תבואות השדה חלק ד קעה

רק הידור מצוה חיישינן שמא יתקן בשבת דאביי לשיטתו דס"ל מצוות להנות נתנו במס' נדרים ט"ו (עי' בספר מלא הרעים שם) וא"כ לא מיירי רב משמן שריפה כלל דמסתמא ס"ל הכי אליבא דרב נמי דמצוות להנות ניתנו וא"כ לא איירינן כלל משמן שריפה רק בשאר שמנים י"ל דשאר שמנים כשרים אפילו ביש לו שמנים יפים דאי ס"ל אז"ל אפילו מצוה בעלמא ליכא לתקן, אמנם כי אמרוהי קמיה משמיה דר' יוחנן וסתם ירושלמי הוא ר' יוחנן וא"כ ר"י וודאי ס"ל דמותר להדליק בשמן שריפה היכא דאין לו אחר וא"כ כל השמנים נמי לא מיירי רק בגוונא שאין לו שמנים יפים דאליבא דר' יוחנן וודאי אמרינן דכל השמנים הוי דומיא דשמן שריפה וכיון דר"י ע"כ אינו מתיר רק באין לו שמנים יפים א"כ מצינן שפיר לומר דאפילו ס"ל אז"ל מ"מ מצוה מן המובחר לתקן ונצטער אביי למה לא קבל מעיקרא לדעת דאע"ג דאין זקוק לתקן מ"מ מצוה מן המובחר אכא וא"כ יהיה מוכח משקלא וטריא דסוגיא דלפי האמת ג"כ אמרינן דאע"ג דאז"ל מ"מ מצוה אכא דאע"ג דאביי לא ס"ל כר"י בהא דמדליקין בשמן שריפה מו"מ על האי דינא דאע"ג דאז"ל מ"מ מצוה איכא לתקן לא פליג אביי, וא"כ יהיה ראיה לדעת המהרש"ל דאע"ג דאז"ל מ"מ הידור מצוה אכא לתקן, וזה רבות בשנים אשר כתבתי דמשמיה דרב לא קבל דכבתה אז"ל די"ל דלעולם זקוק לה רק בשבת הוי אנוס כמ"ש הרמב"ן, ול"ל דפושע הוי כיון דנחית להדליק בשמנים כאלו ולא חש שמא יכבה כיון דלא שכיח עפ"י הרוב שיכבה כמ"ש הפנ"י ולרב דס"ל רוב הי' בתורת וודאי שפיר י"ל היה מצי לסמוך על הרוב ולהדליק בשמנים כאלו כיון דבשבת הוי אנוס שלא יוכל לתקן כמ"ש הרמב"ן (ועי' בספר שנות חיים להגאון מהרש"ק סימן קצ"ז) אמנם ר"י לא ס"ל מסתמא דרוב הוי כוודאי דזהו רק למאן דס"ל הולכין בממון אחר הרוב כמ"ש בפלתי סימן ס"ג ור"י לא מצינו לו כן וא"כ אי הוי ס"ל זקוק לה היה אסור להדליק בשבת דבשבת לא יוכל לתקן ול"ל דהוי אנוס כמ"ש הרמב"ן דהוי פושע דלא היה לסמוך לכתתלא על הרוב כיון דלא הוי בתורת וודאי ושפיר קבלה דר"י ס"ל אז"ל ודו"ק היטב:

(ה) הדרן למילתא קמייתא דאי ס"ל דרב קאי נמי בשמן שריפה והוי כל השמנים דומיא דשמן שריפה ואין מדליקין רק באין לו שמן אחר וא"כ אתיא שפיר סברת המהרש"ל דמ"מ מצוה איכא לתקן אע"ג דאז"ל כיון דרב נמי לא מיירי רק באין לו שמנים יפים דומיא דשמן שריפה, אמנם בדעת הטור י"ל כך דס"ל דלפי האמת ולמסקנת הגמרא לא מיירי רב כלל בשמן שריפה, דהנה ידוע מה שהקשה בשו"ת שער אפרים איך מדליקין נ"ח בשמן שריפה הא כיון דעומד לשרוף הו"ל כשרוף, וכתיתי מכתת שיעוריה, ותירץ בשו"ת שב יעקב ליו"ד סימן נ' דגבי נר חנוכה לא בעינן שיעור קצוב רק שיאיר חצי שעה ולא שייך בזה כתיתי מכתת שיעוריה אמנם ראיתי בכתבי יד למחו' הגאון העצים מו"ה אברהם ליב זצ"ל האבדק"ק בערעגסאז יצ"ו, שכ' דאי ס"ל כבתה אז"ל א"כ לא מקפידין על הדלקה רק על השיעור כמסקנת הגמרא א''נ לשיעורא וא"כ בשמן שריפה שייך שפיר לומר כקושיית השער אפרים דכתותי שיעוריה וא"כ לא מיירי רב כלל בשמן שריפה וס"ל להטור דגמרא דידן פליג אירושלמי וס"ל לגמרא דילן דאיכא קפידא על השיעור וא"כ בשמן שריפה הו"ל כתיתי שיעורא ולא מיירי בשמן שריפה כלל וא"כ שפיר ס"ל להטור דבכל השמנים מדליקין אפילו יש לו שמנים יפים דאפילו מצוה לכתחלא ליכא לתקן למאן דס"ל כבתה אז"ל דאי הוי מצוה לכתחלא לתקן הוי חיישינן בשבת שמא יתקן כמ"ש הפרמ"ג בסימן תרע"ג בפירוש דברי הטור ודו"ק:

(ו) ומעתה נבא לישוב לשון הרי"ף דהרי"ף נמי ס"ל בזה כהטור דאי הוי אפילו מצוה לכתחלא לתקן בחול הוי אסור בשבת שמא ישכח ויתקן, והנה כבר כתבנו לעיל דאליבא דרב דס"ל אסור להשתמש לאורה ליכא למטעי שיסבור כבתה אז"ל וא"כ לא מוכח ממה דמדליקין בחול אליבא דרב כבתה אין זקוק לה רק ממה דמדליקין בשבת רק משבת ג"כ אין להוכיח דס"ל כבתה אז"ל דהא בשבת הוי אנוס כמ"ש הרמב"ן ומשו"ה הוכיח הרי"ף באופן אחר לרב דכבתה אז"ל, כלומר דאי הוי מצוה לתקן הוי אסור בשבת שמא ישכח ויתקן כשיטת הטור וע"כ דאפילו בחול ליכא שום מצוה לתקן למאן דס"ל כבתה אז"ל וא"כ א"ש לשון הרי"ף, ותו מדמדליקין בשבת מכלל דאי כבייא לא מזדקק לה, כלומר דאפילו בחול אין דרך כלל לתקן דלא הוי אפילו שום מצוה דאי הוי מצוה עכ"פ לתקן בחול היה אסור בשבת נמי שמא ישכח ויתקן וז"ש מכלל דאי כבייא לא מזדקק לה, כלומר שאין דרך כלל להזדקק אפילו בחול דליכא שום מצוה לתקן וממילא מוכח דס"ל כבתה אין זקוק לה, כלומר שאין לו תו שום שייכות להמנורה מכיון שהדליק דאז"ל אפילו למצוה בעלמא ומיושבים כל הקושיות ודקדוקים בס"ד:

(ז) בטעמא דאסור להשתמש לאורה נחלקו רש"י ור"נ דרש"י ס"ל כדי שיהיה היכר שהוא כר מצוה, והר"נ ס"ל דבעינן דומיא דמנורה של מקדש, (ועיי' וילקט יוסף מחברת שני' סימן כ"ד), ואפשר דרש"י ס"ל דל"ל דבעינן דומיא דמנורה של מקדש דא"כ היה לנו לומר כבתה זקוק לה כמו במקדש (עי' שו"ת הרשב"א סימן ש''ט דבמקדש כבתה זקוק לה, ועי' במנחת חינוך סימן צ"ח) אמנם להר"נ י"ל דס"ל דלא בעינן דומיא דמקדש רק כל זמן שהיא דולק, ומשו"ה אסור להשתמש לאורה דכל זמן שהיא דולק ס"ל דבעינן דומיא דמקדש משא"כ אם כבתה לא שייך דומיא דמקדש ושפיר ס"ל כבתה אז"ל (ועי' בספר דברי ירמיה פ"ד מהלכות מגלה וחנוכה שעמד ג"כ בזה מ"ט לעניין כבתה אז"ל לא בעינן דומיא דמקדש ובעניין אסור להשתמש לאורה בעינן דומיא דמקדש ולפימ"ש א"ש כנ"ל בשיטת הר"נ ודו"ק:

(ח) לפימ"ש לעיל דאפילו מאן דס"ל כבתה זקוק לה מ"מ אם לא תקן הפתילה לא בטל כל המצוה (עיין לעיל באות ב') א"ש פרש"י דחיישינן שמא יפשע ולא יתקן דוודאי אינו חשוד שלא ירצה לקיים כלל מצוות הדלקת נ"ח רק כאן דעכ"פ קיים כבר קצת המצוה שפיר חיישינן שיתרשל ולא יתקן יותר, ובזה א"ש דעת הט"ז סימן תרע"ג ס"ק ט' שחולק על התה"ד סימן ק"ב וס"ל דאם כבה בע"ש מבעוד יום צריך לחזור ולהדליק, וקשה עליו קושיית התה"ד א"כ אמאי מדליקין בשבת ליחוש דלמא יכבה מבעוד יום ואז לכולי עלמא מחוייב לחזור ולהדליק ושמא לא יתקן (ועי' שו"ת בית אפרים לאו"ח סימן ס"ג שהאריך בזה) אמנם להנ"ל א"ש דבע"ש אם נכבה מבעוד יום לא קיים אפילו קצת חלק מן המצוה ואין לחוש שלא יתקן דוודאי לא נחשד שלא יקיים כלל מצוות הדלקת כר חניכה ודו"ק:

(ט) הרי"ף ס"ל דלאחר שדלק כשיעור מותר להשתמש לאורה, והקשו עליו דא"כ איך מדליקין בשבת דלמא ישתמש לאחר שדלק כשיעור ויטה בשבת (ועי' שו"ת הרשב"א סימן ק"ע שמיירי שנותן שיעור מצומצם דווקא ואז מותר) והיטב אשר כתב בזה הגאון בישועות יעקב סימן תרע"ג ס"ק ג', דעד כאן מותר להשתמש לאורה לאחר שדלק כשיעור רק בחול דיש לומר שהיה בדעתו שלאחר שדלק כשיעור יכבה אותו ולא הקצה למצוה רק כשיעור משא"כ בשבת שאין בידו לכבותו שפיר אמרינן דאפילו לאחר שדלק כשיעור נמי הוקצה למצותה כיון שאין בידו לכבותה