תבואות השדה חלק ד קעד

אכא משום דמותר להשתמש לאורה וכל זה א"ש רק אי ס"ל בדיעבד נמי אין מדליקין אפילו בחול דלא כהפנ"י ודו"ק ועי' לקמן באות י"ב (ג) כי אמרוהי קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה לא קבלה, ומשמי' דר' יוחנן קבלה וכי משא פנים יש בדבר, וכבר האריכו בזה האחרונים, ועיי' בשו"ת בית נפתלי סימן ע"ד (ד) הרי"ף אחר שהביא דברי רב דמדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת כתב וז"ל מדקאמר מדליקין בשבת ש"מ אסור להשתמש לאורה ולא אתי לאטויי ותו מדמדליקין בשבת מכלל דאי כבייא לא מזדקק לה ש"מ כבתה אין זקוק לה, וקשה הא דכבתה אין זקוק לה א"צ להוכיח מדמדליקי' בשבת הא מצי להוכיח דמדליקין בחול וע"כ דכבתה אין זקוק לה כמו לר"ה דאוסר בחול משום דכבתה זקוק לה וכבר הקשו כך על הרי"ף הרבה מפורשים (ועי' בשו"ת זכרון יוסף בסוף הספר הביא ג"כ להקשות על הרי"ף) וזה רבות בשנים אשר אמרתי דהרי"ף ס"ל בפירוש שמא יפשע כמ"ש הפנ"י דיטעה לומר שהדין כבתה אין זקוק לה, וא"כ שייך זה דווקא לר"ה דס"ל דמותר להשתמש לאורה בוודאי יכול לבא לידי טעות דכבתה אין זקוק לה דמכיון שהדליק כבר נגמר המצוה ואין זקוק שהרי רואה דתיכף לאחר הדלקה מותר להשתמש ובוודאי יטעה דמסתמא אין זקוק לה, אמנם אליבא דרב דס"ל אסור להשתמש לאורה אין להוכיח ממה דמדליקין בחול דכבתה אין זקוק לה דלעולם זקוק לה רק דלא חיישינן שמא יפשע, כלומר שיטעה דאין זקוק לה דמנא תיתי שיבא לידי הך טעות כיון דאסור להשתמש לאורה יסבור טפי דזקוק לה שהרי רואה שלא נגמר המצוה בשעת הדלקה גרידא כיון דאסור להשתמש לאורה, וע"כ אין להוכיח אליבא דרב דכבתה אין זקוק לה רק ממה דמדליקין גם בשבת ובשבת וודאי אי אפשר לתקן וזה נכון בדברי הרי"ף לפירוש הפנ"י (ה) יל"ד כפל הלשון בדברי הרי"ף שכתב מכלל דאי כבי''א לא מזדקק משמע כבתה אין זקוק לה והוא כפל הלשון, וכבר עמדו בזה כל המפורשים (ו) מהו הלשון אין זקוק לה הו"ל לומר א"צ להדליק (ז) בטור סימן תרע"ג כתב אם כבתה א"צ לחזור ולהדליקה ולא נקט כלישנא דגמרא דידן לומר אין זקוק לה:

(ב) וליישב כל זה נ"ל עפ"י מה שיש לחקור בהא דקיי"ל כבתה אז"ל אם יש עכ"פ מצוה קצת שיזקוק לה ויתקן או דנימא דליכא שום מצוה בזה לתקן כיון שאמרו אין זקוק לה, והנה הט"ז באו"ח סוף סימן תרע"ג הביא דעת מהרש"ל דאע"ג דאין זקוק לה מ"מ מצוה איכא לתקן, אמנם הטור ס"ל דליכא אפילו שום הידור מצוה אם יתקן כיון דאז"ל, (ועי' פרמ"ג או"ח ריש סימן תרע"ג דהטור ס"ל דאי הוי אפילו קצת מצוה שיתקן א"כ היה לאסור בשבת דלמא ישכח ויתקן) וע"כ ס"ל להטור דבחול נמי ליכא שום מצוה לתקן אפילו הידור מצוה, וא"כ ממילא ליכא חשש בשבת שמא יתקן, ובדעת מהרש"ל דלא חייש בשבת שמא יתקן אע"ג דס"ל דאיכא הידור מצוה לתקן נ"ל דמהרש"ל ס"ל דעד כאן חיישינן שמשום בהילות המצוה יחלל שבת כמו דגזרו שמא יעבירנו הוא רק היכא שלא עשה המצוה כלל, משא"כ הכא שכבר עשה המצוה רק משום הידור היה צריך לתקן לא הוי בהול כל כך לגזור שיחלל שבת, וראיה יש להביא לדברי מהרש"ל שהרי אפילו למאן דס"ל כבתה זקוק לה לא אמרינן דאסיר בשבת משום שמא יתקן וע"כ דאפילו למאן דס"ל זקוק לה מ"מ חלק אחד מהמצוה כבר קיים בשעת הדלקה וא"ש הלשון זקוק לה ולא קאמר צריך להדליק, דאי הו"א צריך להדליק אחרת הו"א דהיכא דכבתה לא קיים המצוה כלל בהדלקה כיון דכבתה, לכך נקט הלשון זקוק לה, כלומר שזקוק לגמור פרטי המצוה שידלק כשיעור מ"מ חלק מן המצוה כבר קיים דהדלקה גרידא, ועי' בשו"ת בית אפרים לאו"ח סימן ס"ג שכתב ג"כ דאפילו למ"ד זקוק לה הוא חלק אחר מן המצוה, וא"כ יש לו להמהרש"ל ראיה מהימנא דלא חשינן משום חלק מהמצוה שיחלל שבת אפילו למ"ד כבתה זקוק לה שהרי הוצרכו לטעם אחר אליבא דר"ה מפני מה אין מדליקין בשבת משום שמא יטה, וא"כ מכ"ש למ"ד אין זקוק לה רק דהידור מצוה איכא לתקן לא חיישינן שיגרום לו כל כך טרדת המצוה שיתקן בשבת, אמנם הטור לא נחית לדייק כל כך בלישנא דאין זקוק לה ונקט סתמא א"צ לחזור ולהדליק כלומר רק משום דא"צ להדליק אפילו להידור מצוה משו"ה מותר בשבת, משא"כ אי הוי צריך לחזור ולהדליק אפילו רק בתורת הידור מצוה היה אסור בשבת, משום שמא יתקן ויש לדייק כך ג"כ מלישנא דגמרא אין זקוק לה, כלומר מכיון שהדליק תו אין זקוק לה כלל ואין לו שום שייכות לנרות אלו אפילו בתורת הידור מצוה כך ס"ל להטור (שוב ראיתי בספר תיקון משה להגאון מהר"ם פאללאק ז"ל שהיה אב"ד פק"ק יצ"ו שדייק ג"כ מלשון אין זקוק לה דאפילו מצוה ליכא):

(ג) ונראה לי דהך פלוגתא דמהרש"ל והטור אם יש עכ"פ הידור מצוה לתקן למאן דס"ל כבתה אז"ל, תליא בפירוש הגמרא, דאי נפרש בדברי רב דס"ל מדליקין בשמנים הפסולים לשבת אפילו יש לו שמנים אחרים כשרים א"כ ממילא יהי' מוכח דכבתה אז"ל כלל אפילו למצוה בעלמא שהרי יש לו שמנים אחרים ואפ"ה מדליקין בפסולים וע"כ דליכא ביה שום סרך מצוה לחזור ולתקן למאן דס"ל אז"ל, אמנם אי נימא דרב מתיר ג"כ רק באין לו שמנים יפים, א"כ שפיר י"ל דאפילו אי אז"ל מ"מ מצוה אכא וא"כ יהיה מוכח כדעת מהרש"ל דמשום מצוה בעלמא כיון שאינו מעיקר המצוה לא חיישינן שמא יתקן בשבת כמ"ש לעיל בדברי מהרש"ל, והנה וודאי אי הו"א כמ"ש הפנ"י בדברי ר"ה דבאין לו שמנים אחרים מותר להדליק דאין ספק שמא יפשע מוציא מידי וודאי שלא ידליק א"כ צ"ל ע"כ אליבא דרב דמתיר אפילו ביש לו שמנים אחרים, דאל"כ לא פליגי כלל ר"ה ורב בחול, אמנם אי נימא כמ"ש בכוונת רש"י מ"ש שמא יפשע דהיינו אי יתורו לו באין לו שמנים יפים אזי יפשע ולא יהדר כלל אחר שמנים יפים ותתבטל תקנת חז"ל להדליק ביפים א"כ ר"ה אוסר אפילו באין לו שמנים יפים א"כ שפיר י"ל דרב ג"כ אינו מתיר רק באין לו שמנים יפים וא"כ שפיר י"ל כדעת מהרש"ל דאפילו אי ס"ל אז"ל מ"מ לכתחלא מצוה לתקן כיון דרב ג"כ אינו מתיר רק באין לו שמנים יפים וממילא מוכח דכל דלא רמיא עליו עיקר המצוה לו חיישינן שמא יתקן בשבת ולא כדעת הטור ודו"ק:

(ד) והנה מעתה נחזי אנן מדכלל רב כל הפתילות ושמנים א"כ קאי נמי רב אשמן שריפה כמ"ש המהרי"ט בחידושיו למס' שבת ובשמן שריפה איתא להדיא בירושלמי סוף מסכת' תרומות דאין מדליקין לחניכה רק אם אין לו שמן אחר אבל ביש לו שמן אחר אין מדליקין בחניכה בשמן שריפה, ועי' במראה הפנים שם וברמב"ם פי"א מהלכות תרומות הלכה י"ח ובמל"מ פ"ב שם הלכה י"ד והטעם משום דמצוות לל"נ עי"ש היטב רק אם יש לו שמן אחר לא שייך מצוות לל"נ כיון דמשתרשי ליה שישאר לו שמן שלו לשאר שימוש וקיימתי זה רבות בשנים מסברא דנפשאי אח"כ ראיתי שכוונתי בזה לדברי הגאון בית אפרים לאו"ח סימן ס"ג, וא"כ שפיר אמרינן כמו דבשמן שריפה לרב ע"כ מיירי רק באין לו שמן אחר ה"כ בשאר שמנים מיירי רק באין לו שמן אחר וא"כ אכא שפיר מצוה עכ"פ אפילו אי אז"ל להדר ולתקן וממילא מוכח מזה דין חדש דכל היכא שאין עליו עיקר חיוב מצוה לא חיישינן שיבא לידי חילול שבת והך דינא אמרו משמיה דר' ירמיה אמר רב קמיה דאביי ולא קבלה כי אביי ס"ל כדעת הטור בזה דכל דאכא אפילו