תבואות השדה חלק ד קעו

ואסור בשבת להשתמש לאורה אפילו לאחר שדלק כשיעור, ויש להעמיס כוונה זו בלשון הרי"ף שכתב וז"ל היתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורוצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו עכ"ל ולאיזה צורך נקט ורצה לכבותה אלא וודאי דווקא בחול כיון שבידו לכבות אמרינן דמעיקרא לא הוקצה רק על זמן השיעור כיון שבידו לכבות, משא"כ בשבת שאין בידו לכבות הוקצה כל השמן וראיה ברורה מלשון הרי"ף לסברת הישועות יעקב דבשבת אסור להשתמש לאורה אפילו אם דלק לאחר זמן השיעור ודו"ק:

(י) בגמרא ורמנהו מצוותה משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק, מאי לאו דאי כביא הדר מדליק לה, ולכאורא יש להקשות לדעת מהרש"ל שהובא בט"ז סוף סימן תרע"ג דאפילו אי ס"ל כבתה אז"ל מ"מ איכא הידור מצוה לתקנה א"כ מאי פריך הגמרא, דלמא למצוה בעלמא קאמר, (ועי' בשו"ת בית נפתלי סימן י"ז) ויש ליישב דלשון ''מצוותה'' משמע דהוא עיקר מצוה:

(יא) בגמרא אמר רבא וצריך נר אחרת להשתמש לאורה ולכאורא יל"ד וכי לא ידע רבא מהא דרב לעיל דאסור להשתמש לאורה, ונראה לי דרבא טובא קמל"ן דהנה אע"ג דאסור להשתמש לאורא מ"מ אם אין רוצה לשמש כלל היה מותר בלא נר אחר, אמכם היינו דוקא אי ס"ל דהא דאסור להשתמש לאורה כמ"ש הר"נ דומיא דמנורה דמקדש א"כ וודאי מסתבר דעכ"פ אם אינו רוצה לשמש כלום לאור המנורה הרשות בידו, אמנם אי אמרינן כרש"י דס"ל בטעמא דרב משום שיהי' ניכר שהיא נר מצוה א"כ אפילו אם אינו משמש לאור המנורה כלום מ"מ בעינן נר אחד דווקא דאם אין לו נר אחר אע"ג דלא יראו אותו משמש לאור המנורה לא יכירו שהיא כר מצוה דדלמא עיבידתא הוא דלית ליה וא"כ מחדש לן רבא יותר ערב דמרב לא משמע רק שאסור לשמש לאורה מ"מ לא מוכח עדיין אם אינו רוצה לשמש שצריך מ"מ נר אחר משום היכר מצוה לכך הוסיף רבא ואמר צריך נר אחרת להשתמש לאורה, כלומר אפילו אם אינו רוצה לשמש לאור המנורה דהטעם משום היכר כמ"ש רש"י בדברי רבא ג"כ ואם לא יהי' לו נר אחר לא יהי' היכר ורש"י ס"ל דרבא מסתמא לא פליג אדרב ומסתמא לרב נמי הטעם משום היכר ומשו"ה פרש"י נמי לרבא בד"ה נר אחרת לעשות היכר לדבר ויהי' מכאן ראיה לפרש"י דהטעם משום היכר דאי משום דומיא דמנורה לא הו"ל לומר רק ואסור להשתמש לאורה, וא"ש לישנא דרש"י בד"ה נר אחרת וצריך ''לעשות'' היכר כלומר דלהטעם משום היכר לא סגיא אם רק אינו משתמש לאורה דבזה אכתי לא הוי היכר כמ"ש רק צריך לעשות היכר לדבר ובעינן נר אחרת אפילו אינו רוצה להשתמש כלל וכן משמע ברש"י בסמוך בד"ה וצריך נר אחרת ודו"ק:

אמנם הר"נ י"ל דס"ל אפכא אדרבא מדקאמר וצריך נר אחרת להשתמש לאורה, ולכאורא הך להשתמש לאורה הוא מיותר, משו"ה אמרינן אדרבא דרבא אפכא קמל"ן דדוקא אם משתמש לאורה בעינן נר אחרת ואי לא, לא בעינן דהטעם הוא רק דומיא דמנורה ואם אינו רוצה לשמש לא בעינן נר אחר, אמנם רש"י צוין דבריו על מ"ש ''צריך נר אחרת'' ומשמע ליה לרש"י מדקאמר צריך כר אחר ולא קאמר סתמא אסור להשתמש לאורה דס"ל דבכל גוונא צריך נר אחר דהטעם משום היכר וא"ש בין לרש"י ובין לר"נ ודו"ק:

(יב) במ"ש לעיל בריש הסוגיא דאפילו לטעם שמא יפשע ולא יתקן אמרינן דאפילו אם אין לו שמנים אחרים אסור להדליק באלו שמנים ודלא כהפנ"י מצאתי ראיה לדברי, מדברי הרבינו יונה ריש מס' ברכות שכתב דלחכמים אע"ג דמודי דמדינא זמן ק"ש עד עמוד השחר מ"מ כיון דעשו חכמים סייג שלא יקרא רק עד חצות אם עבר חצות לא יקרא עוד שיכולין חכמים לפטרו ממ"ע בשב ואל תעשה משום סייג עי"ש א"כ ה"כ שפיר יכולין חכמים כדי שלא יבא לידי פשיעה ולא יתקן לגזור שלא להדליק כלל אפילו אם אין לו שמנים אחרים כדי שלא יבא לידי פשיעה וכ"ש הי' דהתם ק"ש דאוריתא ואפ"ה הפקיעו אותו חכמים ממצוה כדי שלא יבא לידי פשיעה וא"כ מכ"ש בנ"ח דלא הוי רק מדרבנן וודאי שיכולין חכמים משום תקנת המצוה שלא ידליק כלל בשמנים אלו אפילו אין לו אחרים, ואע"ג שראיתי שהשאג''א בסימן ד' האריך לחלוק על רבינו יונה הנ"ל עי"ש מ"מ יש לי תנא רב דמסייע לי דנוכל לומר לר"ה דאפילו אם אין לו שמנים יפים אסור להדליק באלו:

תם ונשלם, בעזר רואה כל נעלם. אמרתי להעתיק כאן איזה תשובות בס"ד. סימן א' בעזהי"ת יום ה' א"ך טוב למב"י שנת תרנ"ח לפ"ק פה באגיהאד יצ"ו בימי המניין יצליח בכל עניין במקנה וקניין, כבוד אהו' תלמודי החביב לי מאוד המופלג החרוץ המפואר ונכבד מו"ה מאיר חיים עהרמאנן נ"י בה"ח אויהעל יע"א יקרתך הגיענו ומחמת הטרדה אשיב לך רק בקיצור ע"ד שאלתך במי שנתן לחבירו סחורות בתורת קאמעיסיאן דהיינו שלא יהי' רשות להקונה להשתמש במעות מהסחורה רק בכל פעם מחויב להראות לו או הסחורה שלו או הקרן מהמעות וכך היא דרכן של הקונים שתמיד קונה עבור המעות מהסחורה אצל המוכר סחורה אחרת, ועתה נשאר הקונה חייב איזה מאות זהו"כ להמוכר, וטוען המוכר או תן לי מעותי או תקנה אצלי סחורה אחרת והלוקח שם היינו דווקא באם מכר לו הסחורה סתם טוען כי אין לו לשלם בפעם אחת, ומה שרוצה המוכר שיקנה אצלו סחורה אחרת טוען הלוקח אם אהי' מוכרח לקנות אצלך סחורה אחרת עבור מה שאני חייב לך יהי' מחזי כרבית, ושאלת לחוות לך דעתי בדבר זה אי שייך רבית:

נ"ל דאין כאן שום חשש רבית לא מיבעי' לדעת הב"ח הובא בשו"ת צ"צ סימן קי"ז דלבעל הסחורה יש לו משפט הקדימה על הסחורות שלו שנתן להקונה וגם על מה דאתי מחמתיהו, א"כ הרי באמת כל הסחורות או המעות של הסחורות הרי הם ברשות המוכר עדיין. וא"כ יש לו רשות להמוכר לומר אם אין עתה נותן המעות שלי מהסחורות שלי עכ"פ תקנה אצלי וא"כ שום צד רבות שהרי המעות של המוכר הי', רק אפילו לדעת הצ"צ דלא סביר לי כהב"ח שהי' רשות לקונה לעשות במעות מה שירצה, משא"כ הכא שלקח הסחורה