רבנים גדולים שאין כאן שום חשש והנלע"ד כתבתי רבית רבך הדו"ש הטוב אליעזר דייטש. סימן ב' בעזהי"ת יתענג על רב טוב ברוב ברכות וישועות בשובע שמחות אהו' ידנ"פ החביב לי הרב המופלג בתו"י, חריף ובקי נפלא, מאור נעלה, ומהולל, פאר הנגידים וכו' כש"ת מו"ה אהרן ג"מ נ"י אחד מיקירי העיר בכ"ס ווראניב יע"א. יקרתו הגיענו ושמחתי מאוד בשמעי משלומו היקר לי וע"ד אשר העיר בשו"ת פנים מאירות ח"ב סימן י"ט שהובא בפתחי תשובה ריש הלכות טריפות באחד שאכל עיף ונמצא טריפה דא"צ כפרה דהו"ל כאונס ולא כשוגג והביא ראיה מתוס' מס' ביצה ד''ה אורח ארעא, ותמה מע"כ נ"י הרי אדרבא שם מבואר ההיפוך שכתבו וז"ל מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס שלא היה לו למהדר כל כך והי' תמיה נפלאה ועיינתי בפנים מאירות בח"ג שם ושם ציין עצמו ג"כ על ח"ב סימן מ"א וחלק שני אין בידי ואמרתי לעיין היטב דלא לשויה לרב גדול כטועה ח"ו:

ונ"ל דהנה הא וודאי בכל מקום שהתורה ציותה לנו לסמוך על הרוב, אע"ג דאי אפשר שכל כך שנים מיום שנתנה התורה לא הזדמן איזה טריפות באיזה מקים בפנים ואכלנו אותה מ"מ בוודאי לא נעשה שום איסור כי כך גזרה התורה שנוכל לסמוך על הרוב והפה שאסר לנו לאכול טריפות הוא הפה קדוש מלכו של עולם ית"ש ויתעלה התיר לנו לסמוך על הרוב, וכה"ג הובא בחתס"ו ליור"ד סימן רמ"ה והארכתי בזה בכמה מקומות בס"ד, אמנם אם כבר היה לו איזה סבה אחרת שהיה צריך להמתין והוא פחז כמים ולא המתין ואז נמצא טריפה וודאי הוי כשוגג ולא כאונס דעכ"פ אילו היה שומע בקול חכמים והיה נהג עצמו כמנהג דרך ארץ לא היה בא לידו מכשיל של אכילת טריפת ומעשיו שלא שמא לדברי חז"ל גרמו לו שבא לידו אכילת טריפה שפיר כתבו התוס' דהוי כשוגג ולא כאונס ודייקו בלשונם שלא היה לו למהר כל כך והיינו מכיון שכבר ציוו לנו חז"ל שלא להיות בלען וגרגרן לאכול קידם הפשט ונתיח א"כ עיקר האיסור בא לו ע"י פשיעתו שלא שמע לדברי חז"ל כתבו התוס' שפיר דהו"ל כשוגג והיטב אשר כתב בזה בספר עורה שחר דכה"ג שלא עשתה כצנועות לבדוק עצמה הו"ל בא האיסור בגרמתה הו"ל שפיר כשוגג ולא כאונס וא"כ צדקו דברי בעל פנים מאירות דאיהו מיירו בעוף ושם לא עשו חז"ל תקנת להמתין, משום דבעוף לא שכיח כל כך טריפות וא"כ היכא שאכל ונמצא טריפה וודאי הו''ל כאונס, ודייק מלשון התוס' מדסיימו וז"ל שלא היה לו למהר כל כך וא"כ ה"ד בבהמה שהצריכו עכ"פ בדיקה הו"ל שוגג ולא אונס משא"כ בעוף דלא שייך שלא היה לו למהר כל כך שפיר כ"ע ס"ל דהו"ל אונס ולא שיג וזהו ראי ברורה [וזה לשוני בחידושי למס' ביצה שם בדף כ"ה בגמרא אורח ארעא קיול"ן ופרש"י ולא משום איסור טריפה, והקשו בתוס' מעה דאמרינן בסמוך נטיע' מקצץ רגליהו' דקצבים אלמא דאיכא איסור נמי לאכול קודם בדיקה, ועי' פנ"י שתמה דרש"י גופא כתב בסמוך שמא ימצא טרפה אלמא דאיכא איסורא נמי, והפנ"י רצה לחלק בין גדיים וטלאים דלא שכיחי סרכות לשאר בהמות דשכיח בהו ריעות' ואיכא איסורא מדינא, ולע"ד נראה בפשיטות דבאמת כיון שאמרה התורה לסמוך על הרוב א"כ אפילו אם ימצא טריפה אח"כ לא עבד איסורא דהרי מה"ת מותר כל זמן שלא נתברר ההיפוך ולא הוי אפילו בגדר שוגג (ועי' שו"ת חתס"ו ליו''ד סימן רמ"ה) אמנם מכיון שכבר גילו לנו חכז"ל דמשום דרך ארץ אין לו לאכול קידם בדיקה א"כ ממילא היכא שאכל בלא בדיקה ונמצא טרפה עבד נמי איסורא דל"ל דהרי עשה בהיתר דהא הי' לו להמנע מלאכול עכ"פ משום דרך ארץ וזה נמי סברת התוס' מ"ש דאם נמצא טרפה לא הוי כאונס רק כשוגג, ודו"ק שוב ראיתי בס' דברי ירמי' פ"א מהלכות יו"ט הלכה י"ב שכתב נמי כה"ג עכ"ל שם]:

(ב) וע"ד אשר העיר בתוס' מס' נדרים ע"א שכתבו משום דלא אמר אמרו דבר אחד לא הוי שוין והא במס' גיטין פ"א כתבו דאפילו כי אמר אמרו דבר אחד מ"מ לא דבר אחד ממש נ"ל לחלק דהא וודאי אמת דאפילו כי אמר אמרו דבר אחד מ"מ יכולים לפלוני במקצת כמו ר' יהודא ור' דוסא במס' כתיבות ל"ו ע"ב מ"מ מיירי בדבר אחד דתרויהי קאי בשבויה, משא"כ הכא במס' נדרים דלא מיירי כלל בדבר אחד, דחד מיירי בנזיר טמא וחד בנזיר טהור לא מצי למימר דבר אחד, ויש לעיין בזה בכמה מקומות בש"ס, ויש עוד נ"מ אי אמרינן נמי דהיכא שאמר אמרו דבר אחד דהוי כמו שאמר ''כלהו ס"ל'' דאין הלכה כשיטה (ועי' בזה בספר יד מלאכי בכללי התלמוד אות ע"א ובספר הליכות עולם בכללי הגמרא למהר"י קארו בדף ס' ע"ב בד"ה בפרק במה מדליקין) ויש לעיין בזה טובא:

וכעת לקצר באתי וד' יארוך שנותיו בטוב ובנעומי' יזכה לחזות בנועם ד' ולהתענג על התורה והעבודה לאורך ימים כאוו"נ ונפש אוה"נ דו"ש באה"ר הכותב פק"ק באניהאד ב' לסדר אמור אל אהרן תרנ"ח לפ"ק אליעזר דייטש. סימן ג' שלום רב וברכה לכבוד אחי' הרבני המופלג בתו"י יראת ד' אוצרו רודף צרכה וחסד וכו' מו"ה משה קלאפטער נ"י בעיר גויארק מדינת אמעריקא יקרת מכתביו הגיעני, וע"ד ספיקותיו אשיב לו בקיצור